"הפיקוד על חטיבת גולני היה ללא ספק תפקיד חיי", אומר תא"ל שי קלפר, מח"ט גולני היוצא, שנכנס לתפקידו לפני כשלושה שבועות כמפקד מרכז ההכשרות של צה"ל. "זכיתי לפקד על החטיבה החומה, ואני יכול לומר בגאווה שבוורידים שלי זורם דם חום. זה היה התפקיד הכי מאתגר שלי, כי זה אומר לפקד על המותג הכי מבוקש בישראל. זה תפקיד שמחבר הפעלת כוח ובניין כוח, הופך טירונים ללוחמים ומחבר בין כלל שכבות האוכלוסייה. אין לתפקיד הזה גבולות גזרה. מח"ט גולני נוגע בכול. בטירונים, בלוחמים, במרכיבים אזרחיים ולאומיים, במשפחות שכולות ובתוכניות אופרטיביות. התפקיד הוא לקחת את הנוער הישראלי, לחבר אותו למשמעות ולהכין אותו למלחמה. השנתיים־שלוש האחרונות היו מאתגרות מאוד בכל הגזרות", הוא מוסיף.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעקבות השלום בין ישראל למפרץ, הפשרת יחסים בין פת"ח לחמאס
– יותר מ-50 מיליון דולר בשנה: התורמים המפתיעים של אונר"א
– "יכולנו לתקן ולא רק לנבור": דיון בוועדת החוקה גלש לאנרכיה
קל להבחין באהבה הגדולה שיש לתא"ל קלפר לחטיבה שבה צמח. מאז התגייס אליה, שאף וכמעט ידע שביום מן הימים יגיע לפקד עליה. "חטיבת גולני מבצעת היום אימונים סדורים לצד תעסוקה מבצעית. מדובר באימונים שמביאים את הלוחמים לרמת מוכנות גבוהה מאוד. לחטיבה יש נמ"רים, שהם כלי לחימה עם טכנולוגיה מהמתקדמות בעולם. כך שהאימונים ואמצעי הלחימה, לצד רוח הלחימה שקיימת בחטיבה, שכוללת דבקות במשימה, יוזמה ונחישות, מביאים את גולני לרמת מוכנות גבוהה ביותר. עם זאת, אסור לשקוט על השמרים וצריך להמשיך כל הזמן לחזק את זה".
בזמן הפיקוד של קלפר על החטיבה נדרשו לוחמיו לפעול בכמה אירועים. באחד מהם, חוליית מחבלים שניסתה לחדור מרצועת עזה נתקלה בכוח של חיילי גולני. האירוע אמנם הסתיים במחבל הרוג וללא נפגעים לכוחותינו, אבל היה גם טון צורם. קלפר החליט להדיח לוחמים שלאחר תחקיר מבצעי עלה כי לא פעלו כראוי. "האירוע הזה הגיע אחרי שלא היה חיכוך עם מחבלים במשך תקופה ארוכה, ואז היו כמה אירועים בפרק זמן קצר", הוא משחזר. "באירוע הספציפי הזה, פעלנו בצורה מבצעית טובה מאוד. אבל באירוע הזה שני לוחמים לא חתרו למגע ולא תפקדו כראוי. ערכי הלחימה הם הבסיס הערכי של צה"ל, עליהם אנחנו מגדלים לוחמים, ונורמה כזאת לא נוכל לאפשר. מי שלא מסתער, לא יכול להימנות עם שורות הלוחמים שלנו. הם הודחו מלחימה ונשארו בחטיבה. ערכי הלחימה של הסתערות הם ערכים שאני לא מוכן להתפשר עליהם".
אחד האירועים הקשים שחווה קלפר כמפקד חטיבה, היה נפילתו של הלוחם עמית בן־יגאל ז"ל. בן יגאל שיצא למבצע מעצר מבוקשים בצפון השומרון, נהרג כשסלע שיידה פלסטיני מגג בית בכפר, פגע בראשו בעוצמה.
כעת מספר המח"ט איך החליט להחזיר את הלוחמים לפעילות מבצעית, ואפילו לצאת יחד איתם לפעילות, כדי להתמודד עם התחושות הקשות לאחר איבוד חבר לוחם. "זה אירוע שתפס אותנו בפעילות מבצעית במרחב מבוא־דותן, בזמן סיכול פעילות טרור. קיבלתי את ההודעה הראשונה באמצע הלילה, והבנתי שיש לי חייל הרוג. אחרי שטיפלנו במשפחה והגעתי להורים, ברוך ונאוה, כדי לספר מה קרה שם, מיד הבנתי שהדרך המהירה להחזיר את הלוחמים לפעילות דורשת הצטרפות שלי אליהם. אני אישית הצטרפתי לפעילויות ברגל, כולל האירוע של תפיסת המחבל.
"אובדן של לוחם הוא אירוע קשה מאוד בעבור יחידה צבאית. כמפקדים, חובתנו לראות איך מרימים את הלוחמים. מדובר בצוות שבהחלט הצליח להתמודד. ברמה האישית, החוויה הקשה של איבוד לוחם היא חלק בלתי נפרד מלהיות מפקד. לצערי הרב אני מלווה כבר לא מעט משפחות שכולות. כל משפחה שכולה היא עולם ומלואו, ובכל פעם זה קשה מחדש. מבחינתי, הקשר עם כל משפחה כזו, הוא לכל החיים. במציאות המבצעית אין מאה אחוזי הצלחה. אנחנו עושים ככל האפשר כדי שלוחמים לא ייהרגו, אבל מפקד מחויב קודם כול לביצוע המשימה, ואחר כך – להחזיר את אנשיו בשלום".
ללמוד מחרב רומאית
בתחילת ספטמבר הועלה קלפר לדרגת תת־אלוף וקיבל את המפתחות לפיקוד על מרכז הכשרות היסוד של צה"ל. מדובר בתפקיד חדש שנבנה במטרה לאחד את הכשרות הלוחמים במקום אחד. מבחינתו מדובר בהזדמנות להגשים את אחד החלומות הגדולים שלו. הפיקוד על מרכז ההכשרות, נחשב לאחד התפקידים החשובים בעידן הרמטכ"ל אביב כוכבי. הוא שייסד את המרכז, שאמור להפוך את הלוחמים והמפקדים לכאלה שינצחו במלחמה הבאה.
קלפר מסביר כי המטרה המרכזית היא להפוך את הלוחמים והמפקדים לטובים יותר מבחינה מקצועית. "באנו לשייף ולחדד את החרב הזאת שנקראת צה"ל. המטרה הראשונה היא לאחד את כל בסיסי ההדרכה של השריון, התותחנים, ההנדסה הקרבית, חיל הרגלים והגנת הגבולות. כולם תחת מרכז הכשרות היסוד. המטרה היא להכשיר את כלל המפקדים והלוחמים לניצחון במלחמה הבאה. כשמסתכלים על האתגר הבא, על שדה הקרב של המלחמה הבאה שתהיה רב־זרועית, צריך להיפרד מסיסמאות כדוגמת זו שהשריון ינצח לבד. זה לא עובד. לכן הוחלט לייצר שפה אחת, טכניקות קרביות אחידוֹת. המטרה היא שכל לוחם יקבל את אותה ההכשרה".
"במציאות המבצעית אין מאה אחוזי הצלחה. אנחנו עושים ככל האפשר כדי שלוחמים לא ייפגעו, אבל מפקד מחויב קודם כול לביצוע המשימה, ואחר כך – להחזיר את אנשיו בשלום"
הוא עצמו לחם במבצעים ובמלחמות שסביר שרוב המפקדים הצעירים שמשרתים תחתיו רק קראו עליהם. הוא נולד בכפר־סבא וגדל בשערי־תקווה. למד במדרשיית נעם בפרדס־חנה ובישיבת שבי־חברון. התגייס לצה"ל ב־1996, והשלים מסלול הכשרת לוחם בסיירת גולני. הוא התקדם לפיקוד בסיירת, וגם בגדודי החטיבה. בהמשך פיקד על פלוגת מסלול בגדוד 12, הוביל אותה בלחימה בטרור באינתיפאדה השנייה, בין היתר במבצע חומת מגן. הוא היה מפקד מצטיין וזכה בצל"ש מפקד האוגדה, ממפקד עוצבת געש. בשנת 2005 מונה למפקד סיירת גולני, תפקיד שבו שימש עד סוף מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה השתתף בין היתר בחילוץ מהקרב בבינת־ג'בייל.
קלפר המשיך במסלול הפיקוד הבכיר, עד שמונה למפקד החטיבה החומה ב־2018. בשנתיים שבהן פיקד על החטיבה הוביל אותה להישגים רבים בתחום הכשרת הלוחמים, והפך אותה לחטיבת חוד שצפויה לקבל תפקיד מרכזי בעימות הבא, אם וכאשר יתרגש על ישראל. כיום הוא מתגורר בלשם, נשוי לאפרת ואב לארבעה. הוא נחשב לקצין שעתיד לתפוס מקום של כבוד במטכ"ל, בין היתר בזכות הדגש שלו על ערכים בשדה הקרב.
"אני מתכוון להכניס להכשרה פרק שלם על ערכים, רוח לחימה, חוסן מנטלי וחוסן פיזי", מסביר תא"ל קלפר. "אפשר וצריך לשדרג את תוצר ההכשרה ואת איכות המפקדים. העובדה שכל המפקדים הללו יושבים סביב שולחן אחד ומדברים שפה אחת, לא התרחשה עד היום. זה קורה אחרי תהליכי חשיבה מאוד עמוקים שהמטרה שלהם היא להיות ערוכים למלחמה הבאה".
לפני עשר שנים כתב קלפר מאמר שעסק במנהיגות מפקד הגדוד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד. במידה מסוימת, נדמה כאילו חזה בו את העתיד. המאמר זכה במקום השני בפרס הרמטכ"ל לכתיבה צבאית לשנת תשע"א. בין היתר כתב אז קלפר כי "מפקד העתיד חייב שיהיה בעל תכונות אישיות ונפשיות עם איתנות חזקה, נחישות, חוסן נפשי ואומץ לב. אלה באים לידי ביטוי בקרב בעמידה איתנה אל מול הלחצים והסכנות וברוח לחימה. מג"ד שניחן בתכונות אלו ומביא אותן לידי ביטוי כשהוא מפקד על אנשיו, מצליח לנסוך בהם ביטחון ולהחדיר בהם אמונה ביכולתם לבצע את המשימה. במילים אחרות: הוא נוטע בהם תחושת מסוגלות ומחזק את לכידותם".
קלפר חקר קרבות עבר, עמד על אישיותם של מפקדי גדודים באותם קרבות וקבע כי מפקד גדוד שמצליח להטמיע את ערכיו בלוחמיו ראה אותם מנצחים גם בלי הפיקוד שלו בשטח. הוא קבע כי העיקרון פשוט: "מג"ד שצועד ראשון נסוג אחרון", וכזה השתדל להיות בעצמו. כיום הוא מתרגם את המאמר מאז לתורת הלחימה שהוא מתעתד ללמד במסגרת ההכשרה.
"שמע, זו סוגיה מרתקת וחשובה שאנחנו המפקדים צריכים לעסוק בה כל הזמן", הוא אומר. "מבחנו העליון של המפקד הוא שדה הקרב. פה זה מתחיל ופה זה נגמר. מפקד נמדד ונבחן בהובלת הלוחמים תחת אש ובניצחון בקרב. זה הייעוד של צה"ל. בשביל שהמפקד יצליח במשימה הוא צריך שיהיה לו ארגז כלים מקצועי עמוק ורחב, וככל שהוא עולה בדרגות הפיקוד הוא צריך לדעת להפעיל מערכות גדולות יותר.
"עם מפקד צעיר אנחנו צריכים לעבוד על החלק הטקטי והמיקרו־טקטי. כל זה חייב לבוא בשילוב של מנהיגת שמבוססת על יכולת מקצועית מאוד גבוהה ועל יכולת בין־אישית טובה. מפקד שיצעק 'אחריי', ואנשים באמת יקומו וילכו אחריו. אנחנו שמים בהכשרה דגש על יכולות לחימה והפעלת אמל"ח, על הובלת לוחמים במסגרת, וגם על מנהיגות. החיבור לשטח הוא קריטי, וככל שמפקד מתבגר הוא צריך להיות טוב יותר בהובלת אנשים, זה חייב להיות מובנה בו".
איך מלמדים לוחמים ומפקדים להתמודד עם המלחמה הבאה, שככל הנראה לא תהיה דומה לשום דבר שהכרנו?
"אחד הדברים הכי מאתגרים לכל מפקד הוא לעזור לפקודים שלו לדמיין ולהבין את המלחמה הבאה. בשפה המקצועית, קוראים לכך תרחיש הייחוס. אנחנו מתכוננים אל מול אויב שהוא סדור, סמי־צבאי עם מאפיינים של ארגון גרילה ומאפיינים של צבא. לא מדובר במדינה עם צבא כמו ישראל, אלא בחמאס או חיזבאללה. בצד השני ינסו לעשות הכול כדי להפתיע אותנו, לפגוע בחולשות שלנו. הם לא ינסו להוציא קרבות של מסות מול מסות, הם ינסו לגעת בחולשות שלנו ושם לתקוף, משם להביא את ההישג שלהם. זה מה שאנחנו מלמדים את הלוחמים. בשביל למנוע את ההישג בצד השני אנחנו חייבים שפה משותפת בין המפקדים מכלל החילות. כשאני עומד מול מפקד, אני אומר לו שאני והוא צריכים לראות את אותה תמונה. אנחנו חייבים קודם כול להדק תרחיש ייחוס סדור ושהתוכנית האופרטיבית תהיה אחידה וברורה – איך תיראה המלחמה הבאה, איך מתאמנים אליה ומה יידרש מאיתנו. אם נעשה את זה, ננצח".
אז איך בפועל מתאמנים למלחמה הבאה?
"אני מאוד מאמין במשפט 'קשה באימונים קשה בקרב'. זה כמו הסיפור על החרב הרומאית – הרומאים אימנו את הלוחמים שלהם עם חרב ששוקלת פי אחד וחצי מהחרב שאיתה הם נלחמו בפועל. אחרי שהם היו מאומנים, היו אומרים להם 'חבר'ה עבדנו עליכם – עכשיו קחו את החרב האמיתית'. וזה אחרי שהיד כבר מאומנת למשקל גדול יותר, והשרירים חזקים. גם אנחנו עושים ככה, אנחנו לוקחים את התרחיש ומתווכים אותו למפקדים וללוחמים מתוך הבנה שהיום צריך להיות להם מאוד קשה, כי הקרב לא עומד להיות קל".
