במשרד הבריאות בישראל מבהירים כי אין כוונה להקטין את ימי הבידוד הנדרשים מאדם שהיה במגע עם חולה קורונה מאומת. לדברי גורם בכיר במשרד בשיחה עם אתר 'מקור ראשון', על רקע הלחץ הציבורי להקטין את פרק זמן הבידוד, נבחן העניין בשנית והוחלט סופית כי תקופת הבידוד לא תקוצר. זאת למרות המהלכים שנעשו באחרונה והביאו לקיצור פרק הבידוד, דווקא לאנשים שאובחנו כחיוביים לקורונה ויוכרו כמחלימים לאחר מינימום 10 ימים ממועד ביצוע הבדיקה שנמצאה חיובית לקורונה.
כתבות נוספות במקור ראשון:
– עזבו את האסי: רגע אחד שחשף את המציאות המטורללת האמיתית
– "היהודים באים": מה כל כך מצחיק בביזוי הדת והמסורת?
– אפשר לבקר את "היהודים באים", אבל להפגין נגדה זה גרוטסקי
כיום, ברוב מדינות העולם שורר קונצנזוס, על בסיס מגוון רחב של מחקרים שנערכו מאז התפרצות המגיפה, כי זמן הבידוד הנדרש בעבור אנשים אשר באו במגע עם חולי קורונה הינו 14 יום. יש אף לא מעט מחקרים שקובעים כי יש להאריך את ימי הבידוד, בניסיון לעצור את שרשרת ההדבקה ולמנוע מאנשים שנדבקו בוירוס ועלולים להדביק אחרים, גם לאחר 14 ימי הבידוד מרגע החשיפה לחולה המאומת. דרישות הכניסה לבידוד זהות בין אם האנשים שהיו במגע עם חולה קורונה שהו לצידו באופן הדוק ובין אם התגלו באמצעות אפליקציות לזיהוי מגע.
במסמך של מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה הובאו בסוף השבוע שורה של מאמרים מדעיים המציגים את מורכבות העניין. גם על פי עמדתם הרשמית של ארגוני הבריאות הראשיים בארצות הברית ובאירופה וארגון הבריאות העולמי, נדרש בידוד של 14 ימים לנחשפים. התקופה נמדדת מרגע המגע האחרון עם החולה המאומת. זאת, גם אם בפרק תקופת הבידוד יערכו בדיקות מטוש לגילוי קורונה והתוצאות ייצאו שליליות.
עם זאת, קיימות מעט מאוד מדינות מערביות בעלות זמן בידוד נדרש הקצר מ-14 יום, ובהן שוויץ ואוסטריה שקיצרו את משך הזמן הנדרש ל- 10 ימים. עם זאת לא ברור לחלוטין מהו הבסיס המדעי שעליו הסתמכו המדינות הללו כשקיבלו את ההחלטה לקצר את ימי הבידוד. מספר מדינות מאפשרות קיצור תקופת הבידוד בין שבוע לעשרה ימים וזאת כתלות בביצוע שתי בדיקות שליליות, כדוגמת נורבגיה ובלגיה.
הסיבה העומדת מאחורי הדרישה הבלתי מתפשרת לימי הבידוד הארוכים נובעת בשל החשש ממשך הדגירה של נגיף הקוביד-19 בגופו של האדם בטרם יתפרץ וידביק אחרים. תקופת הדגירה של המחלה, מוערכת כיום בכ- 5 ימים בממוצע. עם זאת, המידע הספרותי בנושא ההתפלגות של תקופת הדגירה בקרב הקדם תסמיניים, כאלו שעלולים לפתח תסמינים רק לאחר כמה ימים, הוא דל יחסית. יתר על כן, במחקרים הספורים בהם ניסו לנתח התפלגות זו, אובחנה שונות גדולה.
על פי הניתוח במרכז המידע והידע הלאומי, אחד המחקרים המרכזיים עליו ארגון הבריאות העולמי התבסס בהמלצתו על 14 ימי בידוד לנחשפים, מציג התפלגות לפיה 97.5% מהנדבקים שיפתחו תסמינים, יעשו כן בתוך 11.5 ימים ואילו 99% מהם בתוך – 14 ימים. ממחקר זה עולה כי לאחר 14 ימי בידוד יפוספסו רק כ – 1% מהחיוביים העתידיים שיפתחו תסמינים. מחקר זה גם ביסס את ההשערה כי תקופת הדגירה של המחלה הינה כחמישה ימים בממוצע.
לעומת זאת, פורסמו עד כה מספר מחקרים אחרים שהעלו כי תקופת הדגירה הממוצעת עשויה להיות ארוכה יותר מאשר הוערך בתחילה, ובפרט בקרב האוכלוסייה המבוגרת. כפועל יוצא מכך, ייתכן שתקופת הבידוד המקובלת של 14 ימים אינה מספקת, במובן זה שהיא עלולה לפספס יותר חולים מאשר הוערך בתחילה.
במחקר של בית הספר לבריאות הציבור של ג'ונס הופקינס במרילנד ארה"ב, נבדקו 136 חולים שהראו כי לאחר 14 ימי בידוד מתפספסים כ – 11% מהחיוביים העתידיים. בנוסף, במחקר זה הראו כי תקופת הדגירה בנדבקים מעל גיל 65, ארוכה יותר מנדבקים מאשר מתחת לגיל זה. המשמעות של שחרור מוקדם של אותם 11% היא בכך שהם עלולים לצאת מהבידוד ולהדביק אחרים וזאת בטרם גילו תסמיני מחלה מחשידים.
חוקרים מאוניברסיטאות בטקסס ובספרד, מציינים במחקר משותף שטרם עבר ביקורת עמיתים, כי על מנת לוודא שלפחות 90% מהחולים לא ישוחררו מבידוד בטרם פיתחו תסמינים, נדרש משך בידוד דיפרנציאלי על פי גיל בצעירים מתחת לגיל – 42 יידרשו 13 ימי בידוד ובמבוגרים מעל גיל 42 יידרשו 17 ימים.
מה שברור הוא, כי גם היום, יותר מחצי שנה מאז פרצה המגיפה ברחבי העולם, רב הנסתר על הנגלה ויש להמשיך לחקור אודותיה. לעת עתה כאמור, כל מפגש שלנו עם חולה קורונה מאומת צפוי לחייב אותנו ב- 14 יום בידוד מרגע המפגש עימו.
