"קיים סיכוי גבוה שהבחירות יתקיימו לאחר החגים. החודשים הקרובים יהוו שעת מבחן ליכולת של הציבור החרדי והכללי להגיע להבנה ולהסכמה. משני הצדדים נדרשת אחריות. יש כאן שני צרכים ראויים וחיוניים: לימוד התורה הוא ערך יסוד בקיום היהודי שלנו וכך גם הצורך להבטיח את ביטחוננו. יש למצוא פתרון שיביא לאיזון נכון בין הצרכים הללו" – את הדברים האלו אמר יו"ר הכנסת הקודם ראובן ריבלין (נשיא המדינה) ערב פסח תשע"ב, 19 באפריל 2012, רגע לפני הקדמת הבחירות לכנסת ה-19.
כמו אז, גם היום חברי הכנסת מהזרם הליטאי הם אלו שהובילו לכאורה את הממשלה לבחירות לאחר שתוקפו של חוק טל בוטל, והכנסת נדרשה לחוקק חוק גיוס חלופי. בחירות על רקע דת ומדינה, כבר היינו שם ב-2013 ואם ביהדות התורה לא ילחצו על הבלמים בקרוב אנחנו צפויים להיות שם שוב בקרוב.
ראש הממשלה אמר אמש כי "עם רצון טוב של השותפות הקואליציוניות הממשלה תוכל לכלות את ימיה ב-2019". נתניהו בונה על הרצון הטוב של ליצמן, אבל מצדו משחרר לחרדים חבל קצר מאוד. השרים שמונו על ידו כדי לפתור את המשבר שמים את כל האחריות על כתפיהם של חברי הכנסת החרדים, בזמן שבליכוד שחררו בכל סוף השבוע הצהרות לוחמניות שכנראה הוכתבו מלמעלה בסגנון "אם ניאלץ, נלך לבחירות, והחרדים הם אלו שיפסידו מהמהלך הזה". כאשר האיום הגדול שבו מנופפים חברי הכנסת של הליכוד הוא כמובן חזרתו של יאיר לפיד למרכז הבמה הפוליטית.
לא ברור מהם המהלכים הפנימיים בחצרו של האדמו"ר מגור אשר הובילו את 'יהדות התורה' להכריז על אולטימטום. רק לפני שבועיים פעלו ראשי הקואליציה בהסכמה שבשתיקה לדחות את חקיקת חוק הגיוס לפתחה של הממשלה הבאה במטרה שלא לאיים על יציבות הקואליציה. ליברמן, כחלון, ליצמן או דרעי לא מעוניינים כרגע בהקדמת הבחירות. הקואליציה טובה להם והג'ובים בהתאם. הליכה לבחירות היא סיכון עבורם ולכן השאלה היא האם נתניהו הוא לא זה שמושך בחוטים.
השינוי שחל בשבועות האחרונים לא קרה בכנסת או בממשלה, אלא דווקא בחדרי החקירות. הפרשות הולכות ומסתעפות, רשימת החשודים והנחקרים הולכת ומתארכת ונתניהו מוצא את עצמו מול מבול הדלפות בפתח כל מהדורת חדשות. ככה אי אפשר להמשיך לתפקד וקבלת מנדט מחודש מהעם יכולה להאריך את ימיו בנעימים על כיסא ראש הממשלה.
אם היה מעוניין בכך, בפגישה שנערכה בינו לבין ראשי הסיעות החרדיות ביום רביעי האחרון, יכול היה ראש הממשלה לשכנע בהבטחות כאלה ואחרות את ליצמן לרדת מהעץ. נתניהו גם יכול היה לשלוח את כל הצדדים לפגישה מרתונית שסופה רק עם נוסח מוסכם לחוק, אבל שום דבר מאלו לא נעשה, כאשר בינתיים הספיק גם כחלון לטפס על העץ. "אני לא אתמוך בחוק גיוס אם ליברמן לא יתמוך בו", אמר בסוף השבוע למקורביו.
כחלון לא מוכן להמשיך להקריב מנדטים למען שלמות הקואליציה כשליברמן נהנה מההפקר. ולא רק הוא. לקלחת נכנסת גם מפלגת הליכוד, הפעם כאשר סקרים אחרונים שביצעה המפלגה הראו לעומד בראשה כי בוחריו לא מעוניינים לראות עוד מפלגה המובלת באף על ידי החרדים. "כבר ספגנו מספיק עבור חוק המרכולים ועבודות הרכבת של החרדים, הגיע תורם להתגמש", אמר גורם בליכוד.
איפה אריה דרעי?
בינתיים, כדאי לשים לב שמהצד עומד יו"ר 'ש"ס' אריה דרעי ולא מצטרף לבלגן החוגג. ביום שני בשבוע שעבר השתתף נתניהו במסיבת יום הולדתו של דרעי והשניים חלקו חיבוקים הדדיים. בדרך כלל דרעי נסחף אחר הקו הקיצוני שמנהיגים ב'יהדות התורה', אך הפעם הוא נותן לליצמן לנהל את מלחמות האדמו"ר לבד. הוא לא יכול להביא להפלת ממשלה שספק מה יהיה איתו ביום שאחריה. גם גפני אגב נותר יחסית ממלכתי הפעם ולא מצטרף לדרמה.
עוד כתבות באתר מקור ראשון
–מי יזכה לסיוע הממשלה במלחמתו בכנסייה?
–מדוע בימין לא הופתעו מפרשת המסרונים?
–הון-שלטון-עיתון: פרשת השחיתות שטרם נחקרה
"מי צריך בחירות עכשיו? כחלון וליברמן לא מבינים שאת המנדטים שהם מנסים לקושש עכשיו כבר לקח לפיד", אמר ל'מקור ראשון' ח"כ יעקב מרגי מש"ס. "אנחנו בפני אתגר ביטחוני לא פשוט מול איראן. היה שר אוצר שקרא פעם לחברי הכנסת 'משוגעים, רדו מהגגות'. אני לא שר אוצר אבל אני קורא לכולם לרדת מהגגות, למדינת ישראל יש דברים דחופים יותר להתמודד איתם בתקופה הזו".
משוגעים או לא, מדובר במשבר בר פתרון והכדור בידיים של נתניהו. ראש הממשלה משדר על שני קווים מקבילים מצד אחד תומך בהעברת התקציב במטרה לייצב את הספינה ומצד שני לא מנסה לפתור את סוגיית הגיוס המכריעה. בחירות עכשיו הן סיכון גם עבור נתניהו, אך נראה שהוא כבר ערך את החישובים והוא מעדיף שליצמן יגרור אותו לבחירות כדי להקטין את דרמת החקירות.
