זוהי העלייה הגדולה ביותר בשנים האחרונות של יהודים מהמערב, אך למרות זאת עולי צרפת בישראל אינם מיוצגים בכנסת ואף לא ברשויות המקומיות. המצב הזה עומד השתנות: בעקבות הכתבה שפרסמנו לפני כחודש על הארגון החדש 'עלֵינו', שמריץ מועמדים דוברי צרפתית לקראת הבחירות המקומיות באוקטובר הקרוב, מספרים אנשיו על מבול של פניות שקיבלו מגורמים פוליטיים ומאנשי תקשורת.
"כל כלי התקשורת של הקהילה הצרפתית בישראל ושל הקהילה היהודית בצרפת כתבו על היוזמה שלנו אחרי הפרסום ב'מקור ראשון'", מספר יום־טוב כלפון, שייסד את הארגון יחד עם אריה אביטבול. "התעורר שיח של ממש ברשתות החברתיות סביב הפרסום, והתקיים דיון ער ותוסס על הצורך ביוזמה כזו. כולם דיברו על זה, זו הייתה שיחת היום".
השיחות הללו מתעתדות להבשיל לשיתופי פעולה. "פנו אלינו מכמה רשימות קיימות בערים שבהן אנחנו מתמודדים, והציעו לנציגים שלנו מקומות ריאליים. עוד לא חתמנו על חוזה עם אותם גורמים, אבל המגעים רציניים ביותר", מספר כלפון. וזה לא נעצר ברמה המקומית. "פנתה אלינו חברת כנסת וביקשה להיות בקשר, ועוד כמה נציגים פוליטיים התחילו לגשש. בהחלט מתחילים להבין שיש כאן אלקטורט שלא הכירו".
בירושלים טרם בחרו עולי צרפת מועמד מטעמם, אך כלפון הקים מעין ועדת איתור יחד עם אריאל פיקאר, לשעבר הפרויקטור של משרד העלייה והקליטה בתחום העלייה מצרפת וכיום איש משרד הבריאות. השניים פגשו מועמדים פוטנציאליים ובהם בנימין לאשקר ודן אילוז מהליכוד, עולה נוסף בשם חיים בלישה ואחרים הרואים עצמם מתאימים לרוץ בבחירות הקרובות לעירייה ולהשמיע את קולם של עולי צרפת. על הפלטרפורמה המדויקת הם טרם החליטו. "או שנבחר מועמד אחד ונריץ אותו בתוך מפלגה קיימת, או שנקים מפלגה משלנו לקראת הבחירות", אומר כלפון.
רעננה: חסרים בתי כנסת
בינתיים בערים אחרות שבהן ריכוז של דוברי צרפתית נבחרו כבר מועמדים מטעם 'עלינו'. ברעננה זהו ד"ר מיכאל וולף (41), רופא ילדים, נשוי ואב לשלושה, שעלה לישראל בשנת 2006 מבלגיה. אשתו ילידת פריז, כך שהוא לא רק מדבר צרפתית במבטא בלגי אלא מהווה חלק מהקהילה. "חודש אחרי החתונה כבר עלינו לישראל. היה לנו ברור שזה מה שנעשה", הוא אומר. "הילדים שלי נולדו פה והם צברים לכל דבר".
למה לך פוליטיקה עכשיו?
"כי זה תמיד עניין אותי, לא רק ברעננה אלא ברמה הארצית. אבל בסופו של דבר הכול מתחיל בעירייה, ולכן אני רוצה להשפיע שם. אם רוצים לשנות דברים משמעותיים בחיים של אנשים, הכנסת אמנם חשובה אבל קודם צריך לעבוד בשטח, ברמה המקומית".
כמה ימים אחרי שהחליט להתמודד באופן עצמאי פנה אליו כלפון באופן כמעט מקרי, ומאז וולף מחובר לארגון ומתמודד מטעמו. "עדיף להתמודד בבחירות כשיש לך רשת שתומכת בך", הוא מסביר.
"אני לא יכול להגיד משהו רע על העירייה פה", הוא כבר בורר את מילותיו כפוליטיקאי ממולח, "אבל רעננה היא עיר של עולים. לא רק מצרפת, גם מצפון אמריקה, מדרום אמריקה, מדרום אפריקה. לצערי לא עושים די בשבילם, ובמיוחד בשביל העולים מצרפת. דיברתי עם עולים מדרום אמריקה ומבלגיה, ומכולם שמעתי על אותם קשיים ובעיות. יש אמנם בעירייה מחלקת עלייה, אבל אני לא מכיר עולים שהם חברי מועצה. לכן אנחנו מתכוונים לרוץ ביחד, עולים מכל המדינות".
רעננה מוכרת שנים כבירה של דוברי אנגלית ממגוון מדינות, אך דווקא עמם וולף לא נמצא בקשר. "אין לי קשר עם האוכלוסייה הזו, אבל אני חושב שהקושי שלהם שונה משלנו. אני מקווה שאצליח לשפר לא רק את היום־יום של העולים, אלא של כולם. האג'נדה שלנו היא לכלל האוכלוסייה. לא נבקש מרשימות אחרות להצטרף אלינו, כרגע הכוונה היא לרוץ בנפרד כמפלגת עולים. לדעתי ברעננה אנחנו די חזקים כדי להתמודד לבד. אם כל דוברי הצרפתית, הספרדית והפורטוגזית ילכו ביחד – נהיה מספיק חזקים כדי להצליח".
מה הדבר הראשון שתרצה לשפר?
"חינוך, קליטה, שיפור השירותים החברתיים, ומה שחשוב במיוחד לעולים מצרפת: בנייה של עוד בתי כנסת. בקרב העלייה הצרפתית יש הרבה דתיים ומסורתיים, ויש להם קושי למצוא מקומות להתפלל בהם. מדוע מאות עולים צרפתים צריכים להתפלל בחדר ספורט שלא מתאים לתפילות"?
בת־ים: כולם מרגישים עולים
מועמד נוסף הקשור ל'עלינו' הוא בנימין פלוס (30) מבת־ים, שעלה מצרפת לפני כ־12 שנה. הוא מורה להיסטוריה בתיכון תל־אביבי שלומדים בו ילדי עולים. פלוס שירת בצה"ל ובמשרד הביטחון כמה שנים, והוא מנהל עסק בינלאומי של סחר אלקטרוני. את אשתו פגש כשחזר לתקופת לימודים בצרפת. "אני לא נשארת בצרפת", אמרה לו, והצטרפה אליו בחזרה לישראל. הם הורים לבת שנולדה לאחרונה.
למה פוליטיקה?
"הצטרפתי ל'עלינו' כי אני רוצה לעזור לרשות המקומית לקבל את העולים החדשים. זה יעזור לרשות המקומית עוד לפני שזה יעזור לעולים. כבר שנתיים שאנחנו בבת־ים, ואשתי ואני מתים על העיר. כמורה להיסטוריה אני יודע שראש העיר שתרם הכי הרבה לבת־ים היה עולה חדש מצרפת בשם מנחם רוטשילד. הוא עלה לארץ משטרסבורג, נלחם במלחמת העצמאות, וכיהן כראש עיר במשך כמה קדנציות בין שנות השישים לשנות השמונים.
"בבת־ים כולם מרגישים עולים חדשים, גם אם הם עלו מזמן. יש כאלה שהם דור שני ממדינות ערב או ממקומות אחרים והם עדיין מרגישים כאן חדשים, ואין להם שום אמון כלפי המדינה או העיר שלהם. זה הגיע למצב שאנשים שלא אזכיר את שמותיהם, שלקחו מקופת העירייה, נבחרו פשוט כי לאף אחד לא אכפת. הם מרגישים זרים בתוך מדינת ישראל".
ואיך מתכוון פלוס לשנות את כל זה? "קודם כול, כל חשבונות העירייה צריכים להיות שקופים. כשאתה משלם ארנונה אתה רוצה לדעת לאן זה הולך. זה קיים בכמה מדינות בעולם". פלוס יתמודד ברשימת עולים, ומלבדו יהיו בה עולים מרוסיה, מצפון אפריקה ומגיאורגיה. "אנחנו רוצים לתת צ'אנס לבת־ים", הוא מסכם.
גבעת־שמואל: בזכות האוניברסיטה
מוריה רודריג (חדד) מגבעת־שמואל התפרסמה לפני כמה שנים כאשר כיכבה על שער המגזין היוקרתי 'ניוזוויק', כסמל לתופעת ההגירה היהודית מאירופה. רודריג (30), שעלתה מבלגיה לישראל בגיל 18, צולמה כשהיא אוחזת במזוודה, ומעליה הופיעה הכותרת: "אקסודוס – מדוע יהודי אירופה בורחים שוב?"
"הכתבה פורסמה בשנת 2014, בזמן שיא העלייה מאירופה לישראל", היא נזכרת. "אירע אז הפיגוע במוזיאון היהודי בבריסל, ורצו לעשות כתבה קטנה על העלייה של בלגים לישראל. איכשהו זה הפך להיות כתבת שער, שעסקה בעזיבה של היהודים את אירופה כולה".
רודריג גדלה באנטוורפן, ומשפחתה עדיין חיה שם. כיום היא עורכת דין עצמאית בתחום הנדל"ן ומיסוי בינלאומי. היא אם לשתיים, ונשואה לישראלי צבר. "גרתי בגבעת־שמואל בערך מאז שעליתי. למדתי משפטים באוניברסיטת בר־אילן, ויש פה קהילה גדולה של עולים צעירים, דתיים ברובם, שהגיעו בגלל בר־אילן ונשארו. גרתי בדירה עם בנות צרפתיות, ורבות מאיתנו נשארו בארץ והתחתנו, ועכשיו הילדים בגן ביחד".
בגבעת־שמואל, היא מספרת, מתגוררים עולים רבים מארצות דוברות אנגלית, צרפתית ולאחרונה גם ספרדית. "אבל המסה הגדולה היא שלנו. כשתסתובב בקניון פה תשמע המון צרפתית". בנוסף לעבודתה הרגילה, רודריג משמשת יו"ר עמותת יוצאי בלגיה בישראל. "אני מסייעת לעולים בארץ, ועוסקת גם ביחסי בלגיה־ישראל".
במקרה הזה כלפון הוא שפנה לרודריג, שמצדה כלל לא חשבה על פוליטיקה. "אני מכירה את יום־טוב מבר אילן", היא מספרת. "הוא פנה אליי ושאל אם מעניין אותי לרוץ מטעם ארגון של עולים לבחירות המוניציפליות בגבעת־שמואל. זה נשמע לי מעניין, והצטרפתי לצוות ההקמה. במיוחד בנושא של קליטת עלייה, קשה מאוד לשנות דברים ברמה הארצית; מוניציפלית זה קל יותר וגם משמעותי יותר בעבור העולים".
רודריג איננה יודעת עדיין באיזה אופן תתמודד בגבעת־שמואל – האם תצטרף לרשימה קיימת או ברשימה עצמאית. "אין לי אמנם ניסיון בפוליטיקה, אבל יש לי קבלות בתחום העשייה. עשינו מיפוי פוליטי של גבעת־שמואל, ואני מכירה את כל המפלגות והנציגים שלהם במועצה. הזירה הפוליטית בגבעת־שמואל מתחלקת לרוב לדתיים וחילונים. רוב העולים דתיים, ולכל עלייה יש גם בתי כנסת משלה. לצרפתים יש כמה בתי כנסת, וכך גם לאמריקנים. אני פה מעל 13 שנה, סיימתי להיקלט, והיום אני רוצה לסייע לאותם עולים שצריכים את העזרה הזו".
היא מצהירה על כוונתה "לעזור לעולים בחיי היום־יום שלהם. אני לא באה לעשות מהפכה צרפתית, אבל כן להנחיל כמה שיותר דברים שלמדתי. אני יודעת על רעיונות מערים בעולם שיכולים לעבוד כאן, בתרבות, בחברה ובחינוך. דברים חיוביים שאפשר לשלב כאן בארץ".
למה שירצו לבחור בך?
"כי יש לי ניסיון בסיוע לעולים חדשים, אבל מצד שני אני לא עולה חדשה שירדה עכשיו מהמטוס. אני מכירה היטב את הבירוקרטיה הישראלית, ויש לי גם ידע וניסיון משפטי. אני מדברת חמש שפות ואפילו לומדת עכשיו קצת ספרדית, כדי להשלים את כל קהלי היעד שלי", מחייכת רודריג. "אני פה בשביל לתת, באה לעבודה ציבורית מתוך אידיאל. יש לי משפחה, עבודה ומספיק דברים על הראש, אבל אני שואפת לחולל שינוי".
נתניה: לא נהיה צרפתי מחמד
בירת הצרפתים הבלתי מעורערת בישראל היא נתניה. על פי ההערכות, שיעור דוברי הצרפתית בעיר הוא כעשרה אחוזים. למרות זאת, גם בעיר החוף והמלונות לא היה לצרפתים כמעט ייצוג בעירייה. מי שמקווה לשנות את המצב שם מטעם 'עלינו' הוא רפאל אמזלג (33), סטרטאפיסט, נשוי ואב לשניים שעלה בשנת 2002 מפרבר של פריז.
בבחירות המקומיות הקודמות הוצב אמזלג במקום ה־11 ברשימתה של ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג, וכמעט נכנס למועצה בבחירות האחרונות. כעת הוא מקווה להיבחר. "נפגשנו עם פיירברג לפני כמה שבועות, אבל טרם הוחלט אם ארוץ איתה או ברשימה אחרת", הוא אומר.
אמזלג פעיל מאוד בעיר, וכחבר בעמותת התיירות של נתניה הוא גאה בהטבות שונות שהשיג עבור העולים. "אנחנו חייבים להעצים את העולים ולתת מענה לצרכים שלהם, להציב אותם במרכז השיח העירוני. נתניה תמיד הייתה עיר עולים, אבל הנושא לא נמצא במרכז האג'נדה המוניציפלית וחבל. אם כי לדעתי נעשו דברים חיוביים מאוד בקדנציה האחרונה של ראשת העיר", הוא דואג להוסיף.
לעלייה מברית המועצות, שמהווה כרבע מאוכלוסיית העיר, יש כמה חברי מועצה, ואילו לעולים מצרפת היה רק חבר אחד. איך אתה מסביר את זה?
"כל רשימה קישטה את עצמה במועמד צרפתי במקום לא ריאלי. אני בעצמי הייתי אחד מאלה בבחירות הקודמות, אבל הייתי צעיר ולא מוכר אז הסכמתי להצעה. בכל רשימה מציבים צרפתי או בלגי מחמד, אבל הם לא יכולים לעשות יותר מדי".
זה הולך להשתנות?
"כן. המגמה היא לגרום לכולם להבין שעולי צרפת הם כוח פוליטי שיהפוך להיות משמעותי בשנים הבאות, וכבר בבחירות המקומיות הקרובות. מטרת העל היא שיהיו נבחרי ציבור מהעלייה שלנו. אנחנו רוצים שהקול שלנו יישמע בישיבות מועצה, ואנחנו לא פוסלים שיתוף פעולה עם רשימות אחרות".
למה לדעתך עד היום הצרפתים לא הצליחו להיכנס לפוליטיקה?
"הצרפתים באו עם תרבות ענפה בכל הקשור לעולם העמותות, והם ניסו לפעול בתחום הזה. מה שהם פספסו זה שעולם העמותות הוא צינור להעברת כספים ממשלתיים, וכדי שתיהנה מזה אתה צריך לשבת קרוב לברז. אני מדבר כמובן על פעילות שהיא חוקית לחלוטין. פספסנו את זה, ולצערי אנחנו לא מיוצגים".
הוא סבור שיש סיכוי גדול מאוד להכניס מועמדים בכמה ערים, "אבל ייתכן שזה יקרה רק בבחירות הבאות, כי תנועה לא בונים במערכת בחירות אחת. מצד שני, אם נצליח להכניס כמה מועמדים משלנו בבחירות האלה, דיינו".
מכוון לכנסת
בנימין לאשקר (41) הוא פעיל ליכוד נמרץ ומוכר בקהילה הצרפתית בישראל, המרבה להגיב על ענייני השעה ברשתות החברתיות ובתקשורת הימנית. הוא עלה לארץ לפני עשרים שנה, ומזהה הבדל בין התקופות: "העולים של אז באו כדי להיות ישראלים, לא להישאר צרפתים".
לאשקר היה צוער של משרד התיירות, שליח קרן היסוד בדרום צרפת והוצב במקום לא ריאלי ברשימה של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת. כיום הוא משמש יועץ חיצוני לגוף ממשלתי ודובר המטה הצרפתי בליכוד. לאשקר נמצא בעולם הפוליטי שנים רבות, אך טרם נבחר לתפקיד רשמי בעיריית ירושלים או בכנסת. "העולים של היום אבודים לגמרי", הוא אומר. "הם אמנם ציוניים מאוד, אבל זו לא עלייה אידיאולוגית כמו שהיה פעם. מדובר בהרבה משפחות ופנסיונרים עם בעיות של חסמים ובירוקרטיה. יש גם בעיה גדולה של מנטליות ואי־הבנה של המערכת הישראלית".
בשנתיים האחרונות מנסה לאשקר לשכנע את עולי צרפת בישראל שהדרך לקליטה טובה עוברת בזירה הפוליטית. "אם איך לך נציג ברמה המקומית או הארצית – אתה לא קיים בישראל", הוא סבור. הוא היה חלק מהתארגנות שקידם ד"ר דב מיימון, סוציולוג שעלה מצרפת ואחד הקולות הבולטים בקהילה בישראל. אותה התארגנות, כמו ניסיונות דומים אחרים בקרב הקהילה הצרפתית, לא המריאה "בגלל בעיות רגילות של הצרפתים, בעיקר אגו", אומר לאשקר. המטרה הייתה דומה לזו של 'עלינו': להכניס עולים למערכת הפוליטית הישראלית בכל המפלגות.
לאשקר החל את המרוץ האישי שלו באופן עצמאי, אך בימים אלה מקיים כאמור מגעים עם אנשי 'עלינו', כדי לבחון אפשרות של שיתוף פעולה. הוא מקיים קשרים עם כמה עולים בולטים ובהם חיים מסיקה, הדובר של מפלגת כולנו בצרפתית, המפעיל גם דף פייסבוק בצרפתית עבור יו"ר המפלגה משה כחלון; ואוליבייה רפוביץ, יועץ חיצוני לשרת העלייה והקליטה סופה לנדבר וחבר מפלגת ישראל ביתנו.
"התחלתי בקמפיין בתקשורת הצרפתית", אומר לאשקר. "אני מוכר כפוליטיקאי, ויש לי סיכוי להתמודד מטעם הליכוד בירושלים. יש לי תמיכה גדולה וחברת תקשורת שמסייעת לי לקדם את המסרים בקהילה הצרפתית. אני חבר ליכוד ורוצה להתקדם במפלגה זו. אני מכוון לכנסת, אבל רוצה קודם לעבוד בפוליטיקה המקומית כי זה הכי קרוב לשטח, להשפיע על חיי היום־יום של אנשים".
