"הישראלי הממוצע לא מבין עד כמה הקורונה היא אסון בקרב הקהילות היהודיות, בעיקר בארה"ב ובצרפת, שבכל אחת מהן יש אלפי מתים יהודים", אומר אריאל קנדל, מנכ"ל קעליטה, ארגון הגג של עולי צרפת. "אם בצרפת נפטרו כאלפיים יהודים, והקהילה הגרעינית מונה כ־200 אלף יהודים, זה אומר שאחד מכל 100 יהודים בקהילה – נפטר. זה מטורף". הוא תולה את המצב העגום בעובדה ש"מערכת הבריאות בצרפת קיבלה החלטה – לא מטפלים במבוגרים שחלו בקורונה, כי עדיף להשקיע את המשאבים בצעירים".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרגע הגיע: בישראל לא התחילו אפילו לתכנן את הריבונות
– בחל"ת או באבטלה: איך לדאוג להמשך הביטוח הפנסיוני?
– מגפה חדשה בדרך? זן מדבק של שפעת חזירים נמצא בסין
משבר הקורונה צפוי להביא לישראל בשנים הקרובות גל עלייה מצרפת, אם כי בימים אלה ממש שערי הארץ עודם סגורים כמובן. "בעבור היהודים בחו"ל יש כאן גם ממד פסיכולוגי", מאבחן קנדל. "לראשונה מאז המנדט הבריטי אין כניסה לישראל, אמנם בצדק, ליהודים שאינם אזרחי ישראל".
כמי שעלה מצרפת בגיל 17, ובהמשך שימש ראש משלחת הסוכנות היהודית שם, קנדל מכיר היטב את הקהילה היהודית בצרפת. משיחות שהוא עורך בימים אלה עולה שמצבה אינו מעודד, וכי מעל חלק ממוסדות החינוך היהודיים מרחפת סכנת סגירה. "חלק מבתי הספר חזרו לפעילות, אך יש בתי ספר רבים שייפתחו רק בספטמבר ויש גם כאלו שייסגרו. אם בתי הספר פועלים מכוח התרומות ותשלומי ההורים, איך ההורים ישלמו שכר לימוד אם הם מובטלים?"
אני נפגש עם קנדל בעקבות השתתפותו בוועידת עם עולם של מקור ראשון, שהוקדשה ליחסי ישראל והתפוצות בעידן הקורונה. על פי נתוני הסוכנות היהודית, בחודשים האחרונים נרשמה עלייה דרמטית של כ־400 אחוזים בפתיחת תיקי עלייה מצרפת. קנדל מזכיר מחקר שנערך לפני כמה שנים בצרפת, בהזמנת הנשיא דאז פרנסואה הולנד, ושתוצאותיו היו מפתיעות: 43% מקרב יהודי צרפת הביעו רצון לעלות לישראל, ו־13% שקלו לעשות זאת בהקדם.
אלא שגל העלייה שהגיע לשיאו בשנת 2015, שבה עלו כ־8,000 יהודים מצרפת בעקבות התגברות מקרי האנטישמיות שם, דעך במידה רבה בשנים הבאות, עד שב־2019 עלו מצרפת רק כ־2,300 יהודים. "אם בשנים האחרונות (מאז אותו סקר; צ"ק) עלו כבר 20 אלף יהודים, יש עדיין 50 אלף שרוצים להגיע", אומר קנדל, ומדגיש כי "לא מדובר רק בזכאי חוק השבות, אלא ביהודים על פי ההלכה".
כדי לממש את הפוטנציאל ולקלוט גל עלייה נוסף מצרפת, צריכה מדינת ישראל להתאמץ יותר, אומר קנדל. "אם יש כיום לפחות 50 אלף יהודים שאמרו במפורש 'אנחנו רוצים לעלות לישראל', חייבים להשקיע זמן, מחשבה וכסף כדי לנסות להביא אותם. ואני מכיר את השטח, אם נפעל נכון הם יגיעו. הם לא באמת רוצים לחיות בצרפת".
בהקשר זה מבקש קנדל להדוף תפיסות מוטעות המשפיעות על היחס לעולי צרפת. "רוב היהודים שם לא עשירים, וגם לא אשמים בבועת הדיור בישראל", הוא רומז לסטיגמה שלפיה רבות מ"דירות הרפאים" היוקרתיות, שריקות רוב השנה, נרכשו על ידי יהודים צרפתים.
"צריך להבין שבצרפת יש מדיניות רווחה מהטובות בעולם, עם הטבות מטורפות", הוא ממשיך, וממחיש זאת בנתונים האלו: משפחה עם שלושה ילדים מקבלת עבורם קצבאות בסך 2,000 שקלים, 30 אחוזי הנחה בתחבורה ציבורית וטיפולי שיניים חינם. משקפיים כלולים בסל הבריאות, ומובטלים מקבלים דמי אבטלה במשך שנתיים בגובה 80% מהמשכורת. "ואז כשהם באים לארץ, למרות שהם יודעים שהמצב כאן שונה, קשה להם להתרגל", מסביר קנדל.
מה אתה מציע לעשות באופן מעשי?
"מדובר ב־50 אלף יהודים שרק מחכים לעלות", חוזר ואומר קנדל, "וצריך לבנות להם תוכנית לשנת העלייה הראשונה. להגיע לכל אחד ואחת מהם, ולנסות לסייע גם תעסוקתית. הייתי רוצה גם שיאפשרו להם לגור במשך שנה במרכזי קליטה, דבר שפחות מקובל כיום ומוצע בעיקר לעולים ממדינות אחרות. הנקודה המשמעותית היא שחייבים לדאוג לקליטה מותאמת, ושרת העלייה והקליטה החדשה, פנינה תמנו־שטה, מבינה זאת היטב. ליהודים מצרפת יש צרכים אחרים לגמרי מאלה של יהודים מרוסיה או מארה"ב. אני לא רוצה לתמוך בהם עשרות שנים, אלא לתת להם את הכלים בשנה־שנתיים הראשונות כדי שיהיו בדרך הנכונה".
הליווי התעסוקתי בתקופה הראשונה הוא עניין קריטי, מסביר קנדל. "חשוב להבין שאי־אפשר לשלוח עולים לחברות ולגופים, מבלי שהמעסיקים יבינו את התרבות ומבלי להיות פרו־אקטיביים. אנחנו מבינים את זה ויוזמים כל הזמן פניות ופעילות מול העולים, ולא מחכים שהם יפנו אלינו".
קנדל מודע למציאות הכלכלית הקשה בעקבות הקורונה גם כאן בישראל, אך סבור שאת נושא העלייה יש לבחון בראייה רחבה יותר. "ההבנה צריכה להיות שהשקעה בעולים היא השקעה שתסייע למדינת ישראל ולכלכלה המקומית. בעולם היהודי יש הרבה מאוד אנשים שנפגעו מהקורונה ורוצים להיות פה. חייבים להשקיע עכשיו גם באלו שרוצים להיות אזרחים כאן. בלי השקעה מינימלית, אנשים לא יעלו. אני לא חי בבועה, ברור לי שיש משבר תקציבי, אבל אפשר לרתום את הפילנתרופיה לפרויקטים הקשורים לקליטה. אם המדינה תבקש להרים מיזם משותף, הפילנתרופים ישקיעו".
בכלל, אומר קנדל, לא תמיד העניין הוא משאבים נוספים, לפעמים צריך לממש את אלה שכבר הוקצו, באופן חכם יותר. "כל עולה מקבל סכום של 25 אלף שקל לשכר דירה, רק שהסכום הזה מחולק על פני חמש שנים. בשנה החמישית אתה מקבל 100 שקל לחודש, סכום שלא יסייע לאף אחד. למה לא לקחת את הסכום הזה ולהעניק אותו לעולה בצורה מרוכזת?"
נושא נוסף שדורש התייחסות נובע מפער תרבותי ומעשי שיש לגשר עליו. "צריך לדאוג למסגרות רלוונטיות לילדים שלהם בשעות אחר הצהריים, כיוון שהעולים מצרפת רגילים למציאות של לימודים בבתי הספר עד הערב, ומשם הילדים חוזרים ישר הביתה כי כבר נהיה חשוך ויש אנטישמיות במטרו. פה בארץ הם יכולים לסיים באחת בצהריים, מזג האוויר מצוין, וההורים לא בבית. רבים מהם נמצאים ברחובות, ויש כאן פוטנציאל שהנערים האלה יהפכו לנוער בסיכון".
בהקשר הזה הוא מבקש לציין לחיוב את מיזם "מחוברים", שהקימו משרד החינוך והחברה למתנ"סים בתקופת שר החינוך דאז נפתלי בנט. "אחרי שהיה אסון בשכונת הר־חומה בירושלים, כשבמהלך קטטה נרצח נער עולה מצרפת, במשרד החינוך הבינו סוף־סוף שאי־אפשר להשאיר את הנערים האלה ברחוב". התוכנית פועלת בריכוזים של יוצאי צרפת, ומציעה לבני הנוער פעילות מגוונת בשעות אחר הצהריים.
אחד החסמים המקשים על עלייה והשתלבות של חלק מיהודי צרפת, הוא ההכרה בהסמכתם המקצועית. כך למשל, מאות אחיות ואחים בבתי חולים ישמחו לעלות אם מדינת ישראל תשכיל להכיר בהכשרה ובניסיון המעשי שצברו. מדובר בנושא מורכב שאף מונח על שולחן בית המשפט העליון, בעקבות עתירה שהגישו קנדל וחבריו. "איך יכול להיות שמשרד הבריאות הישראלי מוכן לתת אישורים זמניים לסטודנטים לרפואה, אבל לא לאפשר לאחיות שעלו מצרפת להשתלב בעבודה?", הוא קובל.
לצד הביקורת והדרישות שהוא מביע, לקנדל יש גם מילים טובות כלפי רשויות שלדבריו השכילו לעבוד נכון עם עולי צרפת. "עיריות ירושלים ותל־אביב תומכות מאוד בקליטת עולים. הקמנו בהן מרכזי תעסוקה לעולים, והעיריות סייעו. ראש עיריית ירושלים משה ליאון מצטיין בכך". כעת עובד קנדל מול שרת הקליטה, ומתכוון לעשות זאת בהקדם גם עם יו"ר ועדת העלייה והקליטה ח"כ דוד ביטן.
"צריך לעשות חושבים על היחס שלנו עם התפוצות, בעיקר כלפי אלו שרוצים לעלות", מסכם קנדל. "אי־אפשר כל חמש שנים לומר 'פספסנו הזדמנות'".
