יש כל מיני דרכים לקבל ראשי ממשלה. בדרך כלל אלה בעיקר לחיצות ידיים וחיוכים של נציג הממשלה המארחת בשדה התעופה. כאשר מגיע מישהו חשוב במיוחד, מארגנים מסדר שרים. וכשרוצים להקרין חמימות וקרבה, יש לחיצות ידיים ואפילו חיבוקים על הפודיום בסיומה של מסיבת העיתונאים המקובלת. אבל מה עושים אם רוצים להדגיש, בלי יותר מדי דיבורים, את שיתוף האינטרסים הביטחוניים מעבר לפרוטוקול? כלומר, הרבה מאוד מעבר לפרוטוקול?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ענף התיירות הנכנסת בקריסה והפתרון לא נראה באופק
– נבסו: טילי ציניות איכותיים לבטן של כולנו
– נסראללה על חוק הקיסר: "נמות מרעב ולא נוותר על הנשק"
ובכן, השבוע ביקר פה ראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיצוטקיס. זהו ביקור חשוב מאוד לא רק בגלל שיתוף הפעולה הכלכלי־תיירותי ההולך ומתהדק בין ישראל ליוון, אלא גם בשל משמעויותיו האסטרטגיות. במיוחד על רקע המתיחות הגוברת בזירה המזרח־ים־תיכונית בין טורקיה ליוון, והשלכותיו על פורום המדינות המפיקות גז באזור, שישראל נמנית עימן. לפני חצי שנה חתמה טורקיה על הסכם גבולות ימי עם הממשלה האסלאמיסטית בלוב, הסכם שערורייתי המנכס לעצמו כמעט חצי מהים התיכון, תוך התעלמות בוטה מזכויותיה הימיות והכלכליות של יוון. ובשבועות האחרונים, בעקבות התערבותה הצבאית במלחמת האזרחים בלוב, טורקיה משדרת שבקרוב מאוד בדעתה לעבור מדיבורים למעשים ולהתחיל לקדוח במרחב כולו, מלוב ועד קפריסין.
אבל לפני שניגש לעניין עצמו, על סדר היום ניצבו שני סעיפים מרכזיים. הראשון, חידוש הטיסות בין ישראל ליוון בתחילת אוגוסט. ללא ספק מרכיב אסטרטגי חיוני גם הוא לבריאותו הנפשית של עם ישראל בקיץ, שלא לדבר על בריאותה הפיננסית של יוון המתאוששת מעוד משבר כלכלי. והיה גם איזה סעיף קטנטן של תיאום ציפיות. בעיקר ציפייה להיענות יוונית חלושה עד מינימלית, אם וכאשר תעלה דרישה באיחוד האירופי להטיל סנקציות על ישראל בעקבות הסיפוח.
לכן, כאשר במהלך ביקורו של ראש ממשלת יוון נצפה מטוס ביון ישראלי מסוג "נחשון שביט" ממריא מבסיס נבטים בנגב, לטיסה לאורך הים התיכון עד המפרץ הלובי, חוצה בדרכה את מיסרטה ואת הבירה טריפולי בטרם שבה ארצה – היה מי שפירש זאת כמחווה ישראלית יוצאת דופן. כזו שנועדה להעביר מסר של סולידריות עם השותפה האסטרטגית יוון, בלי להכביר מילים יתר על המידה. ושארדואן יראה ויתפוצץ.
ומי שמעוניין לצפות במקור אחר מסלול הטיסה, כל שעליו לעשות הוא להיכנס לדף הטוויטר של סרג'יו סקנדורה, עיתונאי־חוקר איטלקי העוקב מקרוב אחר הזירה הים־תיכונית ההולכת ומתחממת.
נתיב הדמים
בכלל, הסכסוכים במזרח התיכון מקבלים יותר ויותר אופי אזורי מסועף, ובהקשר הזה בולטת התמיכה הקטארית בשלטון חמאס בעזה. כפי שנראה כרגע, הקטארים עצמם היו מעדיפים לומר שהם תומכים בתושבי עזה, לא בשליטיהם. בעשור האחרון העבירה קטאר, באישור ממשלת ישראל, כספי תמיכה לרצועת עזה בסכום שמזמן חצה את המיליארד דולר. זה כלל כספים לדלק, לחינוך ולרפואה, וכמובן משכורות למנגנון הפקידותי המנופח של ממשלת חמאס.
במהלך רוב השנים הכסף עבר מיהודה ושומרון לעזה. אבל מאז סירב אבו־מאזן לאפשר את העברת הכספים באמצעות מערכת הבנקאות הפלסטינית, נאלצה ישראל להיכנס לתמונה. אז הופיעו לראשונה התמונות של מזוודות הכסף, שהמחישו את האבסורד שבהעברת הכספים על ידי השליח הקטארי באישור ישראלי. בפברואר אשתקד, עם עליית קצב העברת הכספים ועימו הביקורת הציבורית, נדרש היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לדיון חריג בממשלה כדי לבדוק אם אפשר להמשיך עם ההעברות בלי שהדבר ייחשב הפרה של העיצומים הישראליים והבינלאומיים על חמאס, בהיותו ארגון טרור.
שנה אחרי כן, נראה שלא רק ישראל מודאגת מהאפשרות הזאת. גם בדוחא מוטרדים מאותה בעיה בדיוק. במה דברים אמורים?
ובכן, לאחר תקופה ארוכה יחסית שבה לא נורו רקטות מעזה לשטח ישראל, נפלה בתחילת השבוע רקטה אחת בשטח פתוח בחבל אשכול. צה"ל הגיב, כצפוי, בתקיפה של תשתית חמאס בדרום הרצועה. אבל השאלה המעניינת הייתה מה גרם לירי. תשובה חלקית החלה להסתמן למחרת, בעקבות דיווח של שופר חיזבאללה, העיתון הלבנוני אל־אחבאר, שלפיו במשך שבועות ארוכים עיכבה ישראל את כניסתם של 50 מיליון דולר מקטאר לצורך פרויקטים שלה בעזה. האישור, כך על פי אל־אחבאר, ניתן לאחר מגעים עם חמאס בתיווך שליח האו"ם ניקולאי מלדנוב והשליח הקטארי מוחמד אל־עמאדי. אבל דווקא השליח עמאדי אמר כי ישראל אינה הגורם. לדבריו, הכספים התעכבו בשל משבר הקורונה.
אולם גורם ישראלי ששוחח השבוע עם מקור בדוחא אומר שהקטארי הדגיש בפניו כי לא זו בלבד שישראל אינה הגורם לעיכוב – מי שמתמהמה ופוסח על שתי הסעיפים כבר יותר משלושה שבועות הם דווקא הקטארים. בישראל עדיין ממתינים, הוא אומר, לבקשה רשמית מדוחא. לא ברור מתי ייכנס הכסף, ואם בפעימה אחת או יותר. אז מדוע הקטארים מעכבים את העברת הכספים? לדברי המקור, בדיוק מאותה סיבה שבגללה הוזעק היועץ מנדלבליט לדיון מיוחד כדי לוודא שעצם העברת הכספים לחמאס לא תיחשב הפרה של הסנקציות.
ממתי קטאר מודאגת מהפרת סנקציות? מודאגת. לקטארים יש הרבה מיזמים בינלאומיים על סדר היום. המונדיאל ב־2022, למשל, הוא פרויקט הדגל שלהם. הרבה מאוד כסף ויוקרה הושקעו בו. אפילו הקורונה לא הצליחה לשבש את ההכנות לקראתו. השבוע אף הושלמה בנייתו של אצטדיון שלישי במדינה, וככל שמתקרב המועד נוקטים הקטארים משנה זהירות.
"מה שמדאיג את הקטארים הוא תביעה תקדימית מסוגה, שהוגשה ביום רביעי שעבר בבית משפט בניו־יורק על ידי עורך הדין סטיב פרלס", מעריך המקור. מגישיה הם נפגעי טרור, כולם אזרחי ארה"ב שחלקם מתגוררים בישראל. ביניהם ח"כ לשעבר יהודה גליק ובני משפחתו; משפחת בורוכוב שבנה ניר נרצח בפיגוע בקפה מומנט ב־2002; משפחתו של ריצ'רד לייקין שנרצח בדקירות באוטובוס בירושלים ב־2015; ובני משפחת בראון שבתם התינוקת חיה זיסל נרצחה בפיגוע דריסה ב־2014. במסגרת התביעה, המסתמכת על הפקודה האמריקנית למלחמה בטרור, התובעים דורשים פיצויים ממוסדות פיננסיים שבשליטת בני משפחת המלוכה הקטארית.
על פי כתב התביעה, הקטארים העבירו במשך שנים בחשאי מיליוני דולרים לחמאס ולג'יהאד האסלאמי דרך אותם גופים. כספים אלו הם שאִפשרו לכאורה לארגוני הטרור להוציא לפועל את הפיגועים. ומכיוון שאי אפשר לתבוע את קטאר עצמה בהיותה מדינה ריבונית, מוגשת עתה התביעה כלפי המוסדות הקטאריים שהעבירו את הכספים. בראשם קרן הצדקה Qatar Charity שנוסדה ב־1992, ואשר על פי כתב התביעה היא "מקור מפתח למימון טרור בינלאומי". הקרן, טוענים התובעים, עבדה עם שני בנקים קטאריים, הבנק הלאומי הקטארי ובנק מסרף א־ראיין, שדרכם הועברו המיליונים לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. שני הבנקים היו "חיוניים", נטען בכתב התביעה, כדי לייצר גישה למערכת הפיננסית האמריקנית ולהעביר דרכה את מיליוני הדולרים לארגוני הטרור העזתיים. תחילה הועברו הכספים לסניפי הבנקים בניו־יורק, משם לחשבונות של קרן הצדקה הקטארית בבנק אוף־פלסטיין, ומשם לסניף של הבנק האסלאמי ברמאללה ולחלוקה בתוך חמאס והג'יהאד האסלאמי.
ולא מדובר בפעילות שאירעה לפני זמן רב. על פי מסמכים של הקרן עצמה המוצגים בכתב התביעה, ההעברות החלו ב־2013. בין מרץ לספטמבר 2015 הועברו מחשבונה 28 מיליון דולר לחמאס ולג'יהאד. כספים אלו מימנו לפחות שישה פיגועים בישראל, בהם חטיפה, דריסה ונהיגת רכב לתוך קהל במטרה לפגוע ולרצוח.
האח הסורר
מה שככל הנראה מדאיג במיוחד את הקטארים, הוא החשש שהפרטים שייחשפו בבית המשפט יביאו לדרישה לפתוח בחקירה בקונגרס על חלקה של קטאר ומשפחת המלוכה בהעברת כספים לטרור בכלל, וכאלה שפגעו באזרחי ארה"ב בפרט. תמיכתה של קטאר בפיגועי טרור והתנהלותה העצמאית עומדות גם בשורש הסיבות שהביאו את מדינות המפרץ וסעודיה בראשן להטיל עליה חרם לפני שלוש שנים – עניין שיצר בעיה קשה ומתמשכת למדיניות החוץ האמריקנית. ארה"ב מתפעלת בקטאר את בסיס אל־עובייד, בסיס צבאי גדול וחשוב במפרץ. לא פשוט, אפילו מביך, להתנהל כך מול בת ברית החשודה בטרור, במיוחד ערב בחירות לנשיאות. בזמן שנותר לממשל הנוכחי בבית הלבן עד נובמבר, מעדיפים להתנהל מול מדינות המפרץ כישות אחת מאוחדת, במיוחד על רקע תוכניות גדולות של ממשל טראמפ.
זו גם כנראה הסיבה שמעבר לתביעה בניו־יורק, הממשל הקטארי, בראשות האמיר תמים בן חמד אאל ת'אני, נוהג בזהירות גם בנושאים נוספים. כך למשל, לדברי מקורות אמריקניים, אחיו של אמיר קטאר קיבל לאחרונה הוראה להוריד פרופיל והתבקש שלא לעזוב את חווילת הנופש המשפחתית על החוף בקטאר. האח, שייח' חאלד, מוכר לא פחות מאחיו, בעיקר בשל דימויו הבעייתי כנהנתן, חובב נהיגת מרוצים ובריון. בתביעה שהוגשה לפני שנה לבית המשפט בארה"ב, הוא הואשם ברצח המשרתת של אשתו, עובדת זרה מהודו. הנסיך חשוד בין השאר כי הזמין חיסולים של יריבים בתעשיית מרוצי המכוניות. לכשייפתח המשפט, צפוי מצעד מביך של עדים שיחשפו את האלימות מבפנים בביתו של השייח' חאלד, וימיטו חרפה על משפחת האמיר. כעת מצטרפת גם התביעה הזאת, המשמעותית הרבה יותר ומכוונת אף היא ישירות אל בני משפחת המלוכה.
אז בדוחא בודקים כעת מהי המשמעות של העברת כספים לחמאס בעזה, אבל לא מתכוונים לאפשר לכל זה לחבל בתוכניותיהם העתידיות. כאמור, אפילו הקורונה לא הצליחה לעשות זאת. מבחינתם, אם יש דבר אחד מובהק וברור הרי שהוא המונדיאל שיתקיים ב־2022 למרות החרם המתמשך של מדינות המפרץ על קטאר.
