ריבונות ומנגנון לבחירת שופטים. אלה למעשה המכשולים האחרונים בפני ממשלת אחדות של הליכוד וכחול לבן. מיום חמישי האחרון ועד היום (ב'), מנסים צוותי המשא ומתן של המפלגות למצוא את הנוסחה המוסכמת בשני העניינים הללו, כאשר השר יריב לוין מתעקש על החלת ריבונות בהקדם, ואנשי גנץ מתעקשים שלא לשנות את המנגנון לבחירת שופטים כך שיתאפשר וטו לשני הצדדים. כפי שפרסמנו במקור ראשון בסוף השבוע, בליכוד דורשים להחריג את תוכנית הריבונות מהצורך באישור של גנץ בהמשך הדרך, ובתמורה – בכחול לבן מתעקשים על מינוי השופטים.
לא קשה לזהות דפוס התנהגות כאן. לפני שבוע בדיוק, נבלם המו"מ בין הצדדים באמצעות הקבלה דומה: בליכוד הטילו וטו על מינוי ח"כ אבי ניסנקורן למשרד המשפטים, ובכחול לבן הטילו וטו על מינוי ח"כ יולי אדלשטיין לתפקיד יו"ר כנסת, ועל השר יעקב ליצמן לבריאות. רק אחרי ימים ארוכים של דיונים, הווטו ההדדי השתחרר והמו"מ התקדם לשלבי הניסוח האחרונים. עד שבסוף השבוע האחרון, זה קרה שוב: ריבונות ושופטים. כדי לשחרר את הווטו של כחול לבן על ריבונות, הליכוד יידרש לוותר בסוגיית מינוי שופטים. רק שהפעם לא מדובר במינוי אלא במהות, ולכן אם אכן יגיעו לפשרה בנושא, תידרש להטוטנות פוליטית מתוחכמת כדי להסביר את הוויתור.
שני הצדדים מקשיחים עמדות אבל רכבת האחדות כבר יצאה מהתחנה. אם היא תתנגש במחסום, ההערכה היא שזה יהיה סוף דרכם הפוליטית של גנץ ושותפים רבים שלו למפלגה. הם לא עשו את כל הדרך הזו כדי לוותר כל כך קרוב לתחנה.
ניסוח ההסכמים נמצא גם הבוקר, כמו בסוף השבוע האחרון, בשלבי סיום מתקדמים. אם בכחול לבן אכן יסכימו להחלת ריבונות ביו"ש תוך חודשים ספורים בגיבוי אמריקני, והצדדים יסכימו על מנגנון מינוי שופטים שנותן לכל אחד מהצדדים אפשרות להטיל וטו על מינוי שיובא – ניתן יהיה להתחיל לתכנן את חגיגות ההשבעה. זה כבר לא יקרה לפני פסח כמובן, אבל אולי לקראת יום העצמאות, לאחר שיושלם מנגנון החקיקה התומך בהסכם.
במסגרת הלחצים מימין, תנועת ישראל שלי יצאה אתמול בקמפיין נגד בכירי כחול לבן שמאשים אותם בניסיון לעכב באופן מכוון את המהלך ההיסטורי לריבונות מסגרת המו"מ: "גנץ ואשכנזי, חלון הזמנים קצר, הריבונות בסכנה, ואתם יודעים את זה", נכתב בהודעה מטעם הארגון. "15 מנדטים הם לא רוב. 58, הם כן".
לנתניהו וללוין ממתינים עוד נושאים לטיפול לפני שהממשלה תצא לפועל. לא מדובר באירועים שיכולים להפיל את הממשלה שבדרך – אבל הם בעלי פוטנציאל נפיץ. לראשון קוראים מפלגת ימינה ולשני – בכירי הליכוד. לוין יידרש לשכלל את ההצעה לימינה, שלמרות גודלה הקטן מאיימת שללא "שמירה על כוחה" בממשלה, פניה לאופוזיציה. במקרה כזה בלוק הימין יתפרק, סיכון שנתניהו לא ירצה לקחת על עצמו בממשלה שיסוד קיומה כה רעוע ממילא. בשלב השני, המינויים בליכוד צפויים לשלוח לפחות חמישה שרים לספסלי חברי הכנסת וכן להוביל "מובטחים" למיניהם (ע"ע ניר ברקת) להמתין לסבב בחירות נוסף.
בינתיים הודיע אתמול יו"ר כחול לבן גנץ כי בכוונתו לבקש הארכת מנדט מהנשיא, אם לא יגיעו לסיכומים עם הליכוד עד לשבוע הבא. ככל הנראה מדובר היה בצעד שנועד ללחוץ על הליכוד יותר מאשר לממש אותו בפועל. לגנץ אין כל אפשרות אחרת להרכיב ממשלה וללא הסכמות בימים הקרובים – כל צעד שלו יקרב את ישראל לבחירות נוספות. אם יעבור המנדט לבסוף לנתניהו, יגיע גם הבג"ץ נגדו (נאשם בפלילים – לא יכול להרכיב ממשלה) והוא יהיה אולי האות הסופית לבחירות סבב ארבע.
