מספר ישראלים ששבו מאיטליה ואובחנו כחולי קורונה, שלחו אלפי ישראלים אחרים לבידוד של שבועיים, כחלק מהמאבק בהתפשטות הנגיף. כעת מאושפזים סך הכל שישה חולים במתחם הבידוד בשיבא.
במשרד הבריאות סומכים על האזרחים שיישארו מעודכנים ויקשיבו להנחיות המפורסמות בכלי התקשורת השונים במידה ונחשפו לאחד החולים. אך מקרב הציבור עולה הקריאה להפעיל את שירותי הבטחון המודיעיניים לאיתור כלל הנחשפים, ולעדכנם באופן אישי.
קריאה זו מעלה את סוגיית הזכות לפרטיות לעומת בריאות הציבור. פרופ' בירנהק, מומחה לדיני טכנולוגיה ולדיני הגנת פרטיות מאוניברסיטת תל אביב סובר כי ישנם הבדלים משמעותיים במידע שהאדם מוסר מרצונו לגורמים שונים – חברים, משפחה, בתי עסק והמדינה. "בהגנת הפרטיות יש הבדלים בין האדם לחברו, בין אדם לתאגיד ובין אדם למדינתו. גם אם אפשרתי לבית עסק לקבל עלי מידע, אין זה אומר שלמדינה יש זכות גישה למידע הזה. הזכות לפרטיות היא זכות יסוד, חשובה וחיונית, ומוגנת בחוק יסוד, אבל היא לא זכות מוחלטת. זה לא או פרטיות או בריאות הציבור".
כתגובה לחששות העולים בנוגע לנטילת אחריות אישית של כלל האזרחים צייץ אתמול משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, כך: "בישראל עובדים בדרך המקובלת בעולם, מתשאלים את הנדבקים ומפרסמים הודעה לציבור. לטוב ולרע, נכון לעכשיו אין לנו גישה דרך מערכות האשראי או הסלולר לפרטי האנשים שהיו במקום מסוים בזמן מסוים, מטעמי הגנה על הפרטיות".
"מדינת ישראל לא באמת חסה על פרטיות אזרחיה כשמדובר בעניינים של שלום הציבור" מסתייגת בהחלטיות ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, חוקרת בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "להגיד שהם נמנעים מלהגיע אל הציבור בדרכים שונות כדי לאתר את השוהים באותו מתחם רק מטעמי פרטיות נשמע כהיתממות. אני שמחה שרשויות המדינה שומרות על זכויות התושבים אבל לא נראה לי שזה המקרה".
ד"ר אלטשולר מונה מקרים רבים בהם המדינה מתעלמת מפרטיותו של האזרח ופועלת לאסוף ולאתר עליו מידע. בין היתר משרד החינוך הדורש תיעוד חושפות בחו"ל של מורים, ומצלמות רחוב שהולכות ומתרבות. גם במשרד הבריאות, טוענת אלטשולר, פועלים לשנות תקנות על מנת שיוכלו להשתמש במידע רפואי של אזרחי ישראל לביצוע מחקרי ביג דאטה אנונימיים.
"החדירה לפרטיות האדם מותרת על פי חוק פקודת בריאות העם, בתנאי שהיא מבוססת על מידע ממשי ולא סתם 'פישינג'",סובר השופט בדימוס, פרופסור עודד מודריק, לשעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב ומרצה באוניברסיטת אריאל. "סעיף 20 בפקודת הבריאות אומר שאם מרחפת מחלה איומה אפידמית שמאיימת על חלק מישראל, מקומית או כללית, רשאי שר הבריאות להכריז בהודעה על קיום הסכנה. משפורסמה יהא מנכ"ל המשרד מוסמך לסדר או להתקין כל עניינים או דברים שימצאם רצויים לשם מניעת הפצתה של המחלה".
אם כך, כיצד מאפשרים שמירה על מידע אישי ומניעת פגיעה בזכות לפרטיות אך גם שמירה על בריאות הציבור החשובה לא פחות ואולי אף יותר? הפתרון הוא, אומר פרופ' בירנהק הנדסת הפרטיות. "במשפט אחד: 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. הרעיון הוא למשוך את הפרטים הנחוצים תוך שמירה על חיסיון ופרטיות. לא לבחור בין פרטיות או חופש מידע אלא לנסות לשלב בין שתי המטרות".
הדרך ליישם זאת, אומר בירנהק, היא בשיתוף פעולה בין הצוות הרפואי למשפטי. "אם המדינה רוצה לדעת מי היה בחנות מסוימת בזמן נתון, היא יכולה לבקש מחברות האשראי או הסלולר לפנות ישירות אל אותם הלקוחות, במקום לחשוף אותה למידע הזה. כמו שישראלים ששבו ארצה בימים האחרונים קיבלו עם נחיתתם הודעת סמס המנחה אותם כיצד לפעול, כך גם יכולה המדינה לבקש מהחברות השונות לפשפש במידע שקיים אצלם ולעשות בו שימוש מבלי לחשוף פרטים".
