אחד הדברים שלמדנו בשנה החולפת הוא שביום שני שום דבר לא מסתיים. להפך, ההתגוששות הפוליטית רק תסלים ותגיע לשיאיה בשבועות שלאחר מכן. הסקרים אינם מנבאים טובות לאף אחת מהמפלגות הגדולות, אין 61 באופק ואין הכרעה. אבל בליכוד ובכחול־לבן מחלקים את המלחמה לשתיים: לסיים כמפלגה הגדולה ביותר כדי להשיג ניצחון תודעתי, ולהצליח להרכיב ממשלה בתנאים בלתי אפשריים. בשבוע החולף היה נראה שידם של נתניהו ושל הליכוד על העליונה. נתניהו שלט בסדר היום, גרר את גנץ לתגובות והצליח להכתים את תדמית "מיסטר קלין" של מפלגת כחול־לבן.
בכירי המפלגה, שתכננו בשבוע שעבר חגיגות שנה להיווסדה, לא ציפו ללו"ז איום כל כך. ביום אחד הם מגיבים על הקלטות אשכנזי, ביום השני על חקירה פלילית של חברת הממד החמישי, ביום השלישי גמגומים. האירוע המרכזי שתוכנן לציון שנה להקמת המפלגה נדחה בשל ההסלמה בדרום, ומפלגת העבודה־מרצ שומרת על גודלה על חשבון כחול־לבן. אצלנו בעדה היו אומרים שגנץ צריך להחליף מזוזות במטה. בהול.
בכנסים שלו ברחבי הארץ נתניהו לא אמר משפט אחד שהמשתתפים לא אהבו. הוא רק השתכלל מאירוע לאירוע, עד שהיו שם כאלה על סף האקסטזה
המבחן של גנץ כפול. לא רק ניצחון כלפי חוץ, אלא מבחן מנהיגותי בקוקפיט. במפלגה כבר אומרים שאם היו"ר הנוכחי לא יצליח לספק את הסחורה זו הפעם השלישית, יש לפחות שלושה שרואים את עצמם מחליפים ראויים. "האדמה מתחילה לרעוד מתחת הרגליים שלו", אומרים שם, ולא שוללים כניסה של גנץ לממשלת נתניהו אם יחזיק ברוב קופת המנדטים, גם אם לא 61. החלופה שמחכה לגנץ בבית במקרה של בחירות נוספות גרועה יותר: הדחה.
גם בליכוד האופטימיות איננה בשיאה. למרות המומנטום וההתקרבות בסקרים ל־60 מנדטים, התחושה היא שהשלב הבא יסתכם במערכה נוספת על לב הבוחר. שרים במפלגה לוטשים עיניים לפעילותם של השרים מירי רגב וישראל כ"ץ שמנהלים את מטה הבחירות, ובפועל מופיעים בכל ערב לצד ראש הממשלה בכל רחבי הארץ. "הם סידרו לעצמם פריימריז ב־50 מיליון שקל", אמרו השבוע במרמור־מה שרים אחדים. חלקם זועמים על נתניהו שהבטיח כבר לניר ברקת את התיק הבכיר מכולם, האוצר, ותרם למסע הבחירות הפנימי של מי שאין לו אפילו שנת ותק כחבר כנסת.
הנעלם הגדול במטה כחול־לבן, כמו במטה הליכוד, הוא אחוזי ההצבעה, ואותם לא יכול לחזות גם הסוקר המוכשר ביותר. אם בליכוד יגרמו לעוד שלושה אחוזי הצבעה בקרב תומכי המפלגה הם קרובים לניצחון; לעומת זאת, אם הרשימה המשותפת תצליח, וגם כחול־לבן תמקסם את אחוזי ההצבעה הגבוהים ממילא – תמונת היום שאחרי הבחירות תיראה שונה לחלוטין ממה שהשתקף השבוע. בליכוד החליטו לפעול במגזר הערבי לא כדי שינהרו לקלפיות להצביע מחל, אלא כדי להרגיע את התסיסה שהם עצמם יצרו שם בשנה החולפת. אם הרוחות יירגעו, מקווים שם שהמצביעים יעדיפו להישאר בבית.
בונים על בל"ד
עם מעט יותר אמון במערכת הפוליטית, בעוד כחודשיים, ב־10 במאי, היה בני גנץ מושבע לתפקיד ראש הממשלה. לא היו מתקיימות בחירות, ובמקום לבזבז מיליונים על מודעות היו הפוליטיקאים עסוקים בשלב הזה באישור תקציב 2020. במקום זה, ההשמצות האישיות בשיא. נתניהו הוא ארדואן מסוכן, וגנץ מגמגם והססן. בכחול־לבן מנסים לגרד ניצחון על פני הליכוד ופונים בלי מסכות לקהל המצביעים של העבודה־מרצ, ואילו בליכוד לוטשים עיניים אל מספר הקסם 59.
תזכרו טוב את המספר הזה. אם בלוק הימין משיג 59 מנדטים, אפסו סיכוייו של גנץ להרכיב ממשלה. החישוב פשוט: גם אם יקרה נס ותהיה תמיכה ישירה של הרשימה המשותפת בממשלת גנץ־ליברמן־פרץ, שלושה חברי כנסת של בל"ד לעולם לא יוכלו להרים את ידם בעד. כמו בהמלצות אצל הנשיא בסבב הקודם, כך עכשיו. מעתה אל תאמרו 61 וניצחון, אמרו 59 וניצחון. כל מנדט פחות מזה מחזיר את כולם אל שולחן המשא ומתן.
