אחרי שנים של קרב ממושך וסמוי מן העין בין ישראל לסוריה ואיראן, הפלת מטוס הקרב הישראלי בשבת האחרונה נתפסת כנקודת מפנה. גורמים צבאיים בישראל מעריכים כי המלחמה הבאה שתפרוץ בגזרה הצפונית תכלול את לבנון וסוריה יחד. באופן מפתיע מתברר כי רבים במדינות ערב מייחלים דווקא לניצחונה של ישראל במלחמה הזאת.
"אנחנו תומכים באופן מלא בתקיפות הישראליות נגד הבסיסים האיראניים בסוריה ונגד מפקדות הצבא הסורי", אומר לנו אבו־עדנאן, איש 'צבא סוריה החופשית' השוהה כיום בטורקיה, ופועל משם למען המאבק במשטר אסד. "האיראנים ומשטר אסד טובחים בעם הסורי, ואנחנו תומכים בכל מי שמוכן לפעול נגד כוחות הרשע הללו ובמיוחד בישראל. ישראל היא לא האויב שלנו, האויבים שלנו הם איראן והשלטון בדמשק. מי שמפגיז את אויבינו, הופך לידיד שלנו. האויבת היחידה של הסורים היא איראן, שמונעת ממשטר אסד ליפול. האיראנים תמיד חשבו רק על האינטרס הפרטי שלהם, להתרחב ולהתפשט למדינות המזרח התיכון ולממש את האמונה השיעית. המטרה שלהם היא להשתלט על המזרח התיכון כולו ולהגיע עד הים התיכון. לכן הם ציירו במשך עשרות שנים את ישראל כאויבת המוסלמים, וזה שקר גס".
המלחמה בסוריה נכנסת כבר לשנתה השביעית, ולמרות כל התחזיות והציפיות שהושמעו בתחילתה ובמהלכה, בשאר אל־אסד עודנו יציב בכיסאו. דאעש או 'המדינה האסלאמית', הארגון שנאבק באסד ואיים על המזרח התיכון, נעלם כמעט לחלוטין. האיראנים מתבססים בסוריה בתמיכה רוסית, ומרחיבים את יכולותיה נגד ישראל.
אבו־עדנאן מסרב להכיר בניצחונו של המשטר הסורי, ועדיין חולם על הפלת שלטון אסד ויצירת מציאות חדשה במדינה המדממת. הוא מציג את השתלשלות האירועים מזווית ראייתו, ומתאר את מלחמת האופוזיציה הסורית כמאבק הירואי שטרם נגמר. לדבריו, "שנה אחת בלבד לאחר המהפכה, המשטר הסורי נכנע לכוחותינו. בשלב הזה חיזבאללה נכנס למערכה, ולאחר שנה נוספת של מלחמה גם הוא הוכרע על ידי האופוזיציה. ואז הגיעו האיראנים, וגם לאחר שלוש שנות מלחמה הם לא הצליחו להחזיר את השליטה בסוריה. רק לאחר כניסתה של רוסיה וארה"ב, שתקפו מהאוויר את דאעש וארגונים אחרים, אסד קיבל אוויר לנשימה. צריך להבין, אסד לא יכול לשרוד עצמאית. זו גופה שמונשמת על ידי המכונה האיראנית והרוסית. בלי המטוסים הרוסים, המשטר הסורי ואיראן לא היו מחזיקים מעמד".
לדעת אבו־עדנאן, ישראל צריכה לשתף פעולה עם הארגונים המורדים באסד, והדבר יהלום גם את האינטרסים שלה. "איראן שואפת להתרחב ולהתבסס בסוריה ככל האפשר. אני לא בטוח שרוסיה מסכימה לכך, אבל בינתיים האינטרס המשותף של השניים הוא להשאיר את אסד על כיסאו. האינטרס שמשותף לנו ולישראל הוא להעיף את האיראנים מהאזור ולזרוק את אסד מארמון הנשיאות. יש צורך לפעול יחד, בשיתוף פעולה, כדי להשיג את המטרות האלו. בשנים האחרונות אנחנו מנהלים קשרים עם גורמים ישראליים כדי לממש את שיתוף הפעולה הזה, ומדברים עליו באופן גלוי. הפלת מטוס הקרב הישראלי צריכה להבהיר לישראל את הצורך המיידי לשלב כוחות עם העם הסורי שאותו אנחנו מייצגים, במטרה לסלק את איראן מסוריה".
כאשר אבו־עדנאן מדבר על שיתוף פעולה ישראלי עם מה שהוא מכנה "העם הסורי" נגד איראן, הוא מתכוון למשהו ברור מאוד: חיפוי אווירי ישראלי לכוחות 'צבא סוריה החופשית' הפועלים בשטח. "אנחנו מודעים לחשש הישראלי להיכנס לבוץ של המלחמה בסוריה, ואיננו מצפים לכניסה קרקעית ישראלית לסוריה. יתרה מזו, אנחנו נתנגד לה באופן נחרץ כי אנחנו מאמינים שהיא רק תרחיב את המלחמה בסוריה ותיתן לאיראנים, לחיזבאללה ולמשטר אסד הצדקה להישאר בסוריה כדי להילחם בישראל. כשאנחנו אומרים שיש צורך בשיתוף פעולה, הכוונה היא שאנחנו נפעל קרקעית בשטח, וישראל תעניק לנו חיפוי אווירי ותתקוף בסיסים של המשטר, איראן וחיזבאללה. בעצם אנחנו מבקשים מישראל לפעול לפי האינטרסים שלה ולשמור על ביטחונה. האינטרסים של ישראל ושל העם הסורי משותפים. ישראל צריכה לפעול נגד המשטר הסורי, שאיבד את הלגיטימיות שלו אחרי שטבח בבני עמו".
איחולי תבוסה לשני הצדדים
אחרי שנים של ספיגת הפגזות ללא תגובה משמעותית, המשטר הסורי טפח לעצמו על השכם. הפלת מטוס הקרב הישראלי בשבת האחרונה נתנה את האות לחגיגות "ניצחון". בחיזבאללה מיהרו לייצר תמונות ניצחון שהופצו ברשתות החברתיות, והודיעו כי "משוואות העבר בטלות", בהתייחסות לעליונות האווירית של ישראל. האיראנים הצהירו כי מדובר בתמרור אזהרה לישראל. סגן מפקד משמרות המהפכה האיראניים, חוסיין סלאמי, הבטיח "ליצור גיהינום למשטר הציוני", והבהיר כי איראן יכולה להשמיד את הבסיסים האמריקניים באזור.
מזכיר המדינה האמריקני רקס טילרסון המבקר באזור הצהיר כי נוכחותה של איראן איננה תורמת ליציבות ודרש ממנה להוציא את כוחותיה מסוריה, לבנון ותימן. בריאיון לרשת הטלוויזיה האמריקנית בשפה הערבית 'אל־חורה', אמר טילרסון כי הנוכחות האיראנית מאיימת לא רק על ישראל אלא גם על ירדן וטורקיה, וציין כי ארה"ב מתכוונת להשאיר את כוחותיה בסוריה ובעיראק. "העולם מבין את הסכנה האיראנית, ומבין גם שנקודת הפיצוץ בין ישראל לאיראנים בסוריה ובלבנון קרובה מתמיד", אומר על כך אבו־עדנאן. "אנחנו, לוחמי צבא סוריה החופשית, יכולים להבטיח לישראל שנעמוד לצדה במלחמה נגד האיראנים, האויבים המרכזיים של העם הסורי".
מצבו הפוליטי של חיזבאללה בתוך לבנון מאתגר. מלכתחילה הצטרפות הארגון למלחמה בסוריה לא התקבלה באהדה, על רקע החשש כי חיזבאללה ימשוך את המלחמה הסורית לתוך תוכה של לבנון. ככל שהמלחמה נמשכה ואלפי גופות של לוחמי חיזבאללה הובאו לקבורה בלבנון, ההתנגדות הפנים־שיעית גברה. חיזבאללה הצליח להשתיק את המתנגדים מבית בדרכים שונות, ובהן מתן כסף למשפחות ההרוגים והפצועים והפעלת אלימות נגד אישים שהביעו התנגדות פומבית להשתתפות במלחמה בסוריה.
פוליטיקאים רבים בלבנון חוששים שהפלת מטוס הקרב הישראלי היא נקודת מפנה שמקדמת את העימות הבא מול ישראל. בלבנון עוד זוכרים את הנזק האדיר שנגרם למדינה במלחמה מול ישראל ב־2006 שנאמד ב־3.5 מיליארד דולרים, מלבד אלף הרוגים ואלפי פצועים. בלבנון לא מעוניינים לראות שוב את המחזות הללו, ויעשו הכול כדי למנוע אותם. על רקע זה מובעת ההתנגדות לחיזבאללה. ההנהגה והאזרחים בלבנון מעדיפים לעסוק בנושאים כמו הבחירות לפרלמנט במאי, והמאבק המשפטי מול ישראל על אסדות הגז. מתנגדי חיזבאללה במדינה מצטטים את אמירתו האחרונה של מזכיר המדינה האמריקני רקס טילרסון, שהצהיר כי "הבעיה של ארה"ב היא עם חיזבאללה ולא עם לבנון", אבל גם הם מבינים שיהיה קשה להפריד את הארגון השיעי מלבנון ומייחלים להיחלשות כוחו הפוליטי, אף שהדבר לא נראה באופק.
תמיכתו של 'צבא סוריה החופשית' בישראל עשויה להתפרש כמונעת מאינטרסים זמניים וצרים, אך המורדים הסורים הפרו־מערביים רחוקים מלהיות בודדים בעמדה זו. רבים במדינות ערב רואים בשאיפות ההתפשטות האיראניות איום כבד משקל, וכדי לחסום אותה מוכנים לתמוך אפילו בישראל.
פייסל אל־קאסם, מגיש ברשת אל־ג'זירה שכידוע איננה חשודה באהבת ישראל, הציג את השאלה הבאה לעוקביו בטוויטר: "אם תפרוץ מלחמה בין ישראל והמיליציות האיראניות בסוריה, במי תתמכו?". התוצאות היו מפתיעות: 41 אחוזים צידדו באיראנים, לעומת 59 אחוזים שתמכו דווקא בישראל.
בעקבות המשאל הספונטני הזה פרסם הפרשן אניס עבד אל־רחמן מאמר באתר אל־ג'זירה. תחת הכותרת "במי נתמוך בישראל או בחיזבאללה", ניסה אל־רחמן להסביר את שני הצדדים. "במבט ראשון, השאלה הזאת לא תיאמן", קבע הפרשן ביחס לשאלה שבכותרת. "ככלות הכול ישראל היא האויבת הראשונה של מדינות ערב, ואף אחד לא מעלה על דעתו לתמוך בה אפילו אם תילחם בשטן עצמו. איך אפשר לתמוך בה במלחמה מול אחינו המוסלמים, מחיזבאללה או מהמשטר הסורי? אבל אחרי 2011, התשובה לשאלה הזאת קשה יותר. האכזריות שגילו משטרים ערביים ושפיכות הדם הרצחנית שלהם, מקשים על הבחירה מי גרוע יותר".
"מבחינה מוסרית", המשיך אל־רחמן, "לא נוכל לתמוך בשום צד מכיוון ששני הצדדים שפכו דמים והרגו חפים מפשע. ישראל בפלסטינים, וחיזבאללה והמשטר בעם הסורי. אך חוץ מההיבט המוסרי, עלינו להתחשב גם בתוצאות המאבק. ניצחון של ישראל יביא לאחיזה מלאה שלה בפלסטין ולניסיון להרחיב את השפעתה במזרח התיכון, עניין מסוכן לעולם הערבי. ניצחון של חיזבאללה ואיראן, פירושו השפעה גדולה יותר של השיעים על המזרח התיכון והתפשטות למדינות ערביות נוספות.
מסקנתו של הפרשן פשוטה: צריך לאחל הפסד לשני הצדדים. "לא משנה מי ינצח במלחמה, חיזבאללה או ישראל, ההפסד הערבי יהיה מובטח. לכן אין זה חכם לחַזק צד אחד. קרב בלי מנצח יהיה התוצאה הטובה ביותר בשבילנו. כך שני הצדדים ייחלשו, ואף אחד לא יוכל להשיג את מבוקשו".
