בעמק בית־שאן זיהו כבר בראשית השבוע הקודם כי משהו לא שגרתי קורה בשמיים. תושב אחד מיישובי העמק התקשר אליי ביום ראשון שעבר, וסיפר כי מטוסי קרב חמושים חגו במהלך השבת בלי הפסקה מעל המושבים באזור. "נראה שיש משהו מאחורי הקלעים בגבול הצפון", הוא העריך. בדיעבד מתברר כי בצה"ל איתרו את חדירת כלי הטיס הזה, זיהו את נתיב התנועה שלו וליוו אותו מהרגע שחדר לישראל דרך ירדן ועד שהופל באמצעות טיל מדויק ששוגר ממסוק אפאצ'י שאותו הטיס סא"ל ל', מפקד טייסת מסוקי קרב.
"בימים האחרונים אנחנו מזהים מגוון רחב של 'סימנים מעידים'", אמר דובר צה"ל תא"ל רונן מנליס בתדרוך לכתבים, אך סירב להרחיב. גם קצינים בכירים בחיל האוויר מסרו בראיונות לכלי התקשורת כי נערכו מראש למקרה מסוג זה, ושיבחו את ההצלחה המבצעית. "המשימה הייתה יירוט המל"ט במקום שבו החלטנו לעשות זאת, הוא הופל איפה שרצינו ושרידיו בידינו. המשימה הושלמה", הוסיף מנליס.
על פי הודעות הצבא האירוע היה בשליטה מלאה, מאז שכלי הטיס האיראני זוהה במערכות הגילוי בשלב מוקדם – סביב השעה ארבע לפנות בוקר. המעקב של צה"ל הצביע על מסלול הטיסה הצפוי. גם ההחלטה היכן להפיל אותו לא הייתה מקרית, ולמערכת היה חשוב לשים את היד על המל"ט, בעיקר לשם מחקר ולמידה.
במשך דקה וחצי הוא שהה במרחב הישראלי ולווה על ידי מטוסי קרב, עד שניתנה ההוראה להפיל אותו. "חיכינו לו שיחצה את גבול מדינת ישראל, ואז הופל", הסביר תא"ל תומר בר, ראש מטה חיל האוויר. "היה לנו חשוב שהמל"ט יופל בשטחנו ושנשים עליו את היד, כי לראשונה כלי טיס איראני חודר לשטח ישראל". בחיל האוויר התמקדו בשבוע האחרון בחקירת שרידי המל"ט כדי להבין איך הורכב ומה היה עליו.
"כשיש אפשרות לשים יד על כלי שנמצא אצל האויב, שידעת עליו אבל לא יכולת לבדוק אותו באופן מעשי, זה דבר חשוב ומוסיף נתונים חשובים", אומר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל והכטב"ם (כלי טיס בלתי מאוישים) במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל. "כך לומדים את המצב של הצד השני בנושא הנדסה, חומרי בנייה ואיכות העבודה". לא מן הנמנע כי כלל הרכיבים במטוס הם איראניים וכי גם בתהליך הייצור היו מעורבות ידיים איראניות.
בחיל האוויר סבורים כי מדובר במל"ט מדגם 'שאהד 171', שאותו ייצרו האיראנים כניסיון לחקות כלי דומה של צבא ארה"ב שנפל באיראן בשנת 2011. המל"ט האמריקני המקורי, RQ170 מתוצרת חברת 'לוקהיד מרטין', הוא מתקדם ביותר ובעל יכולות חמקן. בקשת נשיא ארה"ב ברק אובמה להשיב לידי האמריקנים את המל"ט שנפל נענתה בשלילה. האיראנים ניסו ללמוד על כלי הטיס ואף חדרו אל החומרה שלו והוציאו ממנו סרטונים שונים – הנסיעה שלו לאורך מסלול ההמראה בפקיסטן ואזורים באיראן שהוא צילם – ואף הפיצו אותם פומבית.
"האיראנים טענו אז וטוענים עד היום, שהם השתלטו על הכלי האמריקני והנחיתו אותו בשטחם", מתאר ענבר. "מי שרוצה להאמין לזה שיאמין. אני לא קונה את הסיפור הזה היום, ולא קניתי אותו גם בזמן אמת". באותם ימים נפלה לידי האיראנים 'ביצת זהב', והמל"ט האמריקני שהחזיקו בידם היה כנראה הכלי המסווג ביותר של צבא ארה"ב. "האיראנים הודיעו שהם ייצרו העתק שלו, והציגו כמה פעמים דגמים גסים ועלובים", מוסיף ענבר. בשנת 2016 הוצגו בתערוכה איראנית שני דגמים שיוצרו בהשראת המל"ט האמריקני. אחד הדגמים, לטענתם העתק מדויק ל־RQ170, הוא אותו 'שאהד 171' שחדר לישראל בשבת שעברה.
במבט חיצוני נראה כאילו הכלי האיראני הוא אכן העתק מדויק של המל"ט האמריקני, אבל מבחינת היכולות הפער גדול. "המוצר דומה למקור בהופעה החיצונית – ויש פה הישג מסוים כי זה לא כלי פשוט מבחינה אווירודינמית, ומבחינת מערכות הטיסה והבקרה המתקדמות – אבל אלו לא אותן יכולות", מסביר ענבר.
המל"ט האיראני אינו חמקן ואין לו יכולת "חתימה נמוכה" כמו של זה האמריקני, שהייתה יכולה לסייע לו לחמוק מיכולות הגילוי של חיל האוויר, ולכן ההבדל הוא קיצוני. בניגוד לכלי המתקדם של צבא ארה"ב, שנהנה מיכולות תקשורת לוויינית המאפשרות לו לפעול כמעט בלי הגבלה, המל"ט שחדר לישראל דורש הפעלה מקרון באמצעות שלט רחוק או לטוס במסלול מתוכנן מראש – כמו בשיטות ההפעלה הישנות שבסופן הכלי חוזר אל יעד שסומן לו מראש.
ישראל שמרה על הקווים האדומים שהציבה כבר בראשית מלחמת האזרחים בסוריה, ולפיהם כל הפרת ריבונות תיענה בתגובה חריפה. אחרי שיגור הכטב"ם הושמד הקרון שממנו הופעל – בתקיפה שבה נפגע מטוס ה'סופה' (F16I), ובתגובה לירי מסוללות הנ"מ הסוריות תקפה ישראל על אדמת סוריה בהיקף הנרחב ביותר מאז מלחמת שלום הגליל.
ברחובות סוריה חולקו במהלך השבת סוכריות וחטיפים לאחר הפלת המטוס הישראלי, וגם אם האיראנים והסורים השיגו תמונת ניצחון עם שברי המטוס לאחר נטישת הטייס והנווט, זהו ניצחון זמני כי את המילה האחרונה אמרה ישראל. במערכת הביטחון סבורים כי הפגיעה במערך הנ"מ הסורי קשה ומשמעותית בעבור משטר אסד.
הרובוטים באים
לאן פנינו מועדות כעת? עולם הכלים הלא מאוישים עובר שינוי ניכר, בעיקר בשנים האחרונות, והכטב"ם הופך לאט־לאט להיות כלי מלחמה בדיוק כמו רובה או טנק. צה"ל מפעיל כלים כאלו גם ביבשה ובים, ובחודש ספטמבר האחרון הציגו במשרד הביטחון שורת פיתוחים מתקדמים, ביניהם צוללת בלתי מאוישת זעירה למשימות סריקה ומיפוי, צוללת אוטונומית למשימות חשאיות ולאיסוף מודיעין, וכלי רכב בלתי מאויש שידע לנסוע בשטח ולירות מרחוק. עיקר פעילות הכלים הלא מאוישים היא באוויר; על פי גורמים בחיל האוויר פעילות הכלים הללו גדלה בשנים האחרונות בעשרות אחוזים, ובשל הדרישה החלו בחיל להרחיב את הכשרת המפעילים.
המהפך עוד לא הושלם, ולתקיפה אפשרית בגבול עזה או בלבנון יישלחו מטוסי קרב. בעתיד – לא בטוח שרחוק – לא מן הנמנע כי חיל האוויר יפעיל באותה טייסת מטוסים מאוישים ולצדם כלים לא מאוישים. ביום שזה יקרה, יציאה לתקיפה תכלול את שני סוגי הכלים, ואת הכלי הלא מאויש אפשר יהיה לשלוח קדימה לעמוד מול האיומים של טילים נגד מטוסים, בלי חשש שמא ייפגעו אנשי הצוות. "העולם עוד לא שם כרגע, אבל זה הכיוון", סבור ענבר. "אם אתה רוצה ללכת רחוק, טייסים יהיו בחיל האוויר גם בעוד שנים רבות מאוד, אבל כבר עכשיו אנחנו רואים שעות טיסה רבות של כלים לא מאוישים והם גם עושים משימות שפעם עשו מטוסים מאוישים".
מדינות וצבאות בעולם מחזיקים כלים מתקדמים וייחודיים ובעלי יכולות משמעותיות, כושר נשיאה גבוה ולחלקם גם אפשרות לחמוק מגילוי. מלבד המדינות שרוכשות יכולות כאלו, וכן התעשייה הצבאית באיראן שיודעת לייצר כלים דומים לעצמה ולשליחיה במזרח התיכון, גם ארגונים תת־מדינתיים כמו דאעש, חיזבאללה או מיליציות בעיראק, משתמשים בכלים בלתי מאוישים פשוטים. רחפן מסחרי שאפשר לרכוש בקלות באינטרנט, שעליו מולבש רימון או ראש של רקטת RPG, הופך למעשה לכטב"ם חמוש.
"ראינו שימוש בדבר הזה בשנים האחרונות, וישנם ניסיונות לבנות גם כלים מתקדמים יותר", מוסיף טל ענבר. לדבריו, חלק מהכלים הנבנים היום הם ברמה של חוג טיסנאות ולא יותר מכך. גם ארגון הטרור חמאס מייצר באופן עצמאי ברצועת עזה כלים בלתי מאוישים. הם נראים לא רע מבחינה חיצונית, ובעבר אף הוצגו כשעליהם חימוש של רקטות, אך על פי הערכות במערכת הביטחון היכולות של אותם כלים אינן מתקדמות.
סף הכניסה הטכנולוגי והכלכלי לעולם הכלים הבלתי מאוישים הולך ויורד עם השנים, ולכן יותר ויותר כוחות במזרח התיכון ובעולם בכלל מרשים לעצמם להצטייד בכלים כאלו. עלות כלי בלתי מאויש יכולה להיות מינורית ולהתבצע בקלות באמצעות האינטרנט, אך כשמדובר במל"ט כמו RQ170 האמריקני המחיר מאמיר לעשרות מילוני דולרים ליחידה. כלים מתקדמים אינם מיוצרים באופן המוני, בייחוד בארה"ב, שם הכלים המיוחדים שלהם מיוצרים במשורה.
עלות המל"ט האיראני 'שאהד 171' אינה ידועה, ונתונים בנושא לא פורסמו בידי המשטר בטהרן. בכמה הזדמנויות ניסו האיראנים להציג לעולם תמונות של פס ייצור והרכבה לכלים בלתי מאוישים. "כמה הם בנו? אני לא יודע להגיד", מציין ענבר. "לא ניתן שום פומבי לעלות הייצור של כלי כזה, אבל זה בטח עולה בצורה משמעותית פחות מהכלי המקורי, ומה שיש בפנים הוא כמובן החלק החשוב והמרכזי ולא רק ההופעה החיצונית".
העולם הזה הופך נפוץ ומהותי. עלות הכלים הבלתי מאוישים נמוכה לאין שיעור מזו של מטוס קרב או מטוס איסוף מודיעין. יתרון נוסף, שאולי יהפוך להיות המכריע בשנים הקרובות, הוא מרכיב הסכנה. "במקרה הכי גרוע נפל כלי לא מאויש", מסביר ענבר, "זה שונה לחלוטין ממציאות שיש לך צוות טייסים בסוריה או בידי דאעש. בכלל, כשמסתכלים על נושא הרובוטיקה והמכונות המתקדמות, איפה הן מחליפות בני אדם? כאשר יש עבודה שהיא מסוכנת, משעממת, או שגרתית וחוזרת על עצמה.
"אין שום היגיון לשלוח בנאדם למשימה שכלי לא מאויש יכול לעשות. פעם היו אומרים – יש לי אדם שיכול לקבל החלטות בשטח, אבל היום אין יתרון להציב אדם במשימות כאלו. להפך, יש רק חסרונות".
בשנים הקרובות יותר ויותר משימות – צבאיות ואזרחיות, באוויר וביבשה – יבוצעו באמצעות כלים בלתי מאוישים. במכרז המתנהל בארה"ב על רכישה של מטוס תדלוק חשפה חברת 'בואינג' את הכלי שלה: מתדלק לא מאויש שמתאים לכלי טיס מאוישים ושאינם מאוישים. בתערוכה אחרת בסין הוצג לאחרונה דגם של מטוס תובלה לא מאויש, שלו כושר נשיאה של עד ארבעים טון.
זמן לפעול, לא לדבר
המל"ט האיראני, 'שאהד 171', עדיין נבדק בידי מערכת הביטחון. למעט בחינת הייצור שלו, הרכיבים שממנו נבנה ומסלול הנסיעה שלו, בישראל עוד בוחנים מה הייתה המטרה של 'כוח קודס' בשיגורו לשטח ישראל, וההנחה היא שהאיראנים ידעו כי הוא יתגלה. האם זו מלכודת איראנית כדי להכניס את מטוסי הקרב של ישראל לטווח טילי הנ"מ הסוריים? לא בטוח. ניסיונות לפגיעה במטוסים הישראליים כשלו בשנים האחרונות, וגם במקרה הזה שבו נפגע מטוס קרב, הפגיעה הייתה לא מדויקת, וכללה מטח נרחב של לפחות 20 טילי קרקע־אוויר מתקדמים מסוג SA5 ו־SA17.
בצמרת הדרג המדיני והביטחוני רצו לשים את האירוע הזה מאחור ולשוב לשגרה. היו מי שטענו כי מדובר באירוע נקודתי, ולא מיהרו לחמם את מכונות המלחמה. סיפור אחד קטן יכול להעיד על המעבר המהיר משגרה לחירום בגבול הצפון, והוא מגיע דווקא מנתב"ג. ביום ראשון בערב התייצב על כבש המטוס תא"ל יניב עשור, שסיים לפקד על אוגדה 210 החולשת על רמת הגולן.
אחרי הטקס של חילופי מפקד האוגדה בשעות הצהריים, עשו בני הזוג עשור את דרכם לחופשה קצרה בתאילנד. אלוף פיקוד הצפון יואל סטריק התלוצץ במהלך הטקס כי כאשר בחנו אפשרות לדחות את הטקס בעקבות האירועים מיום האתמול, התחשבו בכרטיסי הטיסה שהוזמנו, אלא שבמציאות פעלו במערכת הביטחון לשוב כמה שיותר מהר לשגרה מסיבות אחרות. בצה"ל לא רצו לתת לאירוע הזה, חריג ככל שהיה, להוביל לעימות חריף יותר משעות הלחימה שניהלה ישראל מול כוחות איראניים וסוריים.
אף שהמסרים הישראליים נשמעו בתחילה חריפים ומאיימים, הם התרככו ככל שעברו השעות. "באמצעות האירוע הזה איראן גוררת את האזור להרפתקה והיא לא יודעת איך היא תסתיים", אמר דובר צה"ל מנליס שעות ספורות לאחר האירוע. "מי שישלם את המחיר הוא מי שגרר אותנו אליה".
כמה שעות מאוחר יותר, לאחר סיום התקיפה הנרחבת של חיל האוויר, הוסיף דובר צה"ל כי פניה של ישראל אינן להסלמה, והתחיל בניסיונות לכבות את המדורה הבוערת. במוצאי שבת הנחה ראש הממשלה את השרים שלא להתבטא בנושא; שר הביטחון אביגדור ליברמן בחר שלא להתראיין, וביטל גם את ההצהרה השבועית לתקשורת.
"השתדלתי לא לדבר בימים האחרונים", הסביר ליברמן ביום שלישי בביקור בקריית־שמונה. "זה הזמן לדבר, זה הזמן לעשות, ואני מנסה להתמקד בעשייה". לדבריו, ישראל מנהלת את העניינים בנחישות ובאחריות, והכול נעשה באופן מדויק, מתוכנן ומחושב. "נגיב על כל פרובוקציה. נמשיך להגן על האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלנו. הפתגם הידוע אומר 'זה לא הזמן לנבוח, זה הזמן לנשוך', ואנחנו ננשוך חזק. אני מקווה שלא נצטרך לעשות את זה", הוסיף שר הביטחון.
בישראל הבינו השבוע כי שקט, לא יהיה כאן. על פי הערכות במערכת הביטחון, חדירת הכטב"ם האיראני לשטח ישראל היא העימות הראשון הישיר מול המשטר בטהרן, וכפי הנראה זהו לא העימות האחרון. הנחת העבודה היא שככל שישראל תמשיך לשמור על הקווים האדומים, במעשים ולא רק בהצהרות, כפי שנהגה בשבת שעברה, הרי שהעימות הבא הוא רק עניין של זמן.
