בביצות בדרומה של אמריקה הצפונית, לפני כ-10 מיליון שנים, התקיימו קרבות כבירים על בסיס יום-יומי. קיימנים ענקיים – זוחלים ממשפחת האליגטוריים – צדו בביצות באזורים הנמצאים בשטחי ונצואלה וקולומביה של היום. אורכם – מקצה לקצה – יכול להגיע עד לעשרה מטרים. בין טרפיהם היה גם הסטופנדמיס גאיגרפיקוס, צב ענק שעד היום הידע עליו היה מועט ביותר.
מחקר חדש, שפורסם אתמול (ד') בכתב העת Science Advances, חושף ממצאים חדשים על הסטופנדמיס, זן נכחד של צבי מים מתוקים. המחקר מתאר מציאת שריון של פרט אחד –הגדול ביותר שנמצא עד היום, ואורכו קרוב לשלושה מטרים. ממדיו של הצב דומים לאלה של מכונית בגודל בינוני.
מידותיו של הזוחל הענק גדולות פי מאה מזה של צב נהרות האמזונאס, וגדול פי שניים מצב הים הגלדי – שני זני צבים החיים כיום. כך על פי הערכות חוקרים. הממצאים החדשים שופכים אור חדש על יצור שייתכן והיה הצב הגדול ביותר בכל הזמנים.
"קרוב לארבעה עשורים, בהם לא מצאנו מאובנים חדשים ומשומרים היטב של צב מהזן הזה", סיפר אדווין קדנה, פלאונטולוג באוניברסידד דל רוזריו בקולומביה ואחד ממובילי המחקר. "שאלות רבות – ממה ניזון, האם היה הבדל בין זכרים לנקבות, והאם ייתכן והיו כמה זנים של צבי ענק – היו מסתוריות לחלוטנותרו ללא מענה".
לאחרונה, בזכות המאובנים שהועלו ממעמקי האדמה בוונצואלה ובקולומביה, קדנה ושותפיו למחקר הצליחו למצוא תשובות לחלק מהשאלות שנותרו ללא מענה מאז שנות ה-70, אז תוארה החיה לראשונה. לדבריו, נראה כי סטופנדמיס גאיגרפיקוס היה הזן היחיד של צבי ענק שחיו באזור באותה תקופה, נמצאו הבדלים בין המינים ותזונתם הייתה כשל אוכל-כל.
בין התגליות המפתיעות ביותר, אמר קדנה, הייתה הימצאותן של קרניים על שריון הזכרים – "ממצא חדש לחלוטין עבור צב ענק כזה". החוקרים משערים כי הקרניים, הפונות קדימה, שימשו ככלי נשק במאבקים בין זכרים. שריטות עמוקות שנמצאו בקרנו של אחד המאובנים מאששות השערה זו.
צלקות מהקרבות בין הסטופנדמיס לפורוסאורוס, הקיימנים הענקיים, נראות עד היום. ממצאי החוקרים חושפים סימני נשיכה, עצמות מנוקבות ואפילו שן שנמצאה נעוצה באחד השריונות.
פני כדור הארץ באותה התקופה דמה אך מעט לזו בת ימינו. בית הגידול של צבי הענק שהיה לח וביצתי, הפך למדבר, הרי האנדים טרם התגבשו סופית ונהרות האורינוקו והאמזונס נעו בתוואים שונים.
לדברי קדנה, שטח נרחב שכזה של ביצות ואגמים אפשר מקום מחייה לבעלי חיים מאסיביים ובמיוחד לסטופנדמיס, שמרבית חייהם עברו עליהם בתחתיתם של נחלי מים מתוקים ואגמים קטנים. אבל התנאים המיטביים הללו לא החזיקו מעמד. עם הזמן, תזוזת הלוחות הטקטוניים דחפה את האנדים לגובהם כיום, שיבשה את מערכות המים וצמצמה משמעותית את בית הגידול שלהם.
גודלם העצום, שסייע להם בכיבוש שטחים כה נרחב, הפך להיות לא רלוונטי. לפני כ-5 מיליון שנה הם נכחדו לחלוטין מעל פני האדמה.
תרגום: אלחנן שפייזר
