1 "תקראו, חברים", המליץ הקורא ע"ר בפייסבוק על כתבתו של ארי שביט, "עיר הגאות והשפל", שפורסמה בדיוקן בשבוע שעבר (17.1.2020). "יש לנו מלחמה לעשות. מלחמה על הבית, מלחמה על הדמוקרטיה, מלחמה על צביון המדינה, מלחמה על החופש שלנו לבחור, על חופש הפולחן". בכתבה הסבירו מרואיינים תושבי טבריה שהם חשים מותקפים בידי האליטות הישנות, שיחסן לעולי טבריה היה, לתפיסתם, נצלני ומתנשא.
בתגובות לפוסט של שביט בפייסבוק התעורר ויכוח לאחר שאחת הקוראות, נירה, השיבה למרואיינים את האשמותיהם בפניהם: "הם יאשימו את כולם ולא את עצמם ואת התרבות הקלוקלת שלהם", כתבה. "הם כפויי טובה. במקום להודות לקיבוצים שהעסיקו ופרנסו אותם, הם מתלוננים ופשוט יורקים לבאר ששתו ממנה… גילינו הרבה אמפתיה לכזבים שלהם, ומצאנו את עצמנו מתגוננים על כך שקלטנו ותרבתנו אותם".
הגישה הזו עצמה הייתה, מבחינת כמה מגיבים, הוכחה לכל הטענות שנטענו בכתבה נגד אליטות השמאל. "מזעזע לקרוא את התגובות המתנשאות המפא"יניקיות", כתבה אריאלה סגל. "הם הסלילו אנשים להיות פועלים ועובדי כפיים, אך הרגישו שהצילו ותרבתו אותם. הנצלנות הזו לגבי קהילות שלמות, ההשפלה, הזלזול ביהודים שעלו לארץ – נמשכים גם היום". הקורא דרור הגיב בזעם, ובין השאר כתב שתושבי טבריה "לא זקוקים ל'תרבות' שלך, הם לא זקוקים ל'אמת' שלך, הם לא זקוקים לטובות… הם דורשים ויקבלו את שמגיע להם, בזכות, לא פחות ממך".
הקוראת יעל, מנגד, תהתה עד מתי יאשימו תושבי טבריה את מעשי מפא"י בשנות החמישים במצבה הנוכחי של עירם. "הליכוד בשלטון 40 שנה", היא מנתה. "עד מתי יתחשבנו עם מפא"י ההיסטורית, עם הקיבוצים? ביבי דרדר את מצבם הכלכלי, את החינוך, את הבריאות".
2
דרור ניסן ביקש בתגובה בפייסבוק להעיר שתי הערות על הכתבה של שביט: הוא ציין שהמפעלים האזוריים של הקיבוצים הוקמו בשנות השישים ולא לפני כן, כפי שנטען בכתבה, וכן שהעסקת תושבי עיירות הפיתוח לוותה בספקות גדולים בתוך הקיבוצים: לדבריו, היה "פולמוס עז בתוך התנועה הקיבוצית, שלא רצתה להיות במעמד של מעביד מול אנשי עיירות הפיתוח, אולם השלטון הפעיל את כל כובד משקלו. זו סיטואציה קלאסית של 'אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי': אם היו עומדים מנגד – היו מואשמים באדישות. עכשיו הם מואשמים בניצול". והוא סיכם: "ההיסטוריה היא לפעמים תעתוע אכזרי".
3
הריאיון של רחלי מלק־בודה עם הרב יגאל לוינשטיין, "נצח ישראל בונה אומה לדורות", שפורסם בדיוקן לפני שבועיים (10.1.2020), ממשיך לעורר הדים. במכתב למערכת ביקשה הקוראת אילה גולדברג להגיב לאמירתו של הרב לוינשטיין ש"בתוך התורה יש מסלולים וגישות, אבל כולם מחויבים לתורה ומצוות בלי יוצא מן הכלל".
"היהדות רוויה תפיסות שונות ומחלוקות", הסבירה גולדברג, והרב לוינשטיין "אינו יכול להתנער מהבחירה שלו לרדד את מגוון הגישות הללו לכדי שנאת האחר. העוגן שלו הוא מחויבות למצוות, אך האם תורת ישראל מצווה לשנוא ולהכפיש בני אדם?".
לטענתה, היהדות בגרסת הרב לוינשטיין "קנאית, שונאת, ומרחיקה נשים, להט"ב, חילונים, רפורמים… זו יהדות שאיבדה את הדרך ואת המהות, איבדה צלם אלוהים ברדיפה אחרי אידיאלים מדומיינים, ובלי לשים לב למי שנרמס בדרך".
לסיכום כתבה גולדברג: "בית מדרשו (של הרב לוינשטיין) מבקש לפרק את עם ישראל לגזרים. להחריב עולם יצאתם? חזרו למערתכם! אם זה מה שלימוד התורה שלו מניב, עדיף שישמור אותו לעצמו".
4
במאמרה "סיפוח הבקעה עכשיו", שפורסם בשבוע שעבר ביומן (17.1.2020), נימקה שרה העצני־כהן את הסיבות לקדם את המהלך הדרמטי גם בזמן פגרת הבחירות, בעוד ממשל טראמפ הפרו־ישראלי שולט בבית הלבן, ולפני שהפלסטינים יקדמו עוד מהלכים להשתלטות על שטחי C.
"כל זה סביר ואיני נכנס כלל לטיעונים", כתב במכתב למערכת הקורא עפר דרורי. "מה שמשך את עיניי היו נימוקי המשנה של העצני־כהן, שלפיהם יש להזדרז לפני שממשלת גנץ תתקע את המהלך החשוב.
"מותר לרצות לספח את הבקעה (אני, אגב, בעד). מותר לרצות שנתניהו יוביל את המהלך. אבל אסור לחשוב שציבור הקוראים מטומטם. ביבי בשלטון כבר עשר שנים, ובכל התקופה הזו לא עלה בדעתו לספח את בקעת הירדן… כנראה הסיפוח הזה לא ממש חשוב בעיניו.
"אם כן, כיצד הוא הפך לחשוב ממש ערב הבחירות? ומדוע החשש הגדול של העצני־כהן שגנץ יעכב את מה שביבי היה יכול לעשות במשך עשר שנים ולא עשה? אין מתאים מהפתגם 'טול קורה מבין עיניך'".
