בזמן שמפלגות הציונות הדתית המשיכו לספק מופעי התאבדות ותגרות מצולמות, במחנה השמאל גישרו על פערים וחתמו השבוע על הסכם ריצה משותפת של מפלגות העבודה־גשר ומרצ. אחד מאדריכלי ההסכם הוא ח"כ איציק שמולי, מספר שתיים במפלגת העבודה ומקום חמישי ברשימה המאוחדת. רק לפני חודשים ספורים, לקראת בחירות ספטמבר, התנגד שמולי לאיחוד כזה, אך הפעם הוא דחף אותו בכל הכוח. בדיוני הסיעה, כמו גם באולפני הטלוויזיה, הוא חזר על הטיעון שבמחנה השני התקשו להפנים: "נכון ליצור רשת ביטחון למחנה שלנו, במקום הימורים מיותרים".
בריאיון שקיימנו לאחר מסיבת העיתונאים המשותפת של שתי המפלגות, הוא כבר נראה נינוח. המטרה שסימן הושגה, גם אם במחיר פגיעה ביחסיו עם יו"ר המפלגה עמיר פרץ. פרץ התנגד לאיחוד אך נגרר אליו בעל כורחו, לאחר לחץ מסיבי מבית ומחוץ שאחד ממוביליו היה שמולי. "ההחלטה נפלה אצלי לפני כשבועיים, אחרי לבטים קשים ומייסרים", הוא מתאר. "מדובר בשתי מפלגות ותיקות ואידיאולוגיות, שלכל אחת הייחודיות שלה ושבאופן טבעי נטו לרוץ בנפרד. אנשים אומרים לי 'אתה איש הזרם המרכזי בעבודה', 'אתה נץ'. זה נכון, אבל במהלך הזה החזרנו את הגישה הפרגמטית שאבדה למפלגה. ראיתי מציאות שבה שתי המפלגות קטנות ופריכות מאוד, וזה עוד לפני שהתחילו הקמפיינים של כחול־לבן והליכוד.
"הבחירות האלה דרמטיות. מצד אחד חסינות, ומצד שני קידום מהלכים בתוך הממשלה הבאה כאות תודה לשותפים בבלוק, דריסת רגל לכהניזם ולסיפוח, שבתפיסת עולמנו עומדים בסתירה לאינטרסים הלאומיים של המדינה. כשכל זה מוטל על הכף, הסתכנות בריצה בנפרד הייתה הימור מסוכן ומופרע, לא רק על גורל המפלגות אלא גם על הסיכוי לנצח בבחירות, אם אחת מהן נופלת ו־150 אלף קולות יורדים לטמיון".
הביקורת המרומזת על פרץ, שגרר רגליים בדרך לאיחוד, לא מאחרת לבוא. "הייתה סטגנציה במפלגה שלי ונטייה להצדיק הליכה בנפרד, למרות שלא ראינו הצדקה לכך בסקרים בתקשורת. וגם בסקרים הפנימיים שנעשו, בניגוד למה שנטען, לא היה יתרון בריצה בנפרד. אתה שואל את עצמך לשם מה לקחת את הסיכון הזה בשביל עוד חצי מנדט ולסכן ארבעה. המטרה שלנו משותפת – להחליף את השלטון במדינה, ואי אפשר שכל אחד ישתבלל בתוך עצמו וישמור על חלקת הא־לוהים שלו".
מה השתנה מלפני כמה חודשים, כשסירבת לאיחוד?
"תמונת המנדטים בנקודת הפתיחה שונה לחלוטין. המחנה הדמוקרטי התחיל בפעם הקודמת עם 10 מנדטים בסקרים, ואנחנו עם 7־8. אני לא חושב שהבנו אז מול איזה הוריקן אנחנו הולכים לעמוד כשכחול־לבן תפעיל את קמפיין 'המפלגה הגדולה'. אנחנו לא בונים על החסדים והטובות של כחול־לבן, שבסבבים הקודמים לא הוכיחו אחריות יתרה לגורלו של הגוש, לעומת נתניהו שמפשיל שרוולים ועובד בלבנות את המחנה שלו.
"ככל שאנחנו מתקדמים בשנה הזו, נתניהו עושה מהלכים שהם הרמת יד אלימה על שלטון החוק והדמוקרטיה בישראל. אם הוא היה מגיע לעוד ארבע שנים בראשות הממשלה בגלל שאיבדנו בצורה מופקרת ארבעה מנדטים – זה היה אסון. אני לא חושב שמערכות שלטון החוק יעמדו בעוד ארבע שנים של התקפות כאלה. אם יש פה מאבק על דמותה של המדינה, ואתה לא מתכתב עם המציאות הזו ולא יוצא מאזור הנוחות – זו סכנה שיכולה להוביל לקטסטרופה. יש לנו בייס גדול שמצביע עבודה כל החיים, אבל האנשים האלה גם מבינים שאסור לראות מצב שמפלגת העבודה או מרצ נמחקות מהמפה".
ניהלת גם מעין קמפיין תקשורתי נגד היו"ר הנבחר שלכם, שהתנגד לאיחוד. חתרנות קוראים לזה אצלכם?
"אמרתי את עמדתי לחבריי בישיבת הסיעה ביום שלישי שעבר, שגם עמיר היה בה. לא הייתי הולך לתקשורת לפני ששיתפתי את חבריי בעמדות שלי. אני חבר במפלגה דמוקרטית, וזו לא רק הזכות אלא גם החובה שלי לפעול לפי צו מצפוני ולעשות מה שעולה בקנה אחד עם האינטרס של המדינה והמפלגה, בלי מורא ובלי פחד. אם הייתי רוצה ללכת למפלגה דיקטטורית הייתי עושה את זה. אני חושב שהתפיסה שלי היא שהכשירה לבבות רבים, וצריך להגיד מילה טובה לעמר בר־לב שהצטרף למהלך. עשיתי קמפיין ציבורי שמטרתו הייתה להביא למצב שבו המחנה שלי לא מאבד קולות ואחת המפלגות נכחדת. אני לא מתבייש בזה, להפך, אני מאוד גאה. להחלטה הזאת עשויות להיות השלכות היסטוריות. הדבר הכי קל בעולם היה לשתוק או להוריד את הראש".
הריאיון המלא יתפרסם מחר (ו') במוסף "יומן" של מקור ראשון
