ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אלוף (מיל') עמוס ידלין, הגיש היום את ההערכה האסטרטגית לשנת 2020 לנשיא המדינה ראובן ריבלין. במרכזה של ההערכה האסטרטגית לשנה הקרובה עומד המתח שבין עוצמתה הברורה של ישראל והצלחותיה המרשימות בתחומים השונים לבין האפשרות שמצב עניינים חיובי זה יתגלה כזמני ושברירי.
בימים האחרונים עדכן המכון את הערכת המצב שלו בעקבות חיסולו של קאסם סולימני. במרכז ההערכה עולה הסבירות למלחמה בצורה דרמטית והערכות המכון הן כי בשנת 2020 תפרוץ מלחמה אחרי שנים שההערכות דברו על התקרבות: "מתח זה נובע משורה של גורמים העלולים להוביל בשנה הקרובה לעימות רחב-היקף ואף למלחמה" נכתב בהערכת המצב שקושרת את הערכות לאופן התנהלותה של ישראל מול כמה אתגרי ביטחון לאומי מהותיים ובהן התגברות הנחישות והתעוזה האיראניות, הן בתחום הגרעין והן במאמציה להתבסס בסוריה ובזירות נוספות ולהציב בהן יכולות פעולה מול ישראל כמו מאמצי חיזבאללה להשיג יכולת תקיפה מדויקת בהיקף נרחב, מאמצי חמאס להביא להקלת הלחץ בעזה ולהשפיע על תנאי ההסדרה עם ישראל.
לפי ההערכות, למשבר הפוליטי בישראל קשר ישיר שמקשה על פיתוח אסטרטגיה עדכנית, ותחרות אסטרטגית בין המעצמות, המובילה לקשיי תפקוד בסיסיים במערכת הבינלאומית.
המכון מעניק לחיסולו של סולמאני משקל כבד יותר להערכות בדבר האפשרות להסלמה והצורך לגבש אסטרטגיה ישראלית חדשה. "חיסול סולימאני יוצר הקשר חדש וטומן בחובו פוטנציאל לתפנית אסטרטגית, שאת היקפה וממדיה מוקדם עדיין להעריך" כך נכתב.
המכון מעריך כי איראן בוחנת כעת את אפשרויות התגובה שלה לפעולה האמריקנית, בהעדרו של סולימאני שריכז בעבר את תהליכי החשיבה והתכנון של מבצעים מעין אלו בזירה האזורית. כמו כן, מוקדם עדיין להעריך מה תהיה ההשפעה של חיסול סולימאני, שהוביל את מערכת הקשרים של איראן עם שלוחיה באזור, על הנחישות והתעוזה האיראניות כפי שהשתקפו בחודשים האחרונים.
בנסיבות אלו ממליץ המכון להתכונן למגוון תרחישים אפשריים ובהם הסלמה של האירועים עד לעימות רחב היקף בין ארצות הברית לאיראן, שבו יכולה גם ישראל להיות מעורבת, המשך התכתשות בין איראן לארצות הברית במאפייני התקופה האחרונה, או אף דחיית התגובה האיראנית למועד מאוחר יותר כשהכוננות של ארצות הברית ובעלות בריתה תפחת.
בראש סדר האיומים: מלחמת הצפון הראשונה
בראש מדד האיומים מעריך המכון כי בשנה זו תפרוץ מלחמה עם לבנון שיכולה להתפתח לתרחיש רב זירתי. מלחמת לבנון השלישית או בשמה החדש מלחמת "הצפון הראשונה"/ "מקרה הכול" – מול כל גורמי הכוח בצפון: איראן, חיזבאללה בלבנון, המשטר הסורי ומליציות פרו איראניות.
המכון מדגיש כי מדובר באיום החמור ביותר לשנת 2020: "האתגרים הניצבים בפני ישראל בזירה הצפונית התעצמו במהלך השנה האחרונה" קובע הדו"ח. "על צה"ל להבטיח היערכות למלחמה רב-זירתית ("מקרה הכול") כתרחיש הייחוס המוביל. חלפו העשורים שבהם ישראל "נהנתה" מעימות בזירה אחת בלבד. האיום הצבאי הקונבנציונלי המשמעותי ביותר לישראל נשקף מהזירה הצפונית, מכיוונם של איראן ושל הגורמים הנתונים לחסותה: בראש ובראשונה חזבאללה בלבנון, ולאחר מכן משטר אסד ומיליציות סמי-צבאיות הפועלות בסוריה ובעיראק בהכוונה איראנית, וכוחות איראניים (וגם של חזבאללה) הפועלים במרחב הסורי.
סיכוני ההסלמה הנובעים מכך הומחשו השנה באירועים בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר 2019 , הסלמה כזאת, אם תידרדר למלחמה כוללת, יכולה לבוא לידי ביטוי בשני מתארים עיקריים: "מלחמת לבנון השלישית" עם חיזבאללה בלבנון שתהיה עצימה והרסנית בהרבה ממלחמת לבנון השנייה; ו"מלחמת הצפון הראשונה" עם חיזבאללה בלבנון, אך גם עם כוחות בסוריה ובעיראק ואולי גם באיראן ובמדינות נוספות (הסלמה יכולה להתפתח גם בעקבות תגובה איראנית נגד מטרות ישראליות לאחר החיסול של סולימאני על-ידי האמריקנים).
במתארים אלו, צפויה ישראל להתמודד עם ירי מסיבי לעורף, שמקצתו טילים מדויקים, עם מאמץ להכנסת כוחות קרקעיים לשטחה ועם מתקפה תודעתית רחבה לערעור כושר העמידה של הציבור והאמון שלו בהנהגה המדינית והצבאית. סיכוני ההסלמה מחייבים את ישראל לקיים גם דיון עקרוני על התועלת הכוללת ועל הסיכונים הכרוכים במאמץ למנוע מהלכי התעצמות קונבנציונלית של האויב (בניגוד למאמצי התעצמות בתחום הגרעין, שלגביהם קיימת הסכמה רחבה כי נכון להפעיל את הכוח במטרה לסכלם, במסגרת "דוקטרינת בגין").
בהקשר ל"פרויקט הדיוק", הדיון צריך לעמת את הנזק האפשרי מהפעלת הנשק המדויק עם אפשרויות הפעולה (ההגנתיות וההתקפיות) נגדו. במסגרת זו יש לקיים גם דיון מעמיק על הרעיון של "מתקפת מנע" כלפי ארגון חיזבאללה ועל העיתוי הנכון למתקפה כזאת, לנוכח התקדמות "פרויקט הדיוק" ומול חלופות אחרות" כך מעריך המכון.
במדד האיומים נמצא במקום השני -תכנית הגרעין של איראן – האיום החמור ביותר, פוטנציאלי קיומי, על ישראל. דחיפותו נמוכה יותר בשנת 2020 אך חומרתו הפוטנציאלית לעתיד היא הגבוהה ביותר. על ישראל להיערך לתרחיש הקיצוני, גם אם סבירותו בשנת 2020 נמוכה, שאיראן תחליט על פריצה לעבר הפצצה.
גם הדרום נכנס למדד האיומים על אף מאמצי ההסדרה במכון למחקרי ביטחון לאומי מעריכים כי הדרום עדיין נפיץ וחומרת איום זה פחותה משמעותית מזה הנשקף לישראל מצפון. אם ישראל וחמאס לא יגיעו להבנות בדבר הפסקת אש ממושכת ויישמו אותן, תעלה הסבירות לעימות צבאי רחב היקף ברצועת עזה שיהווה למעשה הסלמה בלתי רצויה ששני הצדדים אינם מעוניינים בה בדומה ל'צוק איתן' בקיץ 2014.
