תחושה מוזרה ליוותה אותי בתחילת הסיור שערך לנו מפקד כלא האלדן. לקח מעט זמן עד שלפתע הבנתי את מקורה: השקט שבו התנהל הסיור. דלתות ברזל כבדות לא נטרקו מאחורינו בעוצמה, באותו צליל מתכתי חודר תודעה המלווה את הכניסה לבתי הכלא בישראל. ואל תטעו. האלדן הוא כלא ברמת בטיחות גבוהה, ובין 260 אסיריו מוחזקים גם מי שנשפטו לשנות מאסר ארוכות בגין מעשי רצח, אונס ועבירות חמורות אחרות. יש כאן דלתות ומנעולים, סוהרים ואמצעי אבטחה אלקטרוניים – אך כל אלה מתופעלים בעוצמה שקטה ומכבדת.
"זה חלק מעקרון הנורמליות, ומתפיסה מקצועית המבקשת לספק לאסירים סביבת חיים קרובה ככל האפשר לחיים חברתיים רגילים", מסביר ארי הוידל, מפקד הכלא. גם רמת הניקיון, התחזוקה והאסתטיקה המוקפדת, כולל יצירות אמנות הפזורות בין המבנים, נובעת מהשאיפה: לצמצם את הפער בין החיים הכלא לחיים נורמטיביים רגילים.
גם לאחר שמתרגלים לשקט, המקום לא מפסיק להפתיע: אי־אפשר לא להתפעל מהמרחב המיועד לביקורי משפחות, צימר משפחתי קטן באחת מפינות הכלא. כאן יכולים אסירים לארח את הילדים ואת בת הזוג למשך יממה אחת בחודש. ב־24 השעות הללו הם יוכלו לבשל יחד במטבח מאובזר ומזמין, לאכול בפינת אוכל נעימה, לצפות יחד בסרטי וידאו ובטלוויזיה, לשחק בחצר המשחקים הקטנה ולהקריא לילדים סיפור לפני השינה.
גם אגפי המגורים הרגילים, שהמרחב המשותף בהם מדמה בית מגורים מרווח ומאובזר, משרים תחושה של מציאות חברתית נורמלית. לכל אסיר בנורווגיה יש זכות לשהות בתא פרטי. התאים בהאלדן מרווחים יחסית וכוללים חדר שירותים, מסך טלוויזיה (את מכשיר הווידאו, על האסירים שרוצים בכך לרכוש בעצמם), כיסא ומכתבה הממוקמת ליד חלון זכוכית גדול, המשקיף אל חצר הכלא ואל היער המקיף אותו. "הזכוכית משוריינת", מציין מפקד הכלא. "למעט אירוע יחיד בעבר, היא אינה ניתנת לשבירה".
המרחב המואר והנקי מנוגד בתכלית לבתי הכלא בישראל, שבהם תאי המגורים מיועדים לשניים עד 16 אסירים, במרחב שלרוב הוא צפוף וחשוך ושאין בו רגע של פרטיות. רק במצבי ענישה או הפרדה יועברו האסירים לתא משלהם, לא כפרס על התנהגות טובה אלא כדי לשבור את רוחם: הם מוחזקים שם במשך כל שעות היום, בדוחק, ללא קשר אנושי, ותוך צמצום גירויים ויצירת תחושת דחק.
אחת מגולות הכותרת של הסיור היא חדר המוזיקה, המצויד במגוון כלי נגינה, כולל מערכות תופים וגיטרות חשמליות, וכן חדר הקלטות מקצועי. מפקד הכלא מצידו נהנה לראות את מבטם המופתע של המבקרים, כשהוא פותח דלת תמימה למראה שנכתב עליה "חדר הרישום הפלילי".
המקום כולו מרשים מאוד, אך את הרושם החזק ביותר הותיר בי התא המותאם למגורי נכים באגף המגורים. תא מונגש כזה מצוי בכל אחד מהאגפים, והוא מרווח מעט יותר מהתאים הרגילים. המשקופים, המקלחת והשירותים מותאמים לכיסא גלגלים, ובמרכז התא מיטת טיפולים אורתופדית. כשעמדנו שם לא יכולתי לא להיזכר בקשיים הרבים שהיו מנת חלקה של לקוחה, אסירה בכלא נווה תרצה, שייצגתי במשך שנים רבות. אישה כבדת גוף, מרותקת לכיסא גלגלים, שריצתה עונש מאסר ארוך מאוד. פעמים רבות היא פירטה באוזני את המצוקה היומיומית בשל חוסר ההנגשה של הכלא: הקושי להתקלח או להיכנס לשירותים בתא ובמרחבים אחרים בכלא; והיעדר הנגשה פיזית בעלייה לאגף סביון, האגף הטוב בכלא, השוכן בקומה השנייה. כדי שלא יעבירו אותה לאגף אחר, מתקדם פחות, היא נאלצה להסכים לזחול על ישבנה בכל פעם שביקשה לרדת מהאגף או לחזור אליו, כשהאסירות או הסוהרות מעלות או מורידות למענה את כיסא הגלגלים.
הסוהר כמנטור
לא תמיד הצטיירו בתי הכלא בנורווגיה כתמונה אידילית של כליאה הומנית. כמו מדינות מערביות אחרות, גם מערכת הכליאה במדינה הסקנדינבית חוותה באמצע שנות התשעים משבר עמוק ונאלצה להתמודד עם בתי כלא המוצפים בסמים ובאלימות. בחלק מבתי הכלא פרצו מהומות אסירים, ובתקופה קצרה יחסית נרצחו שני סוהרים במהלך עבודתם. מלבד האווירה הקשה והאלימה, מחקרים הראו כי יותר מ־60 אחוזים מהמשתחררים מהכלא חזרו לבצע עבירות בחמש השנים הראשונות לאחר שחרורם.
צעד משמעותי נעשה בשנת 1997, כאשר הפרלמנט אימץ רפורמה שהתמקדה בשינוי תפיסת התפקיד של הסוהרים. לפי התפיסה החדשה, הסוהרים הפכו לחלק מרכזי וחשוב במערך התמיכה והטיפול באסיר, אף שלפני כן היו אנשי ביטחון, שתפקידם לשמור על הסדר והמשמעת בכלא ולספק תמיכה לגורמים טיפוליים וחינוכיים אם הם קיימים. כיום עוברים הסוהרים הנורווגים תקופת הכשרה של שנתיים, ובמהלכה הם רוכשים לא רק מיומנויות פיקוח אלא גם ידע בקרימינולוגיה, בפסיכולוגיה ובעבודה סוציאלית, וכן הכשרה מעשית ביישוב סכסוכים, תקשורת ואימון אישי. מלבד התפקידים המסורתיים והמעורבות בכל הפעילויות של האסירים, כל סוהר מופקד על מספר מצומצם של אסירים שהוא משמש להם מנחה אישי. הוא מסייע להם לנצל את ההזדמנויות הקיימות בכלא לטיפול, למידה והכשרה מקצועית, ומכין אותם טוב יותר לקראת יום השחרור.
"פיקוח דינמי", כך מכנה הוידל את הגישה העדכנית של בתי הכלא בארצו. כך, לצד אמצעי מעקב מוכרים ושימוש נרחב במצלמות, הפיקוח מתבסס גם על מעורבות נמרצת ושיתופית של הסוהרים וסגל הכלא בחיי האסירים: הם מבשלים יחד, משתתפים בסדנאות מוזיקה, ומעורבים זה עם זה בפעילויות ספורט או בשיחות חולין בחצר. המעורבות היומיומית מאפשרת לסוהרים להיחשף למתחים בין האסירים, להשתמש בעת הצורך בכלים של הידברות ופתרון סכסוכים כדי להפחית מתחים ולמנוע אלימות. בישראל לעומת זאת, כמו בבתי הכלא בארה"ב, תפקיד הסוהר נסמך בעיקר על סמכות וריחוק. אם סוהר יקדיש מזמנו להשתתפות בפעילות ספורט עם האסירים, למשחקים בחצר או לבישול ארוחות משותפות, יש להניח שהתנהגותו תיתפס כשבירת גבולות, והוא ייחשד בקרבת יתר לתרבות העבריינית וייאלץ לחפש עבודה אחרת.
הרפורמה בתפקיד הסוהרים, מדגיש הוידל, הביאה גם לשיפור חד במעמדם, והפכה את העבודה במערך הכליאה למקצוע מבוקש. כתוצאה מכך, מערך הכליאה בנורווגיה יכול כיום לבחור ולהכשיר את הסוהרים המתאימים ביותר מבין מועמדים רבים.
כמה שנים אחר כך נערכה רפורמה שנייה, שהתמקדה במה שהוידל מכנה "עקרון הנורמליות" וחיזוק הקשרים בין הכלא לקהילה. לפי התפיסה הזו, המעצבת כמעט כל פעילות בכלא, התפקיד המרכזי של הכלא הוא להכין את האסיר לחיי קהילה. כדי להשיג את היעד הזה, על אורח החיים בכלא להידמות ככל האפשר לחיי הקהילה. מכאן ההקפדה על אסתטיקה, על מגוון רחב של פעילויות תעסוקה ופנאי, על מכולת שבה האסירים יכולים לרכוש מגוון גדול של מוצרים, ועל תנאי חיים מכבדים.
עקרון הנורמליות מעצב את כל מערך הכליאה בנורווגיה, המבוסס על מתקנים בשלוש רמות של ביטחון: בתי כלא סגורים, שכלא האלדן הוא המטופח והמושקע בהם; בתי כלא פתוחים, הבנויים על בסיס חוות חקלאיות ללא חומות וללא אמצעי ביטחון, ושהאסירים השוהים בהם מקבלים אישור ואף עידוד לצאת ולבוא בכוחות עצמם ולהרחיב את הקשרים עם הקהילה; ובתי מעבר, המיועדים לאסירים בחלק האחרון של ריצוי גזר הדין ומאפשרים להם לשהות רוב שעות היום בקהילה לצורך עבודה, לימודים או העשרה אחרת.
מטרתו המרכזית של מערך הכליאה היא לעודד אסירים לעבור ממתקנים סגורים למתקנים פתוחים יותר, להרחיב את הקשר עם הקהילה ולהכין לעצמם בסיס תעסוקתי וחברתי ליום השחרור.
השקעה משתלמת
כלא האלדן נבנה בשנת 2010 בדרום מזרח נורווגיה בואכה שוודיה, סמוך לעיירה הציורית האלדן. הכלא ממוקם ביער פסטורלי, ומוקף חומה שאורכה כקילומטר וחצי וגובהה כשישה מטרים. גם המרחב הפנימי עתיר שטחים ירוקים, המפרידים בין אגפי המגורים למרחבי התעסוקה, החינוך והפנאי. החוק בנורווגיה קובע שאסירים אינם יכולים להסתובב ללא השגחה, ולכן מפעם לפעם אפשר להבחין באסירים הצועדים בשבילי הכלא, מלווים תמיד בסוהר או סוהרת.
הכלא הוא הביטוי המושקע ביותר של תפיסת הכליאה החדשה, והוא יקר לתפעול ותחזוקה גם במונחים נורדיים. מרחב התעסוקה עמוס בסדנאות להכשרה מקצועית ובהן נגרות, בית דפוס, מעבדת מחשבים, מטבח וחדר דמוי מסעדה המיועד לאפשר לאסירים הכשרה למלצרות. במקום גם ספרייה גדולה ומרווחת, שבה ניתן לקרוא או להשאיל ספרים וסרטי וידאו. סניף של שירותי הרווחה והתעסוקה בנורווגיה פועל בתוך הכלא, ומסייע לאסירים להיערך לקראת המעבר לכלא פתוח או ליום השחרור.
לצד אמצעי מעקב מוכרים ושימוש במצלמות, הפיקוח מתבסס גם על מעורבות נמרצת של הסוהרים בחיי האסירים. הם מבשלים יחד, משתתפים בסדנאות מוזיקה, ומעורבים בפעילויות ספורט ובשיחות חולין. כך הם יכולים להיחשף למתחים בין האסירים, ולמנוע חיכוכים ואלימות
עושר ההיצע של התעסוקה והפנאי, וכן מבנה הכלא, מחייבים יחס של 280 אנשי צוות על 260 אסירים. מספר זה איננו כולל את שירותי החינוך, התברואה והרווחה, הניתנים לאסירים ישירות מעובדי מערכת החינוך והרווחה בקהילה, כחלק מעקרון הנורמליות והרצון לחזק את הקשרים שלהם עם הקהילה.
כל זה כרוך כמובן בהשקעה כספית אדירה, המגיעה לכדי מיליון קרונות לשנה לאסיר. לשם השוואה, מיליון קרונות הם כ־450 אלף שקלים, סכום המוקצב בישראל להחזקה של שלושה אסירים למשך שנה. הוידל מודה שההשקעה הזו חריגה גם בנורווגיה. בעשור החולף, הוא מספר, הוקמו בארצו בתי כלא נוספים מתוך תפיסה מקצועית דומה, אך הם שוכנים בתוך מבנים עירוניים שאינם דורשים משאבים כה רבים לתפעול ולאחזקה. התפיסה המנחה היא שהשקעה במרחב כליאה מכבד ובשיקום האסירים, חוסכת משאבים חברתיים רבים הנדרשים במקרה של שיבה לעבריינות ולפשיעה.
בגובה העיניים
כלא האלדן הוא הרבה יותר מיער פסטורלי, חדר מוזיקה, ספרייה מפוארת ויחס עודף בין סגל בית הסוהר למספר האסירים. מעבר להשקעה הכלכלית המרשימה, ההתנהלות בהאלדן מבטאת גישה שונה לתפקידה של מערכת הכליאה ולאופי הקשרים בין סגל הכלא לאסירים. בניגוד לגישה האמריקנית המניחה כי תנאי כליאה קשים הם חלק ממנגנון ליצירת הרתעה וגמול, בהאלדן שואפים ליצור מרחב מכבד ככל האפשר, הן מבחינת התנאים הפיזיים והן מבחינת ההתנהלות היומיומית.
דוגמה אחת, מפתיעה מאוד עבור מי שמכיר את אופן ההתנהלות של בתי הכלא בישראל ובארה"ב, היא הדרך שבה התמודדה הנהלת כלא האלדן עם בעיית הצפיפות: עקב החלטת הממשלה להחזיר לנורווגיה אסירים שנשלחו לרצות את עונש המאסר במתקני כליאה בהולנד, נדרש הכלא לקלוט אסירים נוספים ולהפוך חלק מתאי המאסר לתאים זוגיים. נוכח התפיסה שהאסיר זכאי לפרטיות ולשהייה בתא נפרד, התקנת מיטות נוספות בתאים נעשתה רק בדיאלוג עם האסירים ולאחר הסכמתם של שני האסירים לוויתור על פרטיותם.
הדיאלוג המכבד עם האסירים בא לידי ביטוי גם בהפיכתם לשותפים בהחלטות הקשורות לאופן ניהול הכלא. ועד האסירים מונה שמונה נציגים נבחרים משמונת אגפי הכלא, וכמה פעמים בשנה נערכות פגישות בין הוועד למפקד הכלא. במסגרת המפגשים הללו נענה הוידל לבקשה לקיים ארוחה חגיגית משותפת לכלל האסירים ביום החוקה (יום העצמאות הנורווגי, 17 במאי), ובימים אלו הוא שוקל את בקשתם להפוך את אחד האגפים לאגף המיועד לאסירים המרצים עונש מאסר ארוך, כדי לאפשר להם יציבות מול התחלופה הגבוהה של אסירים שנשפטים לעונשי מאסר קצרים.
הוידל מצידו דן עם ועד האסירים בכוונה לצמצם את המרחבים המותרים לעישון בכלא, ובאופן שבו ניתן לעשות מהלך כזה בלי לעורר אי שקט והתנגדות. השיחה עם ועד האסירים חידדה מבחינתו את השאלה אם ראוי לאסור עישון באגפים, שהם מצד אחד שטחים ציבוריים שהעישון בהם אסור על פי חוק, אך מצד שני משמשים גם כמרחבי מגורים פרטיים שהעישון בהם מותר. קשה לדעת כיצד תסתיים רפורמת העישון בכלא האלדן, אך ברור כי הוידל מאמין בכל ליבו ששיח הדדי מכבד עם האסירים יוביל לתוצאות טובות יותר מאשר קביעת הנחיות ואכיפתן באופן סמכותי.
כאשר ישבנו במשרדו הצנוע, יכולנו לחוש עד כמה הוא גאה בתפקידו ביישום הרפורמה במודל הכליאה ובהקמתו של הכלא ההומני בעולם. את המשרד מעטרות תמונות רבות שבהן נראות משלחות ממדינות זרות המגיעות למקום, וכן ביקורים של הוידל ברחבי ארה"ב ואירופה. ואכן, הסיפוק המקצועי של הוידל נתמך במספרים ובנתונים. מחקרים מראים כי שיעור החזרה של אסירים משוחררים לבתי הכלא בנורווגיה ירד מאוד, מלמעלה מ־60 אחוזים בתחילת שנות התשעים לכ־25 אחוזים בלבד כיום. מערך הכליאה של נורווגיה הוא עדות נוספת לכך שאם נשפר את היחס החברתי כלפי עבריינים, נוכל לסייע להם להתגבר על קשיים חברתיים שהם לא אחת הגורמים לעבריינות.
ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסניגור הציבורי הארצי ומחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק
