שטח ישראלי ריבוני באזור ים המלח, בהיקף של אלפיים דונם לפחות, "נכבש" בחודשים האחרונים בידי ממלכת ירדן. קבלנים ופועלים ירדנים עורכים בו עבודות עפר נרחבות וסוללים דרך בהסכמה לכאורה של ישראל, הסכמה שהליך קבלתה מעורפל למדי ואולי גם עצם קיומה.
השטח המדובר נמצא בקצה הצפון־מערבי של ה"לשון" שהפרידה בעבר בין האגן הצפוני לאגן הדרומי של ים המלח, ממערב לגבול הבינלאומי וממזרח לאפיק נחל הערבה, לא הרחק מעין-בוקק. משני צידי הגבול זהו אזור משופע בבריכות אידוי, המשמשות את תעשיות האשלג הישראלית והירדנית. חלק גדול ממנו בוצי-טובעני והגישה אליו קשה. לפני כשנה אירעה דליפה בבריכת אידוי גדולה סמוך לקו הגבול, וכתוצאה ממנה נבלעו כל מימיה בבולען. במהלך עבודות השיקום הנרחבות של הבריכה סללו הירדנים רשת דרכים מסועפת בתוך שטח ישראל, לפי הזמנת מפעלי ים המלח.
קו הגבול הבינלאומי באזור ים המלח נקבע עוד לפני ההתייבשות הנרחבת של הימה. כיום הוא עובר ממזרח לאפיק נחל הערבה, הזורם (בעת שיטפונות) בתוך השטח שחרב בינתיים. השטח הישראלי שתפסו הירדנים שוכן בין קו הגבול לבין אפיק הנחל. במקור הוא נועד לשמש עתודה להתרחבות מפעלי ים המלח או להיות אתר טיולים, בזכות המבנה הגיאולוגי הייחודי שלו והנוף המיוחד. לדעת מומחים, העבודות הירדניות עלולות לסכל את מימוש המטרות הללו.
מפעלי ים המלח שבבעלות חברת כיל הם בעלי הזיכיון להפקת המינרלים מהים. תהליך הייצור מבוסס על בריכות אידוי גדולות, מוקפות סוללות, שבהן מופקים המינרלים מתוך המים. בעבר קיבלו המפעלים מהמדינה את הזיכיון הבלעדי להפקת המינרלים, וזאת עוד לפני גיבושו של חוק התכנון והבנייה. כתוצאה מכך נערכו בעבר פעולות הבינוי וההרחבה של המפעלים ללא פיקוח של גורמים ארציים. רק ב־1995, בעקבות פעילות ארגוני סביבה, התקבל חוק המכפיף את הפיתוח העתידי במפעלי ים המלח לחוקי התכנון והבנייה.
כעת, גורמים הבקיאים בנעשה בשטח מעלים את החשש שהזמנת הירדנים לבצע את העבודות נעשתה תוך עקיפת החוקים הללו, ואולי אף לשם כך. רובם ככולם מעדיפים בשלב זה לא להיחשף. אחד מהם, המתמחה היטב בגיאוגרפיה האזורית, הביע חשש שהדרכים שסוללים כעת הירדנים יישארו שם לעד ויפגעו בנוף באופן בלתי הפיך. לדבריו, זהו מקום נדיר ביופיו, שאמנם אינו נגיש ואף מסוכן למטיילים, אך בעתיד אולי אפשר יהיה לפתוח אותו בפניהם, אלא אם העבודות הירדניות יימשכו.
גורמים אחרים ציינו באוזנינו כי יש טעם לפגם בכך שהירדנים קפדנים מאוד בכל הנוגע לנוכחות ישראלית בשטחם – ולו גם לצורך זמני וחיוני מאוד – בעוד שישראל מאפשרת להם לנכוח עכשיו באין מפריע בשטחה. הם העלו סברה כי העבודות אושרו בכל זאת, על אף הנזקים הסביבתיים שהן גורמות לכאורה, כדי לשפר את האווירה בין המדינות.
כזכור, יחסי ישראל־ירדן התאפיינו לאחרונה במתיחות. ב־10 בנובמבר הועברו מובלעות צופר ונהריים לידי הירדנים, שעמדו על כך בתוקף. בהסכם השלום הוסכם על החכרה של השטח לישראל למשך 25 שנה, והכוונה המקורית הייתה לחדש את ההחכרה מדי תקופה. אולם לפני שנה ביקשה ירדן לקבל את המובלעות בחזרה לידיה. את החזרת הריבונות בנהריים לידיהם חגגו הירדנים בטקס צבאי מושקע. המלך עבדאללה הודיע במקביל בפרלמנט בעמאן על "החלת ריבונות ירדנית מלאה על כל אינץ' מהאדמות האלה".
מנגד, עמדת מפעלי ים המלח היא שהעבודות הירדניות הן חלק משיתוף פעולה שקיים כבר שנים בין המפעל הישראלי למקביליו ממזרח, ושהן עולות בקנה אחד עם הצורך לטפח את הסכם השלום. את העבודות הירדניות מגדירים שם כ"קידוחי חקר" ולא כעבודות תשתית. סלילת דרך הגישה ממזרח, כך ניתן לנו להבין, נעשית בלית ברירה: זהו אתר בוצי, וללא דרך סלולה הטרקטורים הנכנסים אליו ישקעו. זוהי דרך זמנית באופייה, שכן היא צפויה להיעלם לאחר כל שיטפון שיגיע לנחל ויסחף אותה בזרם. יתרה מזו, זהו גם אזור תפעולי גרידא, ולכן לא נגרמת פגיעה בערכי טבע.
בניסיון להבין אם העבודות הירדניות באזור ים המלח מוכרות ומאושרות בידי הרשויות בארץ, פנינו למשרד ראש הממשלה, אך זה הפנה אותנו למשרד החוץ. משם נמסר לנו כי "מדובר בעבודות שמבצעים הירדנים במסגרת פרויקט המשותף למפעלי ים המלח הישראליים והירדניים. האזור אינו נגיש מצד ישראל ועל כן המפעל הירדני מבצע את העבודות במסגרת פרויקט משותף ומתואם".
בוועדה לתשתיות לאומיות במנהל התכנון, המופקדת לכאורה על מתן אישורים לעבודות מהסוג הזה, נמנעו מתגובה והמליצו לנו לפנות למשרד הביטחון, שהסתפק בתשובה קצרה ועמומה: "הנושא מוכר למשרד הביטחון, ונמצא בבירור מול הגורמים הרלוונטיים".
בתשובה לשאלה אם העבודות הירדניות מוכרות ומפוקחות בידי צה"ל, נמסר לנו מדובר צה"ל: "מדובר בעבודות עפר המתבצעות בשיתוף פעולה בין מפעלי ים המלח הישראליים והירדניים הממוקמים במרחב. הפעילות מוכרת לגורמי הצבא והביטחון הרלוונטיים".
תגובת מפעלי ים המלח: "הטענה (כאילו הירדנים מבצעים עבודות בשטחנו) כמובן לא נכונה. שני הצדדים מבצעים מדי פעם עבודות תשתית וככל שמדובר במפעלי ים המלח, כמובן שהדבר נעשה אך ורק בתיאום מלא עם הרשויות".
