רבים מניתוחי הלב הנפוצים ביותר באמריקה אינם מועילים במניעת התקפי לב ומוות בקרב מי שסובלים ממחלות לב, יותר מתרופות ושיפורים באורח חיים בלבד. כך עולה ממחקר מקיף שנערך במימון ממשלתי ונועד לפתור מחלוקת רבת שנים בתחום הקרדיולוגיה.
החוקרים מצאו כי פעולות פולשניות לפתיחת עורקים חסומים – ברוב המקרים החדרת תומכן (סטנט), צינור רשת זעיר שפותח כלי דם לאחר ניקוי עורקים אנגיופלסטי – היו טובים יותר במידה ניכרת מכדורים לצורך הפחתת כאבים בחזה שחשו חולים במהלך התעמלות. ואולם המחקר לא מצא שום הבדל בין שני סוגי הטיפול בסדרה ארוכה של מחלות לב כולל התקפי לב, אשפוזים הקשורים ללב והחייאה לאחר דום לב.

על פי החוקרים, תוצאות המחקר מצביעות שניתוחים פולשניים, תומכנים וניתוחים עוקפים הם כלים שיש להפחית את השימוש בהם בחולים הלוקים במחלות לב יציבות, וההחלטה להשתמש בהם צריכה להתקבל לאחר שיקול דעת ממושך יותר.
המחקר, שעלה 100 מיליון דולר והוצג בשבוע שעבר במושב השנתי של איגוד הלב האמריקני (AHA) לקראת פרסום בכתב עת רפואי, הוא הפרק העדכני ביותר בוויכוח ממושך בנוגע לאופן הטיפול בחסימות עורקים, נושא שחולל עימותים סוערים בין קבוצות שונות של מומחי לב אמריקנים. הוא הדהד מחקר דומה מלפני 12 שנים שספג ביקורת קשה מצד קרדיולוגים כירורגיים, הרופאים שמבצעים את ההליכים הפולשניים.
אליוט אנטמן, קרדיולוג בבית חולים "בריגהם ונשים" שלא היה מעורב במחקר, שיבח את שפע המידע שנאסף ואת הקפדנות ורמת התחכום בניתוח המידע, והוסיף: "זה מחקר פורץ דרך שרבים ידברו ויכתבו עליו במשך שנים רבות. הוא מראה כי גישה פולשנית מוקדמת אינה מגנה על חולים מפני מוות או מפני סיכון כללי להתקף לב, אך מקלה באופן יעיל על כאבי חזה. ככל שיש לחולה יותר כאבים בחזה, גובר הסיכוי שהוא ירוויח מניתוח".
היכולת להשתיל תומכנים באמצעות צנתר המוחדר דרך כלי דם בזרוע או במפשעה, שינתה לחלוטין את תחום הקרדיולוגיה בשלושת העשורים האחרונים. הוכח בבירור כי תומכנים מצילים חיים בקרב אלו הלוקים בהתקף לב. ואולם כאשר תרופות לב כמו סטטין השתפרו, החל ויכוח פעיל בשאלה אם תומכנים וניתוחים אחרים יעילים יותר לאנשים שאינם בהתקף לב אך סובלים ממחלות לב יציבות כמו עורקים חסומים, שלעיתים מלווים בכאבים בחזה בזמן מאמץ.
מחקר גדול שנערך לפני יותר מעשור מצא שתומכנים לא עבדו טוב יותר מתרופות, אך הוא עורר ביקורת. שימוש נכון בתומכנים הפך לאחד הדיונים החמים ביותר ברפואה, בין היתר מכיוון שהרבה מאוד מונח על כף המאזניים. 17.6 מיליון אמריקנים סובלים ממחלת לב כלילית; חברות שמייצרות תומכנים שוות מיליארדי דולרים; הניתוחים הם מקור ההכנסה העיקרי של קרדיולוגים ובתי חולים כירורגיים; ואנשים רבים שהוחדרו אליהם תומכנים מייחסים את בריאותם הטובה להליך.
"אם אתה הולך לאחד המרכזים הרפואיים העיקריים שמבצעים את ההליכים האלה, ואתה מדבר עם כל אחד שם אחרי בדיקת לחץ לא תקינה, ימהרו שם לקבוע לך צנתור לב מכיוון שאנשים חוששים שהם בסיכון גבוה להתקף לב או מוות פתאומי", אמרה ג'ודית הוכמן, עוזרת דיקן בכירה למדעים קליניים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ניו־יורק, וממובילות המחקר. לדבריה, התוצאות החדשות מראות כי "אין שום סיכון בלנסות לקחת תרופות ולראות אם המצב ישתפר. אולי המטופל יירפא מהכאבים, ואם לא, הוא יצטרך להחליט אם להמשיך לקחת תרופות ולסבול מכאבים חלק מהזמן, או לפנות לטיפול פולשני יותר".
המחקר החדש נועד ליישב סוף־סוף את השאלה אם תומכנים טובים יותר לחולים במחלות לב יציבות. הוא עשוי לשנות את דרך הטיפול בעשרות אלפי אנשים בבתי חולים ואת האפשרויות שהקרדיולוגים יציגו בפני מטופליהם, ולחסוך מאות מיליוני דולרים בהוצאה על בריאות בכל שנה.
כ־500 אלף ניתוחים להחדרת תומכן ללב מתבצעים בארה"ב מדי שנה, והחוקרים מעריכים כי כחמישית מהם מיועדים לאנשים הלוקים במחלות לב יציבות. כרבע מתוכם, שהם כ־23 אלף ניתוחים, מיועדים לאנשים שאין להם כאבים בחזה. אם הנהלים הללו ישתנו, מעריכים החוקרים, יוכלו להיחסך כ־570 מיליון דולר בכל שנה. אפילו המספר הזה שמרני, לדברי החוקרים, שכן ככל שרופאים ומטופלים ידונו באפשרויות השונות כך יעלה הסיכוי שהם יעכבו או יבטלו ניתוחים רבים על פי מצבו, העדפותיו ורמת פעילותו של המטופל.
לרופאים "יש תפיסות מושרשות ורגשיות, והם רגילים זה שנים רבות לשלוח את החולים האלה היישר למעבדה הקרדיולוגית. זה לא ישתנה בן־לילה", אמר ג'ון ספרטוס, קרדיולוג ממכון הלב האמריקני סנט לוקס, ואחד ממובילי המחקר. "אני חושב שבעידן הזה, שבו אנו מנסים לשפר את ערך הטיפול הבריאותי, חשוב מאוד שנשפר גם את תוצאות הטיפולים בעלות נמוכה יותר".
"אנחנו רוצים שחולים יבינו שאפשר לעשות הפסקה, ושלא דחוף ללכת ישר לניתוח", אמר דיוויד מרון, מנהל מחלקת קרדיולוגיה מונעת באוניברסיטת סטנפורד ואחד ממובילי המחקר. "חשוב שרופאים יבינו אילו סימפטומים מופיעים אצל חולים, ועד כמה כדאי שהחולה יועבר ישר לניתוח לב".
תרגום: אלחנן שפייזר