יכולות הטילים של חיזבאללה בלבנון לא רק מהוות איום על שטח מדינת ישראל, אלא מסוגלות להיות משמעותיות אפילו יותר בלב ים. לדוגמה, פגיעה באסדת גז עלולה להוות נזק גדול בהרבה מנפילה של טיל בלב עיר מיושבת, ובצה"ל מוטרדים מהנושא. "אנחנו מניחים שיש בידי חיזבאללה טיל מדויק שיכול לפגוע באסדות", אמר השבוע קצין בכיר בחיל הים בתדרוך לכתבים צבאיים.
מדוע פגיעה של טיל כזה יכולה להיות דרמטית ומשמעותית? כי במידה וניזקת אסדה בשעת פעילות היא תצא משימוש לחלוטין ולא תוכל לחזור לקדמותה, כך לפי ההערכות של מערכת הביטחון. לעומת זאת, אילו תיפגע שלא בזמן פעילות, יידרשו כמה שבועות להחזיר אותה לכשירות ופעילות מלאה. "אנחנו מתמודדים עם טכנולוגיות איראניות", הוסיף הקצין בכיר. "הטילים שעוברים משם לחיזבאללה מתקדמים ומכסים את כל שטח המים 'המעניינים והכלכליים' של ישראל", הוא ציין.
האתגר הימי של מדינת ישראל הוא מורכב ולא פחות פשוט ממה שקורה ביבשה. סוריה ולבנון היא זירה אחת גם במקרה הזה, והנגישות לחימוש שיכול לפגוע בצורה מדויקת באסדות – גדולה. במערכת הביטחון מתייחסים ברצינות לאפשרות לפיה יהיו ניסיונות כאלו בעתיד הקרוב, כאשר ההנחה היא שחלק מהטילים שיש ברשות חיזבאללה, מיועדים לפגוע במאגרי הגז הישראליים.
מרחב 'המים הכלכליים' של ישראל נקבע לפי כללי גבולות בינלאומיים. שטחו 28 אלף קמ"ר, ומרחקו בין 70 ועד 110 מייל מקו החוף. למעשה, 13,500 קמ"ר נמצאים כיום בשליטה ישראלית. בעתיד, כאשר יוקמו אסדות גז נוספות, השטח יגדל ל-44 אלף קמ"ר. וכדי לקבל פרופורציות, גודל המדינה כיום הוא 22 אלף קמ"ר.
במרחבים הללו, ישנה פעילות חופשית של כלי שייט אזרחיים וצבאיים, ומתקני חברות האנרגיה בלב הים הם גדולים, נייחים וחשופים מאוד – מה שהופך אותם למטרה נוחה לגורמים מפגעים. היום נדרשים בחיל הים להגן על שתי אסדות, אך בעתיד צפויות להתווסף עוד שתיים לפחות, כאשר ספינות הטילים, "סער 6", מיועדות להיות העוגן המרכזי במשימה.
בחודש מאי 2015 חתמה ישראל עם גרמניה על הסכם הצטיידות של זרוע הים בארבע ספינות כאלו המכונות – "ספינות מגן". הראשונה תהיה מוכנה רק בסוף 2019 ותגיע לישראל בראשית 2020 ולאחר מכן תידרש לעבור תהליך ארוך של התקנת מערכות ישראליות כדי להכשירה לפעילות מבצעית. בין היתר, על הספינות הללו יוצבו מערכות יירוט מיוחדות ובשעת חירום כל ספינה תוצמד לאסדה. "התחייבנו שאנחנו מאבטחים כל אתר במרחב 'המים הכלכליים'", הצהיר הקצין הבכיר.
לא לחינם מתייחסים לאיום הימי ברצינות. מעל 60 אחוזים מייצור החשמל בישראל מבוסס על גז טבעי, ובתחילת העשור הבא, על פי נתונים שמסרו היום בחיל הים, התלות הזו צפויה לעלות ל-75. מוקדי האספקה יהיו כמובן אתרי הקידוח במרחב 'הישראלי' ומכאן גם ניתן להבין את החשיבות שלהם, ואת הרצון של הצד השני לשבש את פעילותם. "אין תחליף אמיתי לגז", הסביר אותו קצין. "סולר יכול להספיק למספר ימים, והעתיד האנרגטי שלנו הוא בגז. אי אפשר לנהל מערכה צבאית ארוכה בלי שהאסדות יפעלו".
גם רובו המוחלט של הסחר הישראלי מתנהל דרך הים – 99 אחוזים. מספר הנמלים ונתיבי השיט מצומצמים, וכל פגיעה בהם עלולה להיות קריטית ביותר. "בלי אפשרות לנוע דרך הים עם אניות סוחר ברור מה יהיה המחיר הכלכלי של דבר כזה. התעבורה הימית, יש לה רגישויות, חלקן מאוד משמעותיות", טען הקצין הבכיר. במצב בו תפגע אנייה בדרכה לישראל, הפרמיות ומחירי הביטוח יעלו באופן אוטומטי, ואניות דומות יפסיקו להגיע כי זה לא יהיה להן כלכלי. "זה היה ככה- וככה זה יהיה", סיכם הקצין.
