תחושה של ערב הכרזת העצמאות שררה ביום ראשון ביישוב מבואות־יריחו. בתוך זמן קצר התארגנה חגיגה, והתושבים מגדול ועד קטן התכנסו לציין יחד את המאורע. שרשראות של נורות נתלו מעל, להקה ניגנה מוזיקה שמחה, סעודה בשרית הוגשה, והריקודים סחפו גם את מי שבדרך כלל לא נוהג לפזז.
שעות ספורות קודם לכן, בצהרי היום, אושר היישוב פה אחד בהחלטת ממשלה. יישוב ראשון מזה כשלושים שנה בבקעת הירדן שזוכה לאישור. המהלך ההיסטורי התרחש סמוך לאנדרטת הבקעה, בתוך אוהל לבן גדול שהוקם לכבוד האירוע. החום בחוץ נשק ל־40 מעלות צלזיוס, ועל השולחן הוגשו תמרים מתוצרת מקומית. "גדיד 2019", ציין ראש המועצה דוד אלחייני, שהתהלך במתחם המאולתר נרגש כחתן. מערכת האוורור שהוקמה במיוחד בעבור האורחים מירושלים השתדלה לעשות את המיטב, ושרי ממשלת נתניהו התקבצו ובאו לישיבה ההיסטורית שהתקיימה לראשונה בחבל הארץ הזה.
התוצאה המשמחת של ישיבת הממשלה כלל לא הייתה ברורה מאליה. למעשה, גם במהלך התרחשותה היא כללה רגעי מתח לא מעטים, שבהם לא היה ברור כיצד היא תסתיים.
רחל משולמי, תושבת: "זה יום חג לא רק שלנו, אלא של המדינה כולה. אני מרגישה שזה תיקון של מהלך 'עזה ויריחו תחילה'. כשעם ישראל נכנס לראשונה לארץ ישראל בימי יהושע בן נון הוא נכנס מכאן, זו ההתחלה"
המהלך הגלוי החל ביום שלישי שעבר, אז הכריז ראש הממשלה כי בכוונתו להחיל את ריבונות ישראל על בקעת הירדן וצפון ים המלח, אם יזכה בבחירות. "מתוך כבוד לנשיא טראמפ ומתוך אמונה גדולה בידידותנו, אני אמתין עם החלת הריבונות עד הצגת התוכנית המדינית של הנשיא. ככל שניתן הדבר אני רוצה להחיל ריבונות ביישובים ואזורים אחרים, בתיאום מרבי עם ארה"ב", הצהיר נתניהו. התוכנית האמריקנית הושלמה זה מכבר, אך פרסומה עוכב עד לאחר הסבב השני של הבחירות בארץ. סיפוח בקעת הירדן, מקווים פה, לא אמור לפגוע במה שעתיד להיות מוצע שם.
ביום רביעי, למחרת ההכרזה של נתניהו, התקשרו גורמים בהתיישבות לשבח שטרן, נציג מחוז יש"ע ברשימת הליכוד. אם כבר עומדים להחיל ריבונות, אמרו לו, זה הזמן לאשר את היישוב הממתין להסדרה ונמצא בתחומי הבקעה. שטרן הרים טלפון לשר יריב לוין, והוא העלה את הבקשה בפני ראש הממשלה נתניהו. "זה דבר שעבדנו עליו המון זמן, בוא נקטוף את הפרי", אמר לו. "הרי השטח יישאר בידינו, ואין בעצם מניעה לאשר יישוב שכבר עומד שם". פניות נוספות בנושא הגיעו ללשכה, ובתוך זמן קצר הגיעה התשובה החיובית. באותו יום, במהלך הדיון בכנסת על חוק המצלמות (שלא צלח), אמר נתניהו כי בכוונתו להביא את הסדרת מבואות־יריחו להחלטת ממשלה עוד לפני הבחירות. ההחלטה הייתה מוכנה כבר תקופה, ולכן הייתה יכולה לעלות להצבעה בהקדם.
רונן פרץ, ממלא מקום מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הופקד על עבודת המטה הנדרשת, ולרגע עלתה מחשבה להעלות את העניין להצבעה אפילו ביום חמישי שלמחרת. בסופו של דבר נסע נתניהו למחרת לסוצ'י כדי לשוחח עם פוטין, וההצבעה הועברה ליום ראשון.
כאן ביתנו, זו ארצנו
בינתיים נתגלעה מהמורה נוספת. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, פרסם חוות דעת שלפיה קיימת מניעה משפטית לקבל החלטה מחייבת כזו בטווח זמן של יומיים לפני הבחירות. זאת "משעה שלא הוצג כל צורך חיוני או דחוף באישורה של הצעת ההחלטה", כלשונו. אבל במבואות־יריחו עדיין קיוו לטוב. ביום ראשון הגיע לאוהל שנבנה ממש מתחת אנדרטת הברזל לזכר הנופלים בבקעת הירדן, גם מנדלבליט עצמו, יחד עם חברי הממשלה.
דברי הפתיחה של ישיבת הממשלה היו חגיגיים. נתניהו דיבר על ברית הגנה שצפויה להיחתם עם ארה"ב ועל הריבונות שבכוונתו להחיל בבקעה, וגם על זו שתוחל (אולי) על היישובים ביהודה ושומרון: "אני גאה לכנס את ישיבת הממשלה המיוחדת הזאת דווקא בבקעת הירדן", פתח. "זה לא רק השער המזרחי של מדינת ישראל, זה קיר המגן מן המזרח, משום שבקעת הירדן, יחד עם השטחים ששולטים עליה, שיהיו חלק ממדינת ישראל, מבטיחים שצה"ל יהיה פה לעד. במקום שתהיה לנו מדינה של כמה קילומטרים רוחב, זו מדינה עם עומק אסטרטגי וגובה אסטרטגי".
ראש המועצה אלחייני, שישב לצידו של ראש הממשלה, אמר כי זה אחד השבועות המרגשים ביותר בכהונתו. "אם הציניקנים יגידו שאתה עושה זאת בגלל הבחירות, אל תתרגש מהם", פנה לנתניהו. "הם כנראה לא מבינים אילו מהלכים מקדימים חייבים היו להיעשות כדי שהצהרה דרמטית כזו תבשיל ותתרחש. בקעת הירדן היא אזור שטמון בו פוטנציאל שהולך ומתממש לנגד עינינו יום יום, שעה שעה. בחמש השנים האחרונות צמחה אוכלוסיית הבקעה ב־6 אחוזים מדי שנה כמעט, ובעשור האחרון הכפלנו את מספר התושבים. אנחנו כאן מפני שזו ארצנו וכאן ביתנו. אנחנו קו ההגנה האסטרטגי של ישראל". שלושה מילדי מבואות־יריחו ניגשו נרגשים אל נתניהו והגישו לו סלסלת פרחים. אבל ההחלטה עצמה טרם התקבלה.
בחלק הסגור של הדיון הציג ראש הממשלה את הדחיפות המדינית של העניין. הוא סיפר כי התוכנית האמריקנית תוצג בקרוב ממש, ואחריה יהיה הרבה יותר קשה לקדם אישור כזה. אלחייני הציג את ההשקעות ופעילויות הפיתוח שכבר עשתה הממשלה בבקעת הירדן, כדי להוכיח כי השקעה באזור אינה מדיניות חדשה לצורך הבחירות. דיון ראשוני התקיים, והיועץ המשפטי ביקש לצאת להתייעצויות. "היה ברור שאם לא נבצע עכשיו, זו תהיה בכייה לדורות", אומר השר יריב לוין. השרים יצאו להפסקה במתחם. רחל משולמי, תושבת מבואות־יריחו, מלמלה בחוץ תפילה חרישית. עם התחדשות הדיונים היא הוזמנה להיכנס פנימה, ולדבר אל שרי הממשלה.
בחוץ תיארה לנו משולמי, אם ל־17 וסבתא לנכדים, את מה שסיפרה בפנים. כיצד גורשה עם משפחתה מנצרים שבגוש־קטיף, ושנה לאחר מכן שכלה את בנה עמשא־ישראל במלחמת לבנון השנייה, בקרב בסלוקי. עמשא הותיר אחריו אישה הרה, ובת שנולדה ולא ראתה אותו מעולם. "אחרי הבגידה בחבל עזה היינו אבודים. בעלי היה מאוד חולה. לאחר שנה, אחרי שעמשא־ישראל נפל בקרב, בעלי אמר שאם הוא מסר את נפשו גם אנחנו צריכים להתמודד. חיפשנו איך להתחבר לארץ ישראל באופן הכי משמעותי, בונה ומאפשר אחיזה בארץ".
הם התגוררו אז ביבול שעל גבול מצרים, שם ניהלה משולמי בית ספר, וחיפשו מקום שיענה על מבוקשם. בדקו על המפה, ומצאו את מבואות־יריחו. לפני 12 שנה עברו ליישוב שבבקעה, וגם נטעו מטע תמרים על שם בנם. "המטע נמצא בדיוק למרגלות הבסיס שממנו עמשא יצא לקרב. זה לא היה מכוון, אבל כך קרה", היא מתארת. "מבואות־יריחו הוא יישוב מאוד מיוחד, ומצאנו בו את מקומנו. מבחינתנו אישור היישוב הוא יום חג לא רק שלנו, אלא של המדינה כולה. אני מרגישה שזה תיקון של מהלך 'עזה ויריחו תחילה' (הנסיגה הצה"לית שהחלה את יישום הסכמי אוסלו; הכ"ח). כשעם ישראל נכנס לראשונה לארץ ישראל הוא נכנס מכאן", היא חוזרת לתקופת יהושע. "זו ההתחלה. וכשם ששבים ליריחו, נשוב גם לעזה".
ואז, לאחר עוד כמה התייעצויות בפנים וכסיסות ציפורניים בחוץ, הגיעה סוף־סוף הבשורה. היועמ"ש מנדלבליט הסיר את התנגדותו המשפטית, וההחלטה הועלתה להצבעת הממשלה. פה אחד הצביעו השרים בעד, ראש הממשלה דפק בפטיש, וברגע אחד הפך מבואות־יריחו ליישוב מן המניין. מי שהמתינו כשעתיים מחוץ לאוהל, נשמו לרווחה וחייכו חיוך גדול.
לשנות ראש
כ־45 משפחות מתגוררות במבואות־יריחו, יישוב בן עשרים שנה הממוקם קרוב לעיר התמרים, מתחת לרכס הרי בנימין המשתפל אל הירדן. כמחצית מהמשפחות כבר מתגוררות בבתי קבע. גם גני הילדים עברו למבני קבע, ומעון לתינוקות נמצא בבנייה. עוד קיים ביישוב מוסד לימוד מיוחד לנערות בגיל תיכון שמתקשות ללמוד במסגרת רגילה, וכאן הן משלבות עבודה חקלאית ולימודים לבגרות.
לאחר הסכמי אוסלו פינה הצבא מהאזור שלושה בסיסים שהיו ממוקמים על אדמות מדינה. אז חברו גורמי התיישבות וממשל והקימו במקום נקודת התיישבות, שהחלה כנקודת מחקר ופיתוח (מו"פ) של משרד החקלאות. בהמשך הגיעו רווקים ומשפחות, והיישוב החל לצמוח. למקום כבר החלו להכין תוכנית בניין עיר כשכונה של היישוב הסמוך ייט"ב, אבל אז הגיע דו"ח המאחזים של טליה ששון ועצר הכול.
אליהו עטיה, מזכיר היישוב, הגיע למבואות־יריחו כרווק מיד לאחר שחרורו מהצבא. לאחר שנה נישא, והיום הוא מתגורר ביישוב עם רעייתו וארבעת ילדיהם. "ההכרזה היא גושפנקה, חותמת רשמית של מדינת ישראל. זה משמח מאוד", הוא אומר בהתרגשות. עטיה היה ממובילי פורום ההתיישבות הצעירה, שכולל את קבוצת היישובים – או המאחזים – שממתינים לאישור רשמי. "זה בעצם היישוב הראשון שמוסדר בלי שהיה פינוי או חלילה רצח", הוא אומר, רומז לעמיחי שהוקם בעבור מפוני עמונה, ולחוות־גלעד שנכנסה להליך הסדרה לאחר רצח הרב רזיאל שבח ז"ל. "כאן הממשלה אמרה שהיא רוצה להפסיק את המצב של יישובי הכלאיים, מתוך רצון ויוזמה".
אליהו עטיה, מזכיר היישוב: "ההכרזה היא גושפנקה, חותמת רשמית של מדינת ישראל. זה משמח מאוד. הממשלה אמרה שהיא רוצה להפסיק את המצב של יישובי הכלאיים"
לאחר שצוות ההסדרה בראשות פנחס ולרשטיין החל את פעולתו לפני כשנתיים, נכלל מבואות־יריחו בקבוצת ארבעת היישובים שהפתרון להם הצריך החלטה מדינית. שלושת האחרים הם עשהאל, אביגיל וחוות־גלעד. הפתרון הזה היה נראה בתחילה לתושבים מייאש למדי, שכן ביישוב התקשו להאמין שהחלטה כזו תגיע בקרוב.
היית במתח ביום ראשון?
עטיה: "מאוד. יומיים־שלושה קודם, מאז שנתניהו אמר שיביא להחלטה והיועמ"ש לא אישר, לא ממש ישנתי בלילות. הרצתי בראש הרבה תרחישים. מה יקרה אילו, מה יהיה אם ירדו מזה. כשהישיבה התחילה וראש הממשלה אמר שיביא את זה לאישור עקרוני, הרגשתי בהתחלה שהדברים הולכים לכיוון לא טוב. אבל בסופו של דבר אני חושב שקרה דבר נדיר. רחל משולמי דיברה בפני השרים, ראש הממשלה היה נחוש, השר יריב לוין עבד מאוד קשה, וגם מהכיוון של השר סמוטריץ' היה סיוע. כשהיועץ המשפטי הסיר
את ההתנגדות הייתה באוויר ממש תחושה היסטורית, היו לי דמעות בעיניים. הוא שאל מי בעד, כולם הרימו את היד וההחלטה התקבלה. כולם יצאו, ואני עוד ישבתי שם המום". ברור לו לחלוטין שעוד עומדת לפניהם דרך תכנונית ארוכה ומתישה, "אבל אנחנו במסלול הנכון".
ח"כ לשעבר אורית סטרוק, שפעלה רבות הן בנושא הריבונות והן בנושא הסדרת ההתיישבות הצעירה, אומרת גם היא שמדובר בחגיגה גדולה. "מגיע יישר כוח לתושבים שהחזיקו מעמד כך עשרים שנה. זה לא תמיד היה קל. פעם בכמה חודשים הגיעו לשם נציגי המנהל עם תוכנית להרוס מבנה כזה או אחר".
לדברי סטרוק, "התב"ע שלהם מוכנה וכעת היא צריכה לעבור את כל השלבים – הפקדה, פרסום, תוקף. אני מניחה שאם יעבדו על זה מהר זה יכול להסתיים בתוך כמה חודשים. מבואות־יריחו הוא מקום מיוחד. הוא יושב על ציר אסטרטגי, ציר רמאללה־יריחו, שהוא אחד הרצפים הקריטיים למדינה פלסטינית שבעזרת השם לא תקום. העובדה שהיישוב מוסדר במקום הזה היא בשורה גדולה מאוד.
"צוות ההסדרה ביצע מיפוי של כל נקודות היישוב, והכין גם מסמך מסודר בנוגע למקומות שהצריכו הסדרה בהחלטה מדינית. אלו היו המקרים הקשים, ועכשיו אחד המקרים הקשים נפתר. עשהאל שבהר חברון, למשל, הוא יישוב שהוחלט להקים אותו בתקופת ממשלת שמיר ואז ממשלת רבין ביטלה את ההחלטה, וצריך לרענן את ההחלטה מתקופת שמיר. במציאות של ממשלת שמאל, אם חלילה תקום, אפשר לתקוע הכול, וגם במציאות של ממשלת ימין, נתניהו לא ממהר להכריז על הקמת יישובים. אז בזכות הבחירות עברנו גשר שהיה קשה לעבור אותו.
"זאת התקדמות משמחת, אבל כלל סוגיית ההסדרה עדיין מצריכה 'לשנות ראש'. הדברים אורכים הרבה זמן, וצריך לשנות קצב לחלוטין". 
