"יש קבוצה קטנה שולית וזניחה (מבצעי תג מחיר, י"פ), אלא מאי היא לא שולית וזניחה. בגלל שיש בסיס פירמידה רחב ביותר שמאפשר לשוליים הזניחים לחשוב שהם לגיטימיים וזו בעצם הבעיה האמיתית. ואם אנחנו צריכם להכות על חטא, צריך להכות על חטא איך נוצר מצב שבו דבר כזה הוא לא מנודה, והוא לא נתפס כבלתי אפשרי".
את הדברים אמר הרב משה ליכטנשטיין, מראשי ישיבת גוש עציון, בכנס של ארגון "תג מאיר" שהתקיים במכון ון ליר ביום שלישי בשבוע שעבר. לדבריו, אווירת הסלחנות בציבור הדתי-לאומי לאלימות כלפי ערבים היא שאיפשרה את המו"מ שהתקיים בין מפלגות המיינסטרים בציונות הדתית למפלגת עוצמה יהודית, וכי תופעת תג מחיר נובעת מסלחנות זו.
ראש הישיבה התריע כי "אידיאולוגיות-הנקמה למיניהן הן מחוץ ליהדות, הן נטע זר ביהדות אין לזה שום בסיס ביהדות הנורמטיבית, אבל הרבה יותר משמעותי לדבר על היהדות הנורמטיבית, שמאפשרת לעשב השוטה הזה לצמוח בתוכו."
כשהרב ליכטנשטיין ביקש לרדת לשורש התופעה, הוא חוזר לתורת הרב קוק. "החיסרון הראשון הוא חוסר הכרה באבסולוטיות של המוסר. המוסר הוא אבסולוטי. אבל יש דבר נוסף ואני אומר אותו, למיטב הבנתי, למרות שאני יודע שהוא יקומם עליי את כל הציונות הדתית: בסופו של יום זה חוזר לאידיאולוגיה של הרב הקוק האבא.
"הרב קוק שם את הגאולה במוקד העולם הדתי ואת הלאומיות ככלי שבו זה מתרחש. הוא מדבר על הלאומיות כעל ערך דתי עצום ויש לזה המון השלכות. כאשר אתה מדגיש בעולם הדתי את הלאומיות והביטוי הפוליטי ההיסטורי בתור מוקד העניין, אתה בעצם בא אומר שצריך להשיג הישגיים פוליטיים והיסטוריים ואלו נבחנים בסופו של דבר בתוצאות מעשיות בשטח. אבל מה קורה? אני בעצם משעבד את כל השאר לטובת ההישג הפוליטי-מדיני ואם זה הגורם הכי חשוב, כל השאר יתועדף כלפי זה. זה עיגול פינה מאוד קטן, אם אני צריך לתת לעולמו של הקב"ה להתגלות במלוא הדרו – לעגל פינה זה לא סיפור גדול."
הרב ליכטנשטיין טען כי ממשיכי דרכו של הרב קוק לא מגיעים למלא שיעור קומתו של רבם, ובניגוד לו הם מתעלמים מעיגולי הפינות:" ברגע ששמים את הגאולה במוקד העניין יש נטיה לעגל פינה, הרב קוק היה מודע לזה והוא כתב דברים מאוד חריפים שצריך מאוד להיזהר מזה אבל ממשיכי דרכו הם לא אנשים בשיעור קומתו והם כבר לא מודעים לזה ואז נוצר מה שאנחנו רואים כל יום מזה 30 שנה, שרוב הציונות הדתית בהגינותה היא לעולם לא תעשה פעולות כאלו, אבל היא תתייחס בוותרנות וסלחנות לאחרים שעושים את זה. התפיסה היא ש'זה לא מוסרי אבל טוב שיש משוגע שעושה את זה."
את המגעים שכשלו בין הציונות הדתית למפלגת עוצמה יהודית הביא הרב ליכטנשטיין כדוגמה לאותו יחס סלחני: "לא צריך דוגמא יותר טוב מזו", אמר הרב מגוש עציון, "שכל הציונות הדתית עומדת בתור להתחנן למפלגה שלראש המפלגה הזו יש תמונה של ברוך גולדשטיין, ימח שמו, על הקיר וכתוב שם 'תחת אשר קנא לאלוקיו'. התגובה האנמית שהייתה בזמנו לכל מה שקרה בחברון, הבדיחות התפלות שנאמרו, אמנם בחיוך מבויש – כל זה אומר שאתה יוצר תשתית שבתוכה – אתה לא תעשה את זה, אבל המשוגע כן ייעשה את זה. מי שאן לו גבול יעשה את זה.
"המיינסטרים חושב שבזה שיתווכחו עם עוצמה יהודית לגבי המקום ה-5 או ה-8 בעצם אומר שארץ ישראל יותר חשובה מהמוסר, או שארץ ישראל יותר חשובה מהאלימות וזה נובע כאמור לדעתי מזה שאימצו את ההשקפה ותפיסת העולם שארץ ישראל והגאולה במוקד. הפתרון הוא יצירת אווירה ציבורית שלא מוכנה לקבל את זה בשום פנים ואופן. הציבור צריך לדחות את זה מחוץ לגבול לחלוטין. זו חובה שמוטלת על הציבור."
