האם עידן "מדינה אחת, שתי שיטות" מגיע לסיומו? הונג־קונג בוערת. כבר יותר מחודשיים שמושבת הכתר הבריטית לשעבר מבעבעת. סימני רעידת האדמה הפוליטית מורגשים כבר שנים, אבל השבוע האחרון אינו דומה לשום דבר שהיה קודם. עוצמת ההפגנות והיקפן מסמנים כי הפעם מדובר בקפיצת מדרגה בסולם ריכטר של הפוליטיקה. שביתה כללית חוצת מגזרים הוכרזה בתחילת השבוע באי. המפגינים חסמו את עורקי התחבורה הראשיים ושיתקו את תנועת הרכבות. החנויות במרכזי הקניות והתיירות נסגרו. מאות טיסות בוטלו, ובעיר נוצרו פקקי ענק. מפגינים השליכו ביצים ואבנים על בניין הממשלה ועל בניין ערוץ הטלוויזיה המזוהה עם המשטר הסיני. הם התעמתו עם השוטרים, ואלה הגיבו בירי גז מדמיע. לראשונה מוצב סימן שאלה על מעמדה של הונג־קונג ועל יציבותה כמרכז פיננסי ואזור סחר גלובלי.
הונג־קונג, אחת הכלכלות החופשיות והמשגשגות בעולם, מתקיימת בצילו המאיים של הענק הסיני. במהלך המאה ה־19 וה־20 היא הייתה חלק מהאימפריה הבריטית, כחלק מהעידן הקולוניאליסטי שהביא את מעצמות המערב לספח לשליטתן טריטוריות רחוקות. השליטה הבריטית במושבה היא שהפכה אותה לעיר מערבית מודרנית ומפותחת ולצומת בינלאומי חשוב. בשנת 1997 פג הסכם החכירה, שמתוקפו המשיכה בריטניה לשלוט באי. לקראת התאריך הזה התקיים משא ומתן ממושך בין לונדון לבייג'ין, ובו הוסכם כי הונג־קונג תמשיך ליהנות מעצמאות יחסית, וכי השיטה הכלכלית, המשפטית וזכויות האזרח שלה לא ייפגעו. ההגנה הצבאית ויחסי החוץ, לעומת זאת, נתונים בידיה של בייג'ין. הסיכום הזה זכה לכינוי שהזכרנו בפתיחה: "מדינה אחת, שתי שיטות". בפועל, המשטר בסין מנסה כל העת לכרסם בעצמאותה של הונג־קונג.
המחאה הנוכחית פרצה כבר ביוני האחרון, לאחר שתושבי הונג־קונג למדו על כוונתה של הממשלה לאפשר הסגרה של תושבי האי לסין. במקור התייחסה ההצעה לחשודים בביצוע עבירות חמורות בלבד, כגון אונס ורצח. אולם החשש בהונג־קונג היה שהמשטר בבייג'ין ינצל את החוק כדי להשתיק יריבים פוליטיים, וכי החשיפה למערכת המשפט הסינית תגרום לשחיקת עצמאותה של מערכת המשפט בהונג־קונג. יותר ממיליון איש השתתפו בהפגנות, ומושלת הונג־קונג קארי לאם, יוזמת החוק, נסוגה מהצעתה והודיעה על הכוונה להשעות את חוקי ההסגרה. אבל הזעם לא שכך. בהמשך הלכה לאם צעד נוסף והודיעה כי "חוק ההסגרה מת", אך זה כבר היה מאוחר מדי. החשד המצטבר ואי־האמון העמוק כלפיה וכלפי כוונות המשטר בבייג'ין, לא אפשרו לשקט לשוב על כנו. לא סייעה לכך העובדה שבמהלך ההפגנות עצרה המשטרה כמה עשרות פעילים. נגד חמישה מהם הוגשו כתבי אישום בגין הפרות סדר. לכאורה עניין פעוט, אלא שעל פי החוק בהונג־קונג, העונש הדרקוני על עבירה כזו עלול להגיע לעשר שנות מאסר.
לאם, ששמרה על שתיקה בשבועיים האחרונים, חזרה השבוע לקדמת הבמה. בהופעה קשוחה ונחושה הבהירה למפגינים כי למרות דרישתם אין לה שום כוונה להתפטר, וכי הממשל נחוש לשמור על החוק והסדר. היא האשימה אותם בגרימת נזק בלתי־הפיך לכלכלת העיר, וב"מניעים נסתרים" שאותם נמנעה מלפרט. "הם טוענים שהם רוצים מהפכה שתחזיר את הונג־קונג לקדמותה, אולם המעשים שלהם חצו מזמן את הדרישות הפוליטיות המקוריות שלהם", אמרה לאם. "הפעולות הבלתי־חוקיות הללו קוראות תיגר על הריבונות שלנו, ויהרסו את היציבות והשגשוג של הונג־קונג". המפגינים מצידם מאשימים את השלטונות בשיתוף פעולה חשאי עם ה'טריאדות', כנופיות הפשע החמושות, שלדבריהן נשכרו בחשאי על ידי השלטונות בבייג'ין כדי להכות מפגינים, עיתונאים וסתם עוברי אורח, במטרה להפיץ פחד ומורך לב.
זו לא הפעם הראשונה שבהונג־קונג פורצות הפגנות המונים. ב־21 השנים האחרונות, מאז שבה לחיק הרפובליקה של סין העממית, ידעה הונג־קונג לא מעט ויכוחים פוליטיים והפגנות. לפני חמש שנים, בסתיו 2014, פרצו בהונג־קונג הפגנות־ענק בתביעה לשינוי השיטה לבחירת ראש הממשל של הונג־קונג, וביטול הדרישה לאישור המועמדים לתפקיד על ידי השלטון המרכזי בסין. בראש תנועת המחאה, שקיבלה את הכינוי "תנועת המטריות", על שם המטריות הצהובות שהמפגינים נשאו בידיהם לאות מחאה, עמד אז ג'ושוע וונג, צעיר בן 17 בלבד, שהפך לפנים של המחאה.
לפני חודשיים וחצי, בתזמון שמאז התברר כקריטי, השתחרר וונג מהכלא לאחר שריצה עונש מאסר על ארגון המחאות ההן. במקור נידונו וונג וחבריו, מנהיגי מחאת המטריות, לעבודות שירות בלבד. אולם לפני כשנתיים התברר שהשמחה הייתה מוקדמת. בדיעבד, העונש הקל היה תרגיל של הממשל כדי להרגיע את ההמון. ההפתעה הגיעה יום לאחר שלאם, המזוהה עם הממשל המרכזי בבייג'ין, נבחרה למושלת הונג־קונג. נגד וונג וחבריו הצעירים הוגשו כתבי אישום מחודשים על ארגון ההפגנות. לאם טענה אז שאין לה כל חלק במהלך, והטילה את האחריות על ראש הממשל הקודם. אבל התזמון הסמלי היה בעוכריה. וונג הצעיר הגדיר אותה כבר אז כ"סיוט". "היא רק תגיד לנו מה בייג'ין רוצה, ולא תשקף את רצונותינו בפני המשטר הקומוניסטי", אמר.
בדיעבד, הטענה של וונג הוכחה כנכונה. וכאמור, בסוג של צירוף מקרים השתחרר וונג הצעיר מן הכלא בדיוק עם תחילת ההפגנות הנוכחיות. הכלא, מתברר, לא ערער את וונג בן ה־22. הוא לא בזבז זמן, ומיד עם צאתו מהכלא קרא להתפטרותה של המושלת לאם בעקבות יוזמתה להנהיג את חוק ההסגרה לסין. "היא לא מתאימה עוד לשמש מנהיגת הונג־קונג", אמר. "עליה לשאת באחריות ולהתפטר".
כשמסתכלים על וונג הצעיר ועל חבריו, קשה שלא להתפלא. הבייבי־פייס הממושקף והקומה הנמוכה עומדים בסתירה ויזואלית שקשה ליישבה עם הבגרות, הנחישות והעוצמה של וונג וחבריו למחאה. ב־2014, כשהנהיג את מחאת המטריות, אפילו לא הייתה לו עדיין זכות הצבעה. התקופה שבילה בכלא מן הסתם חישלה אותו וסיפקה לו זמן לחשוב על מהלכיו הבאים.
מאבק דורי
המאבק המתרחש כעת בהונג־קונג הוא לא רק בין מי שדורשים דמוקרטיה ובין מי שמעדיפים את היציבות הכלכלית והפוליטית, אלא גם מאבק דורי. החשש של לאם ושל המשטר בבייג'ין נובע מהחיבור הטבעי והערכי של וונג ובני דורו, שגדלו באווירת החופש של הונג־קונג, לתרבות ולטכנולוגיה המערבית. לפני שלושה שבועות, בציוץ בטוויטר, חשף וונג כי חברת גוגל הזהירה אותו מפני ניסיונות לפרוץ לחשבון שלו בג'ימייל, ככל הנראה על ידי גוף ממשלתי, ולהשיג גישה לדאטה שלו. "אולי זו אזהרת שווא", כתב וונג בזהירות המתבקשת, "אבל אנו מאמינים כי חשפנו ניסיון ממשלתי לגנוב את הסיסמה שלנו. זה משהו שקורה לפחות מ־0.1% ממשתמשי ג'ימייל".
האם ג'ושוע וונג הוא הפנים של תנועת ההתנגדות בהונג־קונג? יש סיבות טובות להניח שאכן כך. למרות גילו הצעיר, יש לו רזומה מרשים. הוא הראשון שהנהיג תנועת מחאה חברתית מצליחה נגד המשטר בבייג'ין. בשנה שעברה הוא היה מועמד לפרס נובל לשלום על חלקו בהנהגת המחאה של תנועת המטריות. מגזינים עולמיים ובהם טיים, פורבס ופורצ'ן סימנו אותו כאחד המנהיגים המשפיעים בזירה הבינלאומית. הוא הספיק להיות גיבורו של סרט דוקומנטרי מבית נטפליקס, בשם "ג'ושוע: נער נגד מעצמה", וגם לכתוב ספר שיתפרסם בקרוב בהוצאת פינגווין־רנדום־האוס. הספר, "דיבור לא חופשי", יכלול מכתבים מן הכלא וישמש מניפסט לדמוקרטיה גלובלית.
"הסיפור שלי הוא סיפורו של כל צעיר שגדל בהונג־קונג, וחרד שזכויותיו נשללות ממנו אט־אט על ידי סין הקומוניסטית", אמר וונג במסיבת העיתונאים מטעם ההוצאה. "המצב כעת קשה וחמור מתמיד. על האנשים בשלטון להקשיב לנו, וכדי שזה אכן יקרה נחוץ לחץ של הקהילה הבינלאומית". הוא קרא לארה"ב להפסיק למכור לסין רימוני גז מדמיע ואמצעים לפיזור הפגנות.
דובר המשטר בסין הזהיר את המפגינים שלא לראות באיפוק שהפגינה בייג'ין חולשה. וונג השיב: "זהו ניסיון השתקה. בייג'ין לא שולטת בהונג־קונג מכוח החוק, אלא בגז מדמיע"
המאבק בהונג־קונג נכנס השבוע ליומו ה־81. עד כה הראו המפגינים ארגון ונחישות מרשימים. זה גם האתגר הגדול ביותר שהוצב עד כה מול נשיא סין שי ג'ינפינג. בבייג'ין יש כבר בוודאי מי שתוהה מה יקרה אם המסר של וונג יחלחל גם לדור הצעיר שגדל בסין עצמה. ובכל זאת, שם לא ממהרים להתערב. על פי הראייה שלהם, זו תהיה טעות. לשיטתם, על שלטונות הונג־קונג לדכא את המרד בכוחות עצמם, בכוח משטרתי ולא צבאי. בינתיים הם מנסים להעביר מסר של עוצמה ותמיכה בממשל בהונג־קונג. הודעות הממשל בסין בימים האחרונים קראו להעניש בחומרה את "הקיצונים המעטים שבמעשיהם מערערים את יציבותה של הונג־קונג ופריחתה". הקריאה הזו גובתה בריכוז כוחות של צבא סין בפרובינציה הסינית הסמוכה להונג־קונג. השבוע נצפו באזור שנזן מסוקים, כלי רכב משוריינים ו־12 אלף שוטרים עם ציוד לפיזור הפגנות. המסר שמעבירה סין, אם כן, ברור מאוד.
אבל כפי שזה נראה עתה, המפגינים הצעירים עוברים תהליך הקצנה והם נחושים לא פחות. המסרים שהופיעו השבוע בדף הטוויטר של ג'ושוע וונג אינם פשוטים לעיכול כלל. ביום שלישי כתב וונג: "היכונו למות: מפגיני הונג־קונג נוקטים טקטיקות קשוחות במאבק נגד בייג'ין. אנו התנגדות הנתמכת על ידי המיינסטרים. זהו המרד הגדול ביותר נגד המשטר מאז עלייתו לשלטון של הנשיא שי, והפעם התחושה היא שאין ברירה, שעימות פיזי הוא הדרך היחידה שבה המשטר יהיה מוכן להקשיב לקולות העולים מהונג־קונג".
וכאשר דובר המשטר בסין הזהיר השבוע את המפגינים שלא לקחת את הריסון והאיפוק שהפגינה עד כה בייג'ין כחולשה, התשובה של וונג הייתה: "האמירות הללו אינן אלא ניסיון להפחיד ולהשתיק. בייג'ין לא שולטת בהונג־קונג מכוח החוק, אלא באמצעות גז מדמיע". ביום רביעי קיבלו המפגינים תגבור משמעותי לטענותיהם, לאחר שאלפי עורכי דין יצאו להפגנה שקטה, קראו לממשלת הונג־קונג לשמור על עצמאותה והזהירו מפוליטיזציה של הענישה כלפי המפגינים.
לאן מועדות פניה של הונג־קונג? במסיבת העיתונאים השבוע הפגינה המושלת לאם קשיחות. המסר שהעבירה היה כי "המשך ערעור הביטחון של הקהילה הבינלאומית והמשקיעים הזרים בהונג־קונג יגרום נזק לחוק ולסדר, לכלכלה ולתעסוקה, ויביא לפגיעה בכל שכבות החברה". גישתה גובתה על ידי בייג'ין, אולם היא רחוקה מלמצוא חן בעיני תומכי הממשל בהונג־קונג, שמעוניינים במהלכים להרגעת המתיחות ולא בחידוד המאבק. בשורה התחתונה, התבטאויותיה על הסכנות האורבות להונג־קונג רק גרמו לירידות חדות בבורסה המקומית. המסרים של לאם גרמו לכך שהעיר שנחשבה עד כה אחד המרכזים הפיננסיים החזקים והבטוחים בעולם מתחילה להצטייר כמקום פחות בטוח למשקיעים ולחברות זרות. וזאת כאשר ברקע הגלובלי הרחב יותר רוחשת מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין.
האם הונג־קונג נמצאת על סיפו של עידן חדש ולא בטוח? ב־1997 השיבה בריטניה לסין את השליטה בהונג־קונג, לאחר 99 שנות חכירה. זה היה אחד הניסויים הפוליטיים הגדולים ביותר שנעשו בהיסטוריה. כגודל התקוות היה גם גודל החששות. סין עשתה אז את צעדיה הראשונים בלבד בדרך להפוך למה שהיא עכשיו, המעצמה הכלכלית השנייה בעוצמתה בעולם. בקרוב נדע אם הניסוי הזה נכשל. 
