היה זה ליל ה-10 במאי 2018. אחרי שיומיים קודם לכן יוחסה לישראל הפצצת מספר משגרי טילים בסוריה, שיגר כוח קודס רקטות ארטילריות לעבר יישובי הצפון. בצה"ל הגיבו באמצעות תקיפה אווירית נרחבת על בסיסי משמרות המהפכה של איראן בסוריה, שבה נפגעו והושמדו גם סוללות נ"מ סוריות. המבצע זכה לכינוי "מבצע בית הקלפים".
במהלך אותו הלילה התעוררה ביתו של באסם מתא, תושב הכפר עילבון הסמוך לצפת, בעקבות רעשי הפיצוצים במתקפה האווירית של חיל האוויר. מתא רץ לחדרה של הפעוטה, נפל ושבר את הכתף. "בשעה 02:45 לפנות בוקר בזמן שישנתי, התעוררתי בעקבות קולות פיצוצים חזקים מאד שהרעידו את הבית, וצרחות ובכי של הבת שלי בחדר השינה שלה הסמוך לחדרי", סיפר מתא. "רצתי לחדר, נפלתי בפרוזדור, ונחבלתי ונפצעתי. לאחר האירוע הודיעו בחדשות על רגיעה, ואז פוניתי לבית חולים 'פורייה'", הוא תיאר. בבית החולים גילו שבר בכתפו הימנית.
מתא הגיש למשרד הביטחון בקשה להכיר בו כנפגע פעולות איבה. לטענתו, פציעתו נגרמה מפעילות ממערכה צבאית שבין איראן וסוריה לישראל. במשרד הביטחון דחו את בקשתו כי "לא הייתה אזעקה במועד זה ועצם קיומם של קולות פיצוץ הנטענים על ידי התובע אין בהם כדי להגדיר את האירוע כ'ארוע איבה'. התובע עצמו לא מציין כי הוא רץ למרחב מוגן בשל רעשי הפיצוץ אלא רץ בשל בכי בתו. הפציעה אינה נובעת מאירוע איבה". עוד טענו במשרד הביטחון כי לא הוכח שהתרחש כלל אירוע איבה בכפרו של מתא במועד הנטען. "הכפר", כך טענו במשרד הביטחון, "לא נמצא ברמת הגולן אלא במרחק של ק"מ רבים מהגבול המערבי של הרמה, שם היו אזעקות כמה שעות לפני נפילת העורר בביתו".
מתא לא ויתר וערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כוועדת ערר לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, ערעור שהונח על שולחנם של חברי הרכב השיפוט: השופטת (בדימוס) זהבה אגי, עו"ד אמנון סבח ועו"ד זמירה גולדנר.
"לאחר בחינת הראיות עליהם מתבססים הצדדים ולאור ההלכות שפורטו לעיל, הגענו למסקנה כי העורר עמד בנטל השכנוע המוטל עליו כי פגיעתו מקורה בפגיעת איבה", קבעו חברי ההרכב במפתיע. "עדותו עשתה עלינו רושם מהימן, והיא נתמכה בראיות חיצוניות – שיתכן ואינן עומדות במבחנים קפדניים של קבילות – אך די בהם כדי להניח את התשתית לסבירות ההנחה שמדובר בפגיעת איבה".
חברי ההרכב נימקו את החלטתם: "לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר באחד הלילות ה'סוערים' שחווה הצפון בעת האחרונה. לראשונה נורו טילים איראניים לעבר ישראל [רמת הגולן] צה"ל הגיב בהפעלת מערכות ההגנה בניסיון ליירט הטילים שכוונו לעבר ישראל ויצא במהלך הלילה לתקיפות בסוריה נגדם הגיבו הסורים בירי נגד מטוסים. העובדה שנשמע פיצוץ באזור הסמוך לכפרו של העורר עולה גם מתוך מסרון שהפיצה עירית צפת ב-3 לפנות בוקר דהיינו: רבע שעה לאחר המועד שנטען על ידי העורר כי נפגע. אין זה הליך שבשגרה שעירייה מפיצה מסרונים לתושבים בשעת לילה כזו. העורר לא צריך להוכיח כי הפיצוצים ששמע נגרמו מטילי האויב ו/או מהפעלת ההגנה האווירית של כיפת ברזל ו/או ירי ממטוסי חייל האוויר לעבר מטרות אויב. די בכך שהוכח כי נשמעו פיצוצים שמקורם היה בפעילות הצבאית מול הכוחות האיראניים ו/או הסוריים כפי שהתרחש במהלך אותו הלילה. כל אלה באים לתמוך בגרסתו של העורר כי אכן רעש הפיצוצים הוא שהעיר אותו משנתו, לאחר לילה מתוח בו היה ער עד 02:00 לפנות בוקר ועקב אחר ההתפתחויות מתוקף תפקידו בשעת חירום".
עוד המשיכו לנמק כי "אמירתו של העורר כי נפל בעת שרץ לחדרה של בתו, לא מאיינת את העובדה כי הרקע והסיבה לריצה לחדרה של הבת לא נבע מחלום רע שחלמה, אלא מרעש הפיצוצים העז שהרעיד את הבית והעיר את כל בני הבית משנתם ועורר בכולם פחד רב. גם אם לא צוין מלכתחילה כי החדר של הבת מהווה את הממ"ד, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שהרקע לריצה ולנפילה היו הפיצוצים שנשמעו. העובדה שהעורר חשש לבתו הינה הגיונית וסבירה, וגם אם חדרה לא שימש כממ"ד והעורר פנה לחדרה של הבת כדי לגונן עליה ו/או להרגיעה, הצורך בפעולות אלו נבע מהפיצוצים שנשמעו והחשש שמדובר בירי טילים וזאת לאור המצב הביטחוני הסוער והמתוח באותו לילה".
חברי ההרכב חתמו את החלטתם והכירו במתא כנפגע פעולות איבה ממבצע "בית הקלפים" ואף הורו למשרד הביטחון לשאת בעלויות הוצאות המשפט, סך של ששת אלפים שקלים.
