דרק מלץ, לשעבר ראש המחלקה למבצעים מיוחדים ב־DEA, הסוכנות האמריקנית למלחמה בסמים, מכיר היטב את חיזבאללה. יש לו ניסיון עצום ופרספקטיבה רחבה על הארגון הלבנוני, שהוא גוף פשיעה בינלאומי המגלגל מיליארדים בסחר בסמים, זיוף כספים והלבנת הון על פני חמש יבשות. פעילות חיזבאללה משתרעת ממשולש הגבולות בדרום אמריקה, ומתפצלת על פני אפריקה, אירופה ואוסטרליה בואכה המזרח התיכון.
העניין האמריקני בחיזבאללה נובע לא רק מהאינטרסים הגלובליים של ארה"ב במזרח התיכון ומלחמתה בטרור, אלא גם מהשימוש שעושה חיזבאללה במערכת הפיננסית האמריקנית. בתקופת עבודתו ב־DEA עבד מלץ על חשיפת מנגנון ענק של חיזבאללה להלבנת הון: כסף שמקורו בסחר בסמים במשולש הגבולות בדרום אמריקה, אשר הולבן באמצעות ייצוא מכוניות משומשות. עבודתו כללה אז שיתוף פעולה הדוק עם סוכנויות ממשלתיות אמריקניות, ארגוני אכיפת חוק בינלאומיים וארגוני ביון של ממשלות ידידותיות, בהן ישראל.
במהלך עבודתם עלו סוכניו של מלץ על תופעה של ייצוא מכוניות יד שנייה מארה"ב לאפריקה. בשיחה עימו השבוע הוא משחזר: "ראינו בתמונות לוויין שאזורי חוף שלמים במערב אפריקה, שהיו ריקים במשך שנים, הפכו למגרשי חניה ענקיים המתפוצצים מאינספור מכוניות. התברר לנו שמקורן של המכוניות בארה"ב, וכי המנוע מאחורי הפעילות המסחרית המשגשגת הזו הוא חיזבאללה. סוכני הארגון רכשו בכספי הסמים את המכוניות הללו מחברות אמריקניות מקומיות, והעבירו אותן לאפריקה. הכסף שנכנס ממכירתן ביבשת השחורה הועבר לגמרי בגלוי על ידי בלדרים נושאי מזוודות דרך מדינות כמו טוגו או גאנה, שבהן אין חוקים מסודרים נגד הלבנת הון.
"משם המשיכו הבלדרים בטיסה היישר לשדה התעופה הבינלאומי על שם רפיק חרירי בביירות. סידור נוח במיוחד, שהרי שדה התעופה נמצא בשליטת חיזבאללה עצמו. משם עבר הכסף דרך שורה של בתי חלפנות ובנקים שנועדו להסתיר את מקורו, וחזר לאמריקה כדי לקנות עוד מכוניות". המכוניות היו רק חלק מהעניין. חיזבאללה סחר במקביל גם בתכשיטים, בשעונים ובחפצי מותרות. "הסך הכולל הגיע ל־200 מיליון דולר בחודש", אומר מלץ.
התקופה שמלץ מדבר עליה היא השנים הראשונות של ממשל אובמה. באותה תקופה עבד ה־DEA בשיתוף פעולה הדוק עם המוסד. ראש המוסד דאז מאיר דגן האמין מאוד בניתוק גופי טרור ממקורות הכסף שלהם, אומר בכיר לשעבר בקהילת המודיעין. הוא הקים יחידה חשאית בשם "צלצל", שתפקידה להכות את האויב בכיסו.
חיזבאללה גייס אז אנשים בבקעת הלבנון, סוחרי סמים וסוחרים ברכב גנוב, וקיבל מהם מעשר. כך נבנתה האימפריה הכלכלית של חיזבאללה. היו הרבה רעיונות לפעולה נגדית, כולל לשרוף את שדות גידול הסמים בבקעה, אבל נדרשה ראייה מערכתית רחבה יותר, שתקיף את פעילותו הפלילית הגלובלית של הארגון. מלכתחילה היה זה אתגר לא פשוט, מכיוון שממשלות ברחבי העולם היו מוכנות להגדיר רק את הזרוע הצבאית של חיזבאללה כארגון טרור. לכן יזם אז דגן פרויקט להגדרת חיזבאללה כארגון פשע, שיוכיח לעולם שיש להתייחס אליו באופן הזה.
ההיענות באותו שלב באה בעיקר מן הצד האמריקני. בראש ה־DEA עמדה אז קרן טנדי, ובין המוסד לסוכנות החל להתבסס שיתוף פעולה הדוק. שיאו היה ריסוק הבנק הלבנוני־קנדי בלבנון, על רקע מעורבותו בכספי סמים, טרור ורכב גנוב, והעברות כספים לאפריקה. אבל ההמשך היה הרבה פחות זוהר. ככל שנקף הזמן, החל הממשל האמריקני לגלות פחות ופחות התלהבות. מידע מפליל שזרם מן השטח על פעילי חיזבאללה שכב במשרדי הממשל כאבן שאין לה הופכין. "התקשיתי להבין מדוע הממשל אינו מגלה עניין בממצאים פליליים חשובים כל כך שהצגנו לו", משחזר מלץ. "נפגשתי עם שר המשפטים דאז אריק הולדר, והצגתי בפניו את הממצאים. הוא היה קשוב וגילה התעניינות, אך בפועל לא קרה דבר. זה היה מתסכל מאוד".
לפני שנתיים זכה מלץ לתשובה. תחקיר של אתר 'פוליטיקו' שהתפרסם בדצמבר 2017 חשף כי בעת שכיהן כנשיא עיכב ברק אובמה פעילות של רשויות האכיפה האמריקניות נגד רשת הברחת הסמים של חיזבאללה. במקרים אחדים אף נמנע אובמה מהסגרה והעמדה לדין של חברי חיזבאללה, מחשש שפעילות נגדם תפגע בגיבוש הסכם הגרעין עם איראן שנחתם בקיץ 2015.
גן עדן של הלבנות
השבוע התברר שהחשש הזה לא היה מוגבל לצד אחד של האוקיינוס האטלנטי. ה'טלגרף' הבריטי פרסם השבוע כי בסתיו 2015, חודשים ספורים בלבד לאחר חתימת הסכם הגרעין עם איראן, חשפו כוחות הביטחון בבריטניה בפאתי לונדון ארבעה מפעלים חשאיים של חיזבאללה, שבהם הוטמנו לא פחות משלוש טונות של חומר נפץ מסוג אמוניום חנקתי. המידע הגיע מ"ממשלה זרה", ככל הנראה ישראל. בדיעבד, גילה הטלגרף, אדם אחד בלבד נעצר וגם הוא שוחרר. מהחשיפה השבוע לא ברור מה בדיוק התכוון חיזבאללה לעשות עם שלוש טונות חומר נפץ. מה שבטוח הוא שבשימוש מושכל, המחיר היה עלול להגיע למאות הרוגים. אבל ממשלת בריטניה החליטה לשמור את המידע בסוד והסתירה את דבר קיומו מן הציבור, ככל הנראה מסיבות דומות לאלו שהכתיבו את התנהלותו של ממשל אובמה.
ארבע שנים אחרי, עיתוי החשיפה השבוע ב'טלגרף' כנראה אינו מקרי. מן הסתם זהו חלק מהלחץ הכולל המופעל בימים אלה על איראן. כמוהו גם מחקר של מכון אבא אבן לדיפלומטיה במרכז הבינתחומי בהרצליה המתפרסם בימים אלו, ומתאר כיצד חיזבאללה סוחר בסמים ומלבין כספים.
רון פרושאור, ראש מכון אבא אבן לדיפלומטיה ולשעבר מנכ"ל משרד החוץ ושגרירנו באו"ם, מעריך כי לפחות רבע מכלל הכספים שנוצרים באמצעות מערך הפצת הסמים והלבנת ההון של חיזבאללה – מממנים את פעילות החימוש ותשלום המשכורות של הארגון. במכון מקווים שהמחקר על פעילותו הפלילית של חיזבאללה יסייע להנחיל ברמה הבינלאומית את ההכרה שחיזבאללה הוא קרטל פשע, המממן את פעילות הזרוע הצבאית והזרוע הפוליטית לו כאחד מסחר בסמים ומהלבנת הון.
הכתובת העיקרית לממצאי המחקר היא אירופה. "אף שחיזבאללה מוגדר כארגון טרור הן על ידי ארה"ב והן על ידי הליגה הערבית, אירופה עדיין אינה מאוחדת ביחסה לחיזבאללה", אומר פרושאור. "בריטניה נטשה את ההפרדה בין הזרוע הפוליטית לצבאית רק בחורף האחרון, אך צרפת וגרמניה עדיין דבקות בה. הקונספט האירופי תקוע עדיין בנרטיב שלפיו חיזבאללה הוא מפלגה פוליטית, ואם רק ננתב אותם אזי נמתן אותם ואת המזרח התיכון. מה שהאירופים לא אומרים בקול רם הוא 'אם נדבר איתם, הם לא יעשו פיגועים באירופה'. אף שבפועל זה לא נכון. המידע הקיים מראה את ההפך, אך זו הצביעות האירופית בהתגלמותה.
"כעת אנו אומרים לאירופים: אתם צועדים לתהום בעיניים עצומות לרווחה. אירופה הפכה למרכז פעילות של חיזבאללה, וגרמניה היא הכוורת. חיזבאללה משנע סמים, מלבין הון ואוסף כספים על אדמת גרמניה. כשיורדים לפרטים רואים שאחת הסיבות לכך היא שבגרמניה עדיין קל מאוד לעבוד עם כסף מזומן. אפילו בית אפשר לקנות במזומן".
ישראל, מוסיף פרושאור, פעלה היטב במישור הצבאי והמודיעיני, אך הזניחה את המישור המדיני־דיפלומטי. "כעת צריכים לנתק את חיזבאללה מצינור החמצן האירופי שלו, ולאפשר לרשויות האכיפה האירופיות להיכנס לתמונה. לטפל בחיזבאללה כארגון פשע וטרור, שאין הפרדה בין הזרוע הצבאית לזרוע הפוליטית שלו. ברגע שזה יתממש, לא יחסרו להם כלים בארגז".
אחים לא קדושים
איש המפתח הוא עבדללה סאפי א־דין, נציג חיזבאללה היושב בטהרן. על פי דניאל כהן, ראש מחלקת לוט"ר (לוחמה בטרור) במכון אבא אבן לדיפלומטיה, א־דין, שמתפקד גם כקצין האמל"ח של הארגון, הוא שחקן הציר שבין הזרוע הצבאית לפוליטית. לא־דין יש זרוע ביצועית להפעלת עסקאות הלבנת הון והעברתו לסוחרי נשק לקניות בעבור חיזבאללה. אחיו הישאם, היושב בביירות, הוא המנכ"ל בפועל של חיזבאללה. הישאם פעיל בתחום הרגיש של הלבנת הון לרכישת רכיבים מתוחכמים יותר בשוק השחור, לצורך קנייה ובנייה של מל"טים. הוא גם המועמד מספר אחת להחליף את נסראללה בבוא היום.
דבריו של כהן מהדהדים הודעה משותפת של משרד האוצר האמריקני ומדינות המפרץ מן החודש שעבר, המטילה סנקציות חדשות על חיזבאללה ומתמקדת הפעם במועצת השורא, הגוף העליון של הארגון, הממונה על ענייני דת, צבא ואסטרטגיה ושולטת גם על התכנון, המנהל וקבלת ההחלטות. בראש המועצה עומד מזכ"ל הארגון חסן נסראללה, ואילו האחים עבדאללה והישאם סאפי א־דין חברים בה.
בהודעתו הסביר שר האוצר האמריקני, סטיבן מנוצ'ין, כי "באמצעות ההתמקדות במועצת השורא של חיזבאללה אנחנו דוחים את ההבחנה השקרית בין מה שמכונה 'הזרוע הפוליטית' לבין מזימות הטרור הגלובליות של חיזבאללה".
חיזבאללה נמצא כבר עתה בתקופה קשה. הסנקציות האמריקניות על טהרן ייבשו את זרם התמיכה הכספית מהרפובליקה האסלאמית, שנאמד ב־700 מיליון דולר בשנה. לא זו בלבד שלוחמים ששבו מהקרבות בסוריה מקבלים כעת מחצית משכרם, חיזבאללה מתקשה מאוד לתמוך אפילו במשפחות השהידים. מה שאומר שדווקא עתה ינסה אולי חיזבאללה לסחור בסמים ולהלבין כספים ביתר שאת.
אך אם הארגון יבצע שגיאה טקטית, שתחשוף אותו באירופה או בכל מקום אחר, המחיר הפעם עשוי להיות כבד במיוחד. אולי הוא אפילו יגרום לגרמניה לעשות את הצעד המתבקש ולהכיר בחיזבאללה כארגון טרור. כל מערך הפצת הסמים והלבנת ההון באירופה ובמזרח התיכון יעמוד אז בסכנה. זו אולי הסיבה שהשבוע, באורח פלא, התפרסם ב'טלגרף' הבריטי הסיפור על מפעלי הנפץ של חיזבאללה בלונדון, וכיצד הוסתרו ארבע שנים תמימות מעיני הציבור. לכך מתווספת כתבה מפליאה לא פחות ב'בבגדד פוסט', המצטטת באריכות את המחקר של מכון אבא אבן על חיזבאללה.
אם יש פן מרתק בהר הגעש הדיפלומטי־תקשורתי הזה, הוא העובדה שבמקביל מנסים האמריקנים, אולי בסוג של נאיביות, לאתחל את השיחות בין ישראל ללבנון בעניין קביעת קו הגבול הימי ביניהן. ניסיון פרדוקסלי כמעט על רקע המתח האזורי, אך דווקא בשל כך יש לו אולי סיכוי. והראיה: חיזבאללה לא הביע עד כה התנגדות לשיחות. כל זה בשעה שטראמפ מותח את חבל הסנקציות עד הסוף כמעט, ושר החוץ הגרמני הייקו מאס מגיע לטהרן בניסיון לתווך בין ארה"ב לאיראן במתיחות הגוברת. מאס ניהל דיאלוג מתוח עם מקבילו, שאיבד את קור רוחו מול המצלמות.
אבל שלשום נחת בטהרן מתווך־העל האולטימטיבי, ראש ממשלת יפן אבה שינזו, שלא רק נהנה מאמון ויוקרה בקרב כל הצדדים, אלא גם נקבעה לו פגישה עם המנהיג העליון והפוסק האחרון, עלי חמינאי. האם ייתכן שמה שאנו חוזים בו כעת הוא פרק מתוך הספר 'אמנות המשא ומתן'? אפשר רק לקוות, כי האלטרנטיבה היא אמנות השחמט.
