האם ישראל מנהלת משא ומתן עם חיזבאללה בלבנון? איך שלא תסובבו את זה, התשובה היא כן. חיזבאללה הוא חלק בלתי נפרד מממשלת לבנון, וכבר עשרה ימים שמגיעים טפטופי מידע על כך שישראל ולבנון מסכימות להיכנס לסבב שיחות במטרה לסיים את המחלוקת המתמשכת בעניין הגבול הימי ביניהן.
ההסכמה היא פרי של מסע דילוגים עיקש שערך תת־מזכיר המדינה האמריקני דיוויד סאתרפילד, המנהל את המגעים בין ישראל ללבנון כבר תקופה ארוכה. ואם זה תלוי בו, המשא ומתן לא יימשך יותר מדי, מכיוון שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ כבר הציב לסאתרפילד יעד חדש וקשוח לא פחות בתפקידו הבא, כשגריר ארה"ב בטורקיה.
רשת אל־מיאדין הלבנונית, שופרו של חיזבאללה, דיווחה בשבוע שעבר שלבנון קיבלה את אישורה של ישראל להצעה הלבנונית בעניין קביעת הגבול הימי. הידיעה התפרסמה לאחר שסאתרפילד נועד בשבוע שעבר עם ראש ממשלת לבנון סעד חרירי. בדיעבד התברר שהידיעה אינה מדויקת, אך דווקא בגלל זה היא משקפת את הרוח הנושבת כעת מביירות – שם אומרים כעת כן לשיחות עם ישראל.
מלבנון המשיך סאתרפילד לישראל, ונועד עם שר האנרגיה יובל שטייניץ. אז גם הגיע התיקון שלפיו אין הסכמה ישראלית על קביעת הגבול אלא הסכמה על סבב שיחות נוסף. בנוסח שנמסר מלשכתו של שטייניץ נאמר כי "ישראל הביעה את הסכמתה לסבב שיחות ישראלי־לבנוני בתיווך ארה"ב, במאמץ לסכם את הגבול הימי לטובת האינטרסים של שתי המדינות בפיתוח מאגרי הגז הטבעי והנפט".
לישראל יש אינטרס מובהק להגיע להסכמה עם לבנון על קביעת קו הגבול הימי, גם אם זה כרוך בוויתור על חלק משדה גז עתידי בים התיכון. ואכן, השבוע כבר אפשר היה להבחין בתכונה בראש־הנקרה, שם נמצא מטה האו"ם, בפעילות הכנה לקראת סבב שיחות נוסף. הדיונים הצפויים לא יהיו ישירים. האו"ם ייתן אמנם את חסותו, אבל משלחות ישראל ולבנון ישבו בחדרים נפרדים, וסאתרפילד ידלג ביניהן. אז נכון, זה יהיה משא ומתן בין שתי ממשלות של שתי מדינות, ישראל ולבנון, אך חיזבאללה הוא חלק מממשלת לבנון. לא עוד חלק, אלא הארגון החזק והמשפיע ביותר במדינה. וחיזבאללה כבר הביע את דעתו המפורשת, ולא סתם הביע אלא איים.
על מה בדיוק מדובר? על ריבונות וכסף. הרבה מאוד כסף. מדינת ישראל ניהלה בשנים האחרונות מדיניות נבונה מאוד כאשר הגדירה את מה שמכונה בעגה המשפטית הבינלאומית "שטח המים הכלכליים" שלה. השטח הזה גובל במים הכלכליים של לבנון, אולם הממשלה בביירות הייתה עסוקה באינסוף סכסוכים פנימיים, ופיגרה אחר ישראל ושאר מדינות מזרח הים התיכון, ובראשן קפריסין, יוון ומצרים, המקדמות באופן אינטנסיבי את האינטרסים שלהן להפקת גז ונפט במימי הים התיכון.
אבל גילויי הענק של ישראל, ובראשם שדות לווייתן ותמר ושדה זור הענק במצרים, הביאו בשנה שעברה את לבנון אל סיפו של מגרש המשחקים החדש והמבטיח. לבנון הגדירה את שטח המים הכלכליים שלה, וגם חילקה אותו כמקובל לבלוקים של זיכיונות, בתקווה שזה מה שיוציא את המדינה מהבוץ הכלכלי העמוק. שטח המים הכלכליים של לבנון הוא בסביבות 22 אלף קילומטרים מרובעים, אבל חלק ממנו חופף את שטח המים הכלכליים של ישראל.
רעבים למו"מ
לב המחלוקת בין המדינות הוא הבעלות על שטח שגודלו כ־860 קמ"ר, המכונה 'בלוק 9' ונחשב לאחד האזורים העשירים והמבטיחים לגילויי גז טבעי. בשנה שעברה עשתה לבנון צעד נוסף בדרך אל העושר כאשר הוציאה מכרזים בינלאומיים לקבלת הצעות לחיפושי גז ונפט. במכרזים זכו חברת 'אני' האיטלקית, שהיא גם החברה הפעילה בשדה זור במצרים; 'טוטאל', חברת הנפט הלאומית של צרפת, שהיא כידוע גם המעצמה הקולוניאלית ששלטה בלבנון; והכי מעניין, חברת 'נובטק' הרוסית שבראשה עומד ליאוניד מיכלסון, אוליגרך מקורב לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שהירחון פורבס מדרג במקום ה־32 ברשימת עשירי העולם לשנת 2019, והונו מוערך ב־24 מיליארד דולר. נובטק זכתה במכרז על הבלוק הבעייתי אך המבטיח מכולם, בלוק 9.
בינתיים הקימו שלוש החברות הזוכות קונסורציום בינלאומי, והעסק מתקדם בזריזות. ככל הנראה, השיקול הלבנוני בהענקת בלוק 9 לרוסים היה שישראל תעדיף לסיים את הסכסוך כמה שיותר מהר עם לבנון כדי לא להסתבך בעניין עם הרוסים. כי כשזה מגיע לעסקים, פוטין קשוח הרבה יותר מאשר בעניינים מדיניים. מה גם שהרוסים מחזיקים את מרב זיכיונות האקספלורציה בחופי סוריה, שהם המשך של אותן תצורות גיאולוגיות מבטיחות לחופי מזרח הים התיכון.
המלחמה בסוריה הולכת וגוועת, והרוסים נחושים לקטוף את פירותיה ואין מה שיעצור אותם – לא משטר אסד המשווע לפיתוח, לא חוקים סביבתיים ולא מתחרים פנימיים או בינלאומיים. אם זה תלוי ברוסים, העסקים לחופי סוריה ירוצו במהירות. ואכן, באחרונה דווח כי אסדה רוסית לקידוח במים עמוקים עושה את דרכה מחופי קרים לכיוון סוריה.
בחיזבאללה רואים את הקולות ולא מפספסים שום הזדמנות. עוד בפברואר שעבר הזהיר מנכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה את ישראל כי "בלוק 9 הוא רכושה הבלעדי של לבנון, גם אם הכיבוש הציוני מתכנן לשים עליו את ידיו. הקרב על המים הכלכליים ועל בלוק 9 הוא הקרב של לבנון כולה". בדבריו ניסה נסראללה לצייר את חיזבאללה כפטריוט של לבנון כולה, במלחמתה בישראל המנסה לגזול ממנה את כבשת הרש. "עיקר הסכסוך", הדגיש אז, "אינו על הגבולות היבשתיים אלא על הגבולות הימיים. אזור המים הכלכליים. אמריקה רוצה להקל עלינו ביבשה כדי שיוכלו לקחת מאיתנו את זכויותינו בים".
שנה אחרי כן, חיזבאללה הוא ארגון רעב. זו הייתה שנה קשה לארגון, שאנשיו חזרו מן המלחמה בסוריה פצועים וחבולים. אבל בניגוד לעבר, הפעם חיזבאללה לא היה מסוגל לתת להם את רשת הביטחון החברתי ואת הסעד הכלכלי שהיו חלק בלתי נפרד מהבסיס להצלחתו בעבר. גם לא לבני משפחות ההרוגים. שלא לדבר על משכורות הלוחמים, שקוצצו בחצי. הסנקציות החריפות שהטילו האמריקנים על איראן ייבשו את תזרים המזומנים מטהרן לחיזבאללה, שהוערך עד כה ב־700 מיליון דולר בשנה.
לא רק חיזבאללה רעב למזומנים אלא גם ממשלת לבנון, שארה"ב עשתה לה בשנה האחרונה בית ספר בייבוש, באמצעות סגירת בנקים שלא עומדים בסטנדרטים של המלחמה בהלבנת הון וכספי טרור. במקביל, סאתרפילד המשיך במגעיו עם ממשלות לבנון וישראל. וכעת מבשיל המהלך לסבב שיחות בין שתי המדינות השכנות, לאחר שכל הצדדים למו"מ עברו תהליך של ריכוך כלכלי על ידי ארה"ב בתפקיד פטיש השניצלים האזורי. גם העיתוי כנראה לא ממש מקרי. אפשר להניח שבראייה האמריקנית, ההיגיון הכלכלי בשיחות על קביעת קו הגבול הימי בין ישראל ללבנון הוא חלק מהשקפה רחבה יותר של הממשל בוושינגטון, העומדת גם ביסוד עסקת המאה של הנשיא טראמפ.
אז נכון, חיזבאללה כעת במצוקה כלכלית קשה ובלוק 9 נראה אולי כאור בקצה המנהרה. לכן נוח לארגון הטרור להניח דווקא עכשיו לממשלת לבנון לקדם שיחות עם ישראל. העיקר לקרב את היום שבו יתחילו להפיק גז מן הים. כחלק מן הממשלה הלבנונית, לא מעט מן התמלוגים ילכו בעתיד לצמרת חיזבאללה ואנשי שלומו. מה גם שנכון לעכשיו, כארגון, שמור להם גם תפקיד האיומים על מדינת ישראל, מה שמאפשר להם להמשיך לשמור על התדמית.
גם לישראל, כאמור, יש אינטרס מובהק לקדם את העניין. קודם כול ברמה הכלכלית, אך גם כדי להיות בראש אחד עם הממשל האמריקני. בפרט לאור העובדה שבעקבות הבחירות החוזרות, לא תינתן כנראה לנשיא טראמפ ההזדמנות להציג את עסקת המאה כניצחון מסחרר לקראת פתיחת המרוץ לנשיאות 2020 בנובמבר הקרוב. לעומת זאת, ההסתברות להשגת הסכם בין ישראל ללבנון בנושא המים הכלכליים נראית קצת יותר גדולה.
לישראל חשובה ההסדרה הזו עם לבנון גם מול בעלות בריתה החדשות, קפריסין ויוון, כדי שירגישו הרבה יותר נוח ביחס לתהליך ברמה האזורית. הזמן נכון לקידום המגעים עם לבנון גם לאור העובדה שהמאבק שניהלה ישראל בשנה האחרונה נגד מפעלי דיוק הטילים של חיזבאללה בלבנון הצליח. הלחץ האמריקני על ממשלת לבנון, וככל הנראה גם זה הצרפתי, עבד, ובנאומו האחרון הודה נסראללה שאין בלבנון מפעלי דיוק טילים.
הפיתוי הרוסי
אבל למהלך האמריקני יש מעטפת אינטרסים נוספת, שהיא היחסים עם רוסיה. כאמור, רוסיה דוהרת לקראת מימוש כלכלי של האינטרסים שלה בסוריה ובראשם פיתוח תעשיית קידוחי הגז, אבל במקביל משקיעה גם בלבנון באופן סופר־אסטרטגי. זה אולי עבר אצלנו קצת מתחת לרדאר, אבל בשנה שעברה הציעו הרוסים עסקת ענק לרכישת נשק בעבור צבא לבנון בשווי מיליארד דולר, בתנאים מפתים במיוחד. התשלום, אמרו הרוסים, יתפרס על 15 שנים ללא ריבית. זה לא קרה רק בגלל לחץ אמריקני כבד, אבל אז הציעו הרוסים תחמושת חינם אין כסף לצבא לבנון, וראש הממשלה חרירי אמר תודה ולקח.
רוסיה פועלת בלבנון גם בתחומים נוספים, כחלק מתהליך עומק שבו מקדם הקרמלין את שיבת האימפריאליזם הרוסי ההיסטורי במתכונת מודרנית ועכשווית, על פי החזון הפוטיני. רוסיה משקיעה במיוחד בחיזוק מעמדה כמגינת הנוצרים במזרח התיכון, ותורמת לשיפוץ כנסיות ולהקמת מרכזי תרבות רוסית בלבנון. תהליך דומה מתרחש בישראל. מרכז הכובד של הפעילות הזו הוא ארמון סרגיי בירושלים. אם בעבר שימש הארמון אכסניה לאצולה הרוסית במסעות העלייה לרגל לארץ הקודש, היום הוא מרכז תרבות המתפקד כמעין שגרירות לא רשמית של רוסיה בירושלים.
בשורה התחתונה, ההסכמה הישראלית, הלבנונית והחיזבללאית לפתיחת סבב שיחות על קביעת קו הגבול הימי בין ישראל ללבנון היא חלק בלתי נפרד ממערך כלים שלובים של תהליכים אזוריים רחבים הרבה יותר של התפתחות מערך בריתות חדש במזרח הים התיכון – בין ישראל לבין קפריסין ויוון בשילוב עם מצרים – כחלק ממערך פיתוח שדות הגז והנפט האזוריים. ההתכווננות של לבנון לקראת השיחות נובעת גם מהלחץ הכלכלי הכבד שהופעל עליה בשנה האחרונה על ידי ארה"ב, אך גם מן ההבנה שתהיה זו טעות קשה להישאר מחוץ לאותו מערך אזורי. לכך יש להוסיף את התחרות הגדולה יותר בין ארה"ב לרוסיה על שליטה והשפעה אזוריות, כשברקע מרחף הצל האיראני.
מה שתורם להבנת המורכבות של התהליכים, שלא לומר הדואליות שלהם, הוא פרסום דו"ח המודיעין השנתי של גרמניה, שכרגיל מעורר התעניינות בינלאומית רבה. הדו"ח חושף כי איראן ממשיכה במאמציה להשיג רכיבים לייצור נשק להשמדה המונית. הדו"ח בן 335 העמודים כולל דיווח מודיעין של ממשלת בוואריה שלפיו "איראן עושה מאמצים לייצר קשר עם חברות גרמניות כדי להשיג ידע ורכיבים חיוניים להרחבת ארסנל הנשק הקונבנציונלי שלה לארסנל הכולל נשק אטומי ביולוגי וכימי להשמדה המונית. גרמניה בוחנת כעת אם הפעילות האיראנית עולה בקנה אחד עם הסכם הגרעין האיראני". זו נקודה מעניינת במיוחד, הרומזת אולי לשינוי כיוון גרמני על רקע חילוקי הדעות הקשים בין אירופה לארה"ב במסגרת העיצומים נגד איראן.
עוד התברר השבוע, מתוך חלקי הדו"ח שהותרו לפרסום, כי מספר פעילי חיזבאללה בגרמניה המוכרים למודיעין הגרמני נמצא בעלייה בשנתיים האחרונות, והוא עומד על 1,050 איש, הפזורים בשורה ארוכה של ערים. גרמניה, חרף זאת, ממשיכה להתעקש על הפרדה בין הזרוע הצבאית לזרוע הפוליטית של חיזבאללה. מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו האיץ באחרונה בקנצלרית אנגלה מרקל לשנות את הגדרת חיזבאללה לארגון טרור.
ואמנם, את מצבו של חיזבאללה מאפיינת מורכבות: הוא מתפקד גם כארגון טרור הפועל נגד ישראל, גם כארגון פשע הסוחר בסמים ובמכוניות גנובות, גם כגוף העוסק בהלבנת הון וגם כחלק בלתי נפרד מממשלת לבנון. אך כעת נמצא הארגון בנקודת זמן שבה הוא מעוניין בהסדרה מדינית של הגבול הימי בין לבנון לישראל. לישראל נוח כעת להתעלם מן הצפרדע ולומר כן.
