האם הייתה זו הפקרה, התרפסות או בגידה? זו שאלת הפתיחה בהספד נוגע ללב שפרסם בשבוע שעבר בחשבון הפייסבוק שלו ג'יהאד אבו־סאעד, סופר, מתרגם וסטודנט פלסטיני באוניברסיטת אל־אזהר, שבו הוא מבכה את מות ידידו הגנרל זאכי מובארק חסן, איש המודיעין הכללי הפלסטיני, בכלא הטורקי.
מובארק, איש מוכר היטב בזירה הפלסטינית והישראלית, היה לדברי אבו־סאעד איש צבא ואיש ספר. מקצוען שעבר קורסי מודיעין מתקדמים בארה"ב, וחתר גם למצוינות אקדמית. כותרת התזה שלו לדוקטורט הייתה, הסכיתו: "חלקם של יהודים עולי רוסיה בעיצוב המפה הפוליטית בישראל". לוּ היה עדיין בין החיים, היה לו מן הסתם מה לומר על הדרמה שחולל השבוע אביגדור ליברמן בפוליטיקה הישראלית.
אז איך בדיוק הגיע איש מודיעין פלסטיני כה מוכשר בדרג כה בכיר לכלא הטורקי? זוהי פרשה אפלה, שעדיין רב בה הנסתר על הנגלה. האם היה בריגדיר זאכי מובארק חסן מרגל, כפי שטוענים הטורקים, או איש עסקים תמים שבא לחפש את מזלו בטורקיה, על פי גרסת המשפחה? לדברי השלטונות הטורקיים, מובארק התאבד בתאו. משפחתו טוענת כי עונה למוות.
בכל מקרה, זה לא יהיה מקרה המוות הראשון בכלא 'סילברי' הידוע לשמצה בטורקיה, שאליו מגיעים מתנגדי המשטר. ארגוני זכויות אדם מכירים שני מקרים נוספים לפחות, של רופא ודיסידנט טורקים, שהיו עצורים ומתו באותו כלא. מצד שני, לא כדאי למהר להסיק מסקנות. גם למדינה דמוקרטית כמו ישראל יש היסטוריה של התאבדות חשוד בריגול בכלא, ראו מקרה בן זיגייר.
מה שכן, זאכי מובארק מסתמן כקורבן הבכיר ביותר עד כה במאבק ההולך ומסלים בין פת"ח לחמאס על השליטה בעם הפלסטיני ביום שאחרי אבו־מאזן. מאבק שהפך מסכסוך פנימי בין עזה לרש"פ לחלק בלתי נפרד מהמשחק האזורי. משחק שבו מתחרות טורקיה, מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות על שליטה והשפעה במזרח התיכון, רגע לפני שארה"ב מניחה לרגליהם את הפצצה המתקתקת הידועה בשמה "עסקת המאה" של הנשיא דונלד טראמפ.
ראשית הפרשה בחודש שעבר. זאכי מובארק, 55, אב לתשעה ופנסיונר של שירות המודיעין הכללי הפלסטיני, יצא בטיסה מסופיה בירת בולגריה לאיסטנבול. משפחתו סיפרה כי פרש לא מכבר משירותו במודיעין, והתגורר באחרונה בבית אחיו הבכור זכריה בסופיה. מובארק חיפש מקורות פרנסה חדשים, ולאחר שבראשית מארס קיבל רישיון תושבות בטורקיה החליט לנסות את מזלו ולפתוח שם עסק. אך זמן קצר לאחר הגיעו לאיסטנבול נעלם. בני המשפחה המודאגים פצחו בחיפושים, אך לשווא.
שבועיים אחרי כן נפתרה התעלומה. מובארק נעצר בידי המשטרה הטורקית במחצית הראשונה של אפריל, יחד עם פלסטיני נוסף מעזה, סאמר שעבן בן ה־40. השניים נעצרו בחשד לריגול אחר דיסידנטים ערבים שמצאו מקלט באיסטנבול, במיוחד אנשי חמאס ותנועת האחים המוסלמים. על פי כתב התביעה, השנייה פעלו להקים רשת רחבה של מודיעים ומשת"פים תמורת כסף.
מובארק ושעבן הואשמו גם בהסתת קבוצות אופוזיציה נגד הממשלה הטורקית ובתשלום לעיתונאים כדי לכתוב מאמרים נגדה. זאת על פי 'יני שפק', עיתון אסלאמיסטי פרו־ממשלתי בשירותו של מוחמד דחלאן, לשעבר ראש הביטחון המסכל הפלסטיני, העובד כיום בשירותו של שליט איחוד האמירויות הנסיך מוחמד בן־זיאד א־נהיאן, מיריביו המרים של ארדואן. על פי העיתון 'סבאח' שבבעלות משפחתו של ארדואן, דחלאן הוא "הרוצח להשכיר של המזרח התיכון", שכיר החרב של שליט איחוד האמירויות א־נהיאן ושל יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמן.
הדרכון הלא נכון
הקשר בין מובארק ושעבן לבין דחלאן, כך על פי 'יני שפק', נוצר כבר בראשית שנות האלפיים, בתקופה שקדמה להשתלטות חמאס על עזה. דחלאן כיהן אז כראש הביטחון המסכל הפלסטיני. מובארק היה קצין מודיעין בכיר, ואילו שעבן הצעיר ממנו התפרסם כמוח שמאחורי ניסיון ההתנקשות המפורסם באיסמעיל הנייה, בתקופת המאבק הגדול בין פת"ח לחמאס על עזה.
לאחר השתלטות חמאס על עזה נמלט שעבן לאיחוד האמירויות, שם המשיך לעבוד בשגרירות הפלסטינית ולקבל משכורת כעובד מן המניין של שירות המודיעין הפלסטיני הכללי. מובארק עזב שנה אחריו, ומאז עשה קריירה מפוארת והגיע לדרגת בריגדיר. איש בעל אופקים רחבים, שכאמור עשה גם קריירה אקדמית.
זאכי נשא אמנם תעודת פליט מטעם בולגריה, אך העדיף להיכנס לטורקיה בדרכונו הפלסטיני. "זאכי האמין בצדק אסלאמי וכיבד את הנשיא ארדואן", קונן אחיו בריאיון לרשת 'אל־ערביה', "לכן בחר להשתמש בדרכונו הפלסטיני. אילו היה משתמש בתעודת הפליט, היה אולי בטוח יותר".
לטענת המשפחה, כאמור, זאכי הגיע לאיסטנבול במטרה לנסות לפתוח עסק בטורקיה, לאחר שבמארס קיבל אישור תושבות. המעניין הוא שהאישור ניתן אף כי זאכי וחברו כבר היו תחת מעקב של שירות הריגול הנגדי הטורקי מזה שישה חודשים, לגרסת השלטונות.
על פי הטורקים, מי שעשה את רוב העבודה בשטח היה שעבן, ומובארק הצטרף אליו באמצע מארס. על פי 'יני שפק', השניים נעצרו ב־18 באפריל בדירת מסתור ברובע אסניורט, שבה נמצאו מחשב מוצפן ומסמכים רבים. על פי כתב האישום, השניים עסקו ב"ריגול צבאי, פוליטי ובינלאומי", כולל צילום אתרים שונים בטורקיה ובהם בנייני קונסוליות זרות. החשדות נגדם גברו לאחר שהתברר ששעבן תועד בכניסה לטורקיה ימים אחדים בלבד לפני חיסולו של העיתונאי ג'מאל חשוקג'י. כזכור, ארדואן טען כי לדחלאן הייתה יד גם בניסיון ההפיכה נגדו בקיץ 2016 וגם ברצח חשוקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול, אם כי נשיא טורקיה לא סיפק הוכחות כלשהן לטענותיו.
משפחת מובארק שכרה עורך דין טורקי, והייתה תחילה אופטימית. בשיחות טלפון עם זאכי ועורך דינו הועברו מסרים שלפיהם מדובר בטעות אחת גדולה. זאכי, סיפרו בני המשפחה, התגאה בכך שבניגוד לדיווחים בתקשורת הטורקית, הוא לא הודה בחקירות במיוחס לו. בהמשך השתנה הטון. אחיו זכריה סיפר כי באחת מהשיחות אמר לו זאכי: "אנחנו באמצעה של יריבות גדולה בין מדינות, ואנחנו משלמים את המחיר". כמה ימים אחר כך, ב־28 באפריל, הוא נמצא מת בתאו בכלא 'סילברי'. על פי הודעת התובע הכללי הטורקי, זאכי התאבד בתלייה בחדר המקלחת הצמוד לתאו באמצעות הגומי של מכנסי הטרנינג שלו.
המשפחה ההמומה דרשה לראות את הגופה, הטורקים התמהמהו. בהמשך הציעו שבנותיו של זאכי יגיעו לטורקיה לזהות את הגופה, אך המשפחה סירבה מחשש לשלומן. במשך שבועיים הפעילה המשפחה לחץ תקשורתי ופנתה לשגרירות הפלסטינית לעזרה. אך זו לא הגיעה. השגרירות הפלסטינית בטורקיה הסתפקה בהעברת הודעה רשמית על מותו של זאכי. המסר היה ברור: לא מסייעים למי שנחשב בן בריתו של מוחמד דחלאן, אויבו המר של הראיס.
באותו שלב פנתה המשפחה לשלטונות המצריים, בבקשה לעזרה בהעברת הגופה לקבורה בעזה. לבסוף הגיעה הגופה למצרים יחד עם שלושה העתקים של ממצאי הנתיחה בטורקית, בערבית ובאנגלית. ההעתקים לא היו זהים, וכך גם הממצאים, וכאשר פתחה המשפחה את הארון, הזעזוע היה ענק: לא זו בלבד שהגופה הייתה במצב ריקבון מתקדם, ניכרו עליה סימנים ברורים של עינויים, מכות וחבלות. אחותו ובנותיו התקשו לזהותו. לזוועתם התברר להם כי הגופה הגיעה ללא איבריה הפנימיים, וכי גם הלשון נעקרה. במונחים מאפיוזיים, עקירת הלשון היא מסר ברור של שתיקה. אבל המשפחה לא שתקה. היא ביקשה מהשלטונות במצרים לערוך נתיחה נוספת ותוצאותיה יגיעו בקרוב.
מאז, לאח הבכור זכריה אין מנוח. הוא פנה לבית הדין הבינלאומי בהאג, לממשלת צרפת ולארגונים בינלאומיים וביקש לפתוח בחקירה נגד ממשלת טורקיה, אך נראה שהשפע הבלתי אופייני של פרטי החקירה שנידבו הטורקים לעיתוני טורקיה לא היה מקרי. הוא נועד לא רק לסמן את דחלאן כמניפולטור הגדול והארכי־רוצח של המזרח התיכון, אלא גם לנסות לתקוע שוב טריז בינו ובין הנהגת חמאס בעזה, שאיתה הצליח דחלאן לשוב וליצור קשרים חמים כחלק מהמאבק על השליטה בפלסטין ביום שאחרי אבו־מאזן. ג'לילה דחלאן, אשתו, מנהלת מפעלי צדקה בעזה, כולל מימון ארוחות אפטאר המוניות ברמדאן, ונהנית מפופולריות גדולה ברצועה.
ארדואן יצא מדעתו
מובארק ושעבן אינם אלא פיונים במשחק הגדול שבו מככבים ארדואן לצד דחלאן, הנסיך א־נהיאן ובן סלמן הסעודי. במסגרת המשחק, מתנהלת בין טורקיה למצרים מעין מלחמה קרה: בעוד שהנשיא א־סיסי מנהל מלחמת חורמה באחים המוסלמים ותומך בפטהוללה גולן, יריבו המר של ארדואן – הפלסטינים מוצאים את עצמם בין המְצרים. זמן קצר לאחר שא־סיסי תפס את השלטון במצרים מידי מוחמד מורסי, הגיע פטהוללה גולן לביקור במצרים. א־סיסי ביקש אז מאבו־מאזן לקבל את גולן ברמאללה. ארדואן, שכמעט יצא מדעתו מרוב כעס, איים על אבו־מאזן לבל יהין להיענות לבקשתו של א־סיסי.
אין פלא אפוא שבניגוד גמור להתנהלותה הרגילה, הממשלה המצרית נענתה לבקשת משפחתו של זאכי מובארק והסכימה לנתיחה נוספת. זה ככל הנראה עומד להיות כלי תעמולה משובח במלחמה המתמשכת בין א־סיסי לארדואן. שלא לדבר על כך שתהיה זו מחווה נאה כלפי ידידו הקרוב של א־סיסי, מוחמד דחלאן.
ארדואן עצמו כבר לא יכול לחכות ליום שאבו־מאזן ילך הביתה, אולם נמנע מתקיפה ישירה של הראיס, כי הלה היה מפעיל אז את מאג'ד פרג', ראש שירות המודיעין הכללי שלו, ועושה את מה שישראל נמנעת ממנו: לסגור לטורקים את כל הארגונים ועמותות הצדקה שלהם בירושלים וביו"ש, ולרסק את ראש החץ של ארדואן בתהליך העות'מאניזציה מחדש של ישראל ופלסטין.
במאבק הזה הטורקים תומכים בחמאס, שרוצה לשוב ולהשתלט על ירושלים ויו"ש. סאלח אל־עארורי, מי שעד לפני זמן לא רב עמד בראש חמאס טורקיה ועבר ללבנון, רואה את עצמו כיורש לאבו־מאזן. במלחמה הזו, מאג'ד פרג' ומוחמד דחלאן נמצאים אמנם באותו צד של המתרס, אבל בשורה התחתונה, הראיס בבעיה: רגע לפני שטראמפ פורס את עסקת המאה שלו וטורף את הקלפים במזרח התיכון, חולשתו של הראיס גלויה מתמיד. מבפנים ומבחוץ גם יחד.
מאבקה של משפחת מובארק הבהיר לכל פלסטיני מה בדיוק שווה הרשות, שלא נקפה אצבע, לא למענו ולא למענם. באתר הפייסבוק שלו כתב השבוע האח זכריה לנשיא מחמוד עבאס: "אני יודע שרימו אותך. שאמרו לך שאחי עובד בעבור מוחמד דחלאן. אך אם תנטוש, אללה לא יראה זאת בעין יפה. השהיד זאכי מובארק חסן הקריב את חייו למען הסוגיה הפלסטינית. מי שרקם מזימות נגדו, הוא גם זה שרוקם מזימות נגדך ורוצה לשבת במקומך. עוול גורר עוול וכולנו עם אחד. זו הפעם האחרונה שאני פונה אליך בבקשה לפתוח בחקירה. ואם לא תשיב בחיוב, אללה לצידי ולצד האצילים. מי שיציל את העם הפלסטיני לא יבוא ממי שעובד למען הכיבוש".
אפילוג: זה לא נגמר עד שזה נגמר. בסוף השבוע האחרון תקפו אלמונים את אחייניתו של זאכי מוברק, מחוץ לביתה בבולגריה. אלמוני בעל מבטא פלסטיני הזהיר אותה באיומי סכין, שאם לא ירפו מהעניין הסוף יהיה לא טוב.
