עם שישה מנדטים, יו"ר חבוט וללא אופק בבחירות הקרובות, מפלגת העבודה ההיסטורית מחפשת את הדרך לשיקום מואץ בשלושה חודשים. על הפרק: יו"ר חדש וחיבורים מאולצים. נקודת המוצא של בכירי המפלגה היא שהם לא יוכלו להתמודד שוב בפלטפורמה של המפלגה בלי חיבורים חדשים בשמאל של המפה הפוליטית – עם כחול לבן או עם מרצ. אולם, מי שפנו בשבוע האחרון כדי לגשש אצל בכירי כחול לבן, נתקלו במבוי סתום ובהסבר "אין אצלנו מקום לאגף הרדיקלי במפלגה שלכם".
לצערם של חברי מפלגת העבודה הוותיקה והגדולה (היסטורית כמובן), הם נשלחים במערכת הבחירות הקרובה היישר לזרועותיהם הפתוחות של חברי מרצ. ללא חיבור כזה, מרצ צפויה להתנדנד על אחוז החסימה, נוכח האיחוד הקרוב בגזרת הרשימה המשותפת. בבחירות האחרונות נהנתה מרצ ממנדט וחצי של המצביעים הערבים. אך הפעם , חוששים שם, לא יישארו די קולות במגזר בשביל להציל אותם. בצד השני, במפלגת העבודה סבורים כי מצביעי השמאל לא יסלחו להם אם לא יתחברו ויצילו קולות.
הגיוון הרעיוני במפלגת העבודה-מרצ צפוי לשים בקצה האחד את איציק שמולי עם טל רוסו (אם יישאר, אך סביר מאוד שלא) ובקצה השני את תמר זנדברג, מרב מיכאלי וסתיו שפיר. המתחים שראינו במערכת הבחירות הקודמת בין האגפים השונים בכחול לבן צפויים להיראות עלובים נוכח מלחמת הרעיונות שתפצח בין שמולי לזנדברג בחודשים הקרובים. חזרה לגבולות 67 וירידה מהגולן – בפנים, הסדר ביניים בהיעדר פרטנר וחגיגה ישראלית ברמת הגולן – בחוץ. סביר שאפילו המנהיג הנערץ יצחק רבין ז"ל לא חזה את סיום דרכה הטראגי של המפלגה כשהיא חבוקה בזרועות השמאל הקיצוני.
בינתיים, נקבעו בחירות לראשות המפלגה בשני ביולי, שם צפוי להגיע היו"ר הנוכחי אבי גבאי לסוף דרכו הפוליטית. במפלגה מעוניינים לערוך את הפריימריז במתכונת מצומצמת בתוך הוועידה כדי לחסוך מאות אלפי שקלים שיופנו לטובת המערכה על לב הבוחר בהמשך. מתמודד מוצהר ראשון הוא ח"כ עמיר פרץ שיהיה מעוניין לרשום על שמו את שיקום המפלגה, וכן חיבורים שיעזרו לו בהמשך כאשר תגיע העת להתמודד על הנשיאות. בנוסף מתחממים על הקווים איתן כבל, איציק שמולי, דני עטר ואולי גם יאיר גולן וסתיו שפיר, כשהשמועות מעלות אפילו את יאיא פינק. אחד מחברי המפלגה כינה את מה שקורה בה בחודשים האחרונים כ"מפלגה בת שישה גנרלים ובלי חיילים". תיאור קולע.
כל מי שייבחר יידרש כצעד ראשון לחתום על חיבור בגוש השמאל, כל חיבור שיהפוך את השלם לגדול מסך חלקיו. מי שחתום על הפטנט הזה הוא בוז'י הרצוג שזיהה בזמן בבחירות 2015 את הפוטנציאל אצל ציפי לבני. הפעם שניהם מחוץ למערכת הפוליטית והפוליטיקאים שנותרו בזירה לא מזוהים ממש עם נטייה לפשרנות ושיתוף פעולה, בטח לא בשוליים של השמאל שדלים במנדטים פנויים. עשרה מנדטים למפלגה משותפת הם התרחיש האופטימי ביותר שיכולים לקוות לו בעבודה ובמרצ.
ופסקה אחרונה להחמצה הגדולה של גבאי. אור ליום רביעי האחרון יכול היה אבי גבאי למלט את עצמו מהסיום הכושל של הקדנציה שלו בראשות מפלגת העבודה גם במחיר פיצול מהסיעה. אבל גבאי בחר לעמוד מאחורי ההחלטה שלו שלא לפרק את המפלגה גם כשהסוף שלה מתקרב והולך, וגם כאשר חברי המפלגה שלו עצמם מקריבים את ראשו לתקשורת כדי למלט את עצמם מהצורך לתת דין וחשבון. ההחלטה של גבאי לסרב להצעה הנדיבה של נתניהו, תוך שיתוף חברי מפלגתו בתהליך ההתלבטויות, הפכה את הסוף הצפוי שלו לטראגי יותר (מפתיע שזה אפשרי בכלל) כשעוד חודש הוא יישלח לבית חסר כל. ממש כמו הסוף הצפוי למפלגה שאותה הוביל עד לאחרונה.
