"ליברמן. לא דופק חשבון". זו הייתה הסיסמה שליוותה את מפלגת ישראל ביתנו עם פתיחת מערכת הבחירות לכנסת ה־21, ובשלבים הראשונים של הקמפיין היא הופיעה בשלטי החוצות ובסרטוני הרשת. אך בשלב מסוים הוחלף לפתע המסר התקיף והעממי בסלוגן חדש: "ליברמן. גם ימין, גם חילוני", הבטיחו פרסומי המפלגה, בליווי סימן קריאה אדום.
לסיסמה החדשה הצטרפו גם צעדים בשטח. כך למשל, "אוטובוס השבת" שהפעיל ראש עיריית טבריה רון קובי לקול מחאת תושביו החרדים, זכה לתמיכה וגיבוי מצד ישראל ביתנו. בדף הפייסבוק של המפלגה נכתב כי "ח"כ עודד פורר, אלכס קושניר ויבגני סובה הגיעו יחד עם צעירי ישראל ביתנו להביע תמיכה והזדהות עם תושבי טבריה בפתיחת הקו הראשון של אוטובוס השבת בעיר". בהמשך נאמר כי "ישראל ביתנו דוגלת בעיקרון של חיה ותן לחיות. אנחנו בעד מסורת יהודית, אך מתנגדים לכפייה דתית".
הקו החדש של ליברמן, המבקש לעצב את מפלגתו כ"ימין חילוני", מסביר במידה רבה את סירובו העיקש לפשרות הפוליטיות השונות בסוגיית חוק הגיוס – סירוב שהביא את הזירה הפוליטית כולה למבוי סתום וחסר מוצא, וששולח את אזרחי ישראל אל הקלפי בשנית, חודשים ספורים לאחר שכבר עשו זאת.
אגב, לא כל פעילי המפלגה ובכיריה קיבלו באהדה את שינוי מסרי הקמפיין. "היה ויכוח והיה הרבה מתח, עד היום ישנו", מודה גורם במפלגה בשיחה עימנו. "אני יכול לומר שהדיון על המילה 'חילוני' היה ארוך וכואב. במרכז ישראל ביתנו יש הרבה דתיים וחרדים, שומרי מצוות ואנשים מסורתיים". גם הביקור המתוקשר של ליברמן בשבת בסניף 'טיב טעם' באשדוד, במחאה על הכוונה לסגור עסקים בעיר בשבת "צרב להרבה אנשים בבטן, כאב להם ממש", אומר הגורם. "אנחנו מפלגה מאוד יהודית ומסורתית, וזה התקבל אצל רבים בצורה לא פשוטה".
ובכל זאת, איש ישראל ביתנו שאני משוחח עימו מנסה להגן על הקו החדש. "קהל היעד ברובו חילוני, אבל הוא לא חילוני אנטי־דתי. אין קו נגד היהדות, אלא קו נגד חרדים שהופכים את המדינה לחרדית, לא דתית. בפוליטיקה אם לא תהיה ברור, לא תצליח. כמו נפתלי בנט שלא היו לו מסרים ברורים. כשאיווט אמר 'ימין וחילוני', הוא נהיה ברור מול המצביעים. אני לא מבין איך אפשר להסתכל על ליברמן ולהגיד שהוא ומפלגתו אנטי־דתיים. זה טירוף. הרי בציונות הדתית משרתים בצה"ל, עובדים וגם שומרים מצוות, והם הכי חריפים בביקורת שלהם כלפי החרדים. גם בתוך המפלגה, אנשים כמו ח"כ יבגני סובה ואחרים הם מסורתיים ואפילו דתיים. עודד פורר מצטט כל הזמן מהתנ"ך. החרדים הם לא היהדות האורתודוקסית. אין קשר בין חוק הגיוס להלכה או ליהדות".
ממפלגה שהגיעה בשיאה ל־15 מנדטים, צנחה ישראל ביתנו בבחירות האחרונות לחמישה בלבד, לא רחוק מאחוז החסימה המאיים. על רקע ההתרחשויות בזירה הפוליטית ביקשנו לעמוד על טיבו של אותו גרעין קשה ונאמן של כ־170 אלף מצביעים ששלשלו לקלפי את הפתק עם האות 'ל', להבין את מניעיו של היו"ר אביגדור ליברמן, ולנסות להעריך מה צופן העתיד למפלגה המצטמקת.
עלו כדי להישאר
ישראל ביתנו רצה לראשונה לכנסת בבחירות 1999. מייסדה, אביגדור ליברמן, היה עד אז איש הליכוד. באותן בחירות קיבלה המפלגה ארבעה מנדטים. ב־2003 רצה ישראל ביתנו עם האיחוד הלאומי, והמפלגה המשותפת קיבלה שבעה מנדטים, אך ב־2006 כבר זינקו ליברמן ומפלגתו ל־11 מנדטים. ההישג הבא נרשם בבחירות 2009, עם 15 מנדטים. בבחירות 2013 רצה ישראל ביתנו ברשימה משותפת עם הליכוד, וב־2015, כאשר רצה שוב לבדה, ירדה לשישה מנדטים. במערכת הבחירות האחרונה היא הצטמקה במנדט אחד לחמישה, שגם הם נחשבו להישג לאחר שחלק מהסקרים צפו כי המפלגה לא תצלח את אחוז החסימה.
פרופ' זאב חנין, המדען הראשי של משרד העלייה והקליטה ומומחה לחברה דוברת הרוסית בישראל, פרסם כמה מאמרים אקדמיים על מפלגת ישראל ביתנו ומצביעיה. במאמר נוסף, שצפוי להתפרסם בקרוב (באנגלית), הוא כותב: "אולי זה יישמע כפרדוקס, אך מתחילת הקריירה הפוליטית שלו ליברמן התנגד למפלגות מגזריות, כולל אלה של עולים מרוסיה. למרות זאת, הוא הקים מפלגה שב־20 השנים האחרונות הפכה להיות המרכזית ביותר בקרב הקהילה ה'רוסית' בפוליטיקה הישראלית".
כדי להשיב על התהייה הזו מסביר פרופ' חנין כי ישראל ביתנו דאגה תמיד לא להיות מפלגה מגזרית מובהקת, ולשמש בית לאוכלוסיות נוספות. הוא מחלק את מצביעי המפלגה לאורך השנים לשלושה סוגים. האחד מורכב ממצביעי ימין שהגיעו ארצה בשני גלי העלייה מבריה"מ, בשנות השבעים ובראשית שנות התשעים. הללו התערו בחלקם בחברה הישראלית, ולא היו מצביעים למפלגה המורכבת אך ורק מעולים, כמו 'ישראל בעלייה' בראשות נתן שרנסקי. מבחינתם תנועתו של ליברמן הייתה "מפלגה רוסית עם מבטא ישראלי".
הסוג השני של המצביעים, לדברי חנין, הם "מצביעי ליכוד לשעבר, צברים או עולים ותיקים, שליברמן היה בעבורם רוויזיוניסט קלאסי בסגנון ז'בוטינסקי, ושבעיניהם ערכים אלה ננטשו בידי המפלגות הוותיקות במחנה הימין". הסוג השלישי הוא "דוברי רוסית עם נטיות פוליטיות ימניות מתונות, שהצביעו לליברמן מכיוון שהוא שם דגש על נושאי כלכלה, רווחה ושוויון חברתי".
עד כמה קיימת היום בישראל, שלושה עשורים לאחר גל העלייה הגדול, קהילה של יוצאי בריה"מ לשעבר, והאם היא תמשיך להתקיים באופן מובחן גם בעתיד? פרופ' חנין מצטט סקר שערכו המכונים PORI ו'מותגים'. על פי ממצאיו, "מקרב אזרחי ישראל דוברי הרוסית שהשיבו לסקר, 42% חושבים שיש קהילה כזו ושהיא תמשיך להתקיים גם בדורות הבאים. לעומת זאת 39% סבורים שמדובר בקהילה הקיימת בדור הנוכחי בלבד, 11% חושבים שאין קהילה שכזו, ו־8% השיבו 'קשה לומר' או 'לא אכפת לי'. בקרב מצביעי ישראל ביתנו שהם גם יוצאי בריה"מ לשעבר, המגזריות חזקה יותר: 52% סבורים שהקהילה דוברת הרוסית תתקיים גם בדורות הבאים, לעומת 37% ממצביעי הליכוד שהם יוצאי בריה"מ שחושבים כך. בקרב מצביעי העבודה שהם יוצאי בריה"מ, 51% סבורים שמדובר בקהילה לדור הנוכחי בלבד".
בסקר נוסף שנערך לאחרונה נבדק הצורך במפלגה ייעודית בעבור הקהילה דוברת הרוסית בישראל. רק 13% מיוצאי בריה"מ סבורים כי יש צורך במפלגה מגזרית טהורה, ו־23% מדברים על מפלגה מגזרית "עם מבטא ישראלי", בדומה אולי לישראל ביתנו.
השבוע נערך באשדוד כנס "פנים חדשות", שעסק בזהותם של דוברי הרוסית ובמידת היטמעותם בחברה הישראלית. הכנס נערך על ידי איגוד ארגוני יהדות ישראלית, מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי, קרן ג׳נסיס והפדרציה היהודית של סינסינטי. אחד הדוברים היה פרופ׳ חנין, והוא הציג נתונים ומחקרי עומק בנושא. מתברר כי בניגוד לדימוי אפשרי, 74% ממי שעלו לישראל ממדינות בריה"מ מאז 1988 לא שוקלים לרדת מהארץ, 7% בלבד שוקלים זאת באופן עקרוני, ורק אחוז אחד מעוניין לעזוב "בהקדם האפשרי".
במישור הזהות הדתית, הקהילה דוברת הרוסית בישראל מתחלקת כך (על פי מחקר שבוצע בשנת 2017): 55% מיוצאי בריה"מ הם "חילונים בלי שום דבר נגד הדת כפי שהיא, ומאמינים בא־לוהים" – לשון הסקר. 27% הם "אתאיסטים" או "אנטי־דתיים", 14% מסורתיים, 3% ציונים־דתיים, ופחות מאחוז מגדירים עצמם חרדים. הנתונים הללו מסבירים במידת מה את המתח הפנימי בישראל ביתנו: רוב דוברי הרוסית בישראל הם חילונים, אך הם מכבדים את המסורת ואינם אנטי־דתיים. עם זאת, שיעור משמעותי, כמעט 30 אחוזים, כן מגדירים עצמם כאנטי־דתיים ואתאיסטים. רבים מדוברי הרוסית היו רוצים לראות תחבורה ציבורית ויותר עסקים פתוחים בשבת, אך לא רואים זאת כעניין אנטי־דתי אלא כזכות אזרחית. 43% מהם נישאו או מעוניינים להינשא בחתונה יהודית מסורתית, ו־15% נוספים היו שמחים להתחתן בחתונה יהודית אך ללא בדיקות של הרבנות הראשית.
דור הביניים נוטש
עלי קשדן הוא יזם ואיש עסקים שעלה בצעירותו מבריה"מ. בעבר שימש מנכ"ל מפלגת ישראל בעלייה, ועבד בצמידות לשר לשעבר נתן שרנסקי. אני מזכיר לו משפט ששרנסקי נהג לומר, ושלפיו "אם ישראל בעלייה הייתה קיימת היום, זה היה כישלון העלייה". הנה, אני שואל, ישראל ביתנו קיימת כבר שני עשורים, האם זהו כישלון בעיניך?
"אני מסכים עם נתן, ההצלחה שלנו הייתה היעלמות מהמפה הפוליטית", משיב קשדן. "ישראל ביתנו נמצאת בסיטואציה קצת אחרת. מלכתחילה ההבדל המשמעותי בין שרנסקי לליברמן היה ששרנסקי האמין באינטגרציה של העולים לתוך החברה הישראלית, לעומת ליברמן שרצה לשמר את האופי הרוסי של האוכלוסייה הזאת. אבל שרנסקי גם האמין שלא תהיה אינטגרציה בלי רפרזנטציה, ייצוג. אחד הדברים שליברמן עשה היה לשמר ולטפח את האופי הרוסי של העולים. אגב, גם ליברמן, כשהבין שהאוכלוסייה הזו הולכת ומשתלבת בחברה הישראלית, ניסה להיפתח לקהלים נוספים והביא אנשים כמו יאיר שמיר, עוזי לנדאו, מועמדים בדואים, דרוזים ועוד".
כיצד אתה מאבחן את הקהל של מצביעי ליברמן?
"מצד אחד אלה המבוגרים, הפנסיונרים, שבשלב מסוים הצביעו גם לישראל בעלייה ושנושא הפנסיות מדאיג אותם. מצד שני יש גם צעירים שעדיין מרגישים דור שני של קיפוח, ושבתחושתם לא הצליחו לפרוץ פנימה לחברה הישראלית. הם אוהבים אולי את הכוחנות של ליברמן ואת זה שהכול אצלו ברור, שחור או לבן. הם אוהבים שהוא מתפטר מכל ממשלה שהוא חבר בה, בלי פחד. דווקא האוכלוסיות שנמצאות באמצע מבחינה גילית, בין 30 ל־60, לא מצביעים לו. אלה שמשתייכים למעמד הביניים פלוס, שעובדים בהייטק ובמשרות טובות, רובם לא יצביעו לליברמן. הצעירים אוהבים אותו כי הוא אומר דברים כפי שהם. לו אני צעיר חילוני־רוסי ובא לי לגייס את כל החרדים מיד, אני אזדהה עם ההתבטאויות של ליברמן. הוא ממוקד מאוד. יש גם הרבה תנועתיות בין הליכוד לליברמן. זו אותה אוכלוסייה. לא ימנים קיצוניים, לא יותר מדי אידיאולוגיים".
איך אתה רואה את סיכויי ההישרדות של המפלגה הזו?
"אני חושב שבעתיד הנראה לעין תמיד תהיה אוכלוסייה דוברת רוסית שתיתן לליברמן ארבעה מנדטים. הפנסיונרים, שעכשיו הם בני 60, יכולים לחיות עוד שנים רבות. מה שכן, האשליות שהיו לו על עשרים מנדטים פגו מזמן מהעולם".
את חבר הכנסת החדש יבגני סובה אפשר להגדיר כ"דני קושמרו של דוברי הרוסית בישראל". פניו של סובה, עד לאחרונה מגיש בערוץ 9 וכוכב בינלאומי ברשת RTVI המשדרת ברחבי העולם בשפה הרוסית, מוכרות כמעט לכל דובר רוסית בישראל. גילו, 38, נמוך מהגיל הממוצע של מצביעי המפלגה, אך לדבריו ליברמן בחר בו דווקא כדי למשוך את המצביעים הוותיקים, "אלה שעדיין צופים בטלוויזיה ברוסית", כדבריו. "רובם מבוגרים יותר, והם אלה שמכירים אותי".
בבחירות האחרונות הצלחתם לשרוד, אבל בקושי.
"173 אלף איש הצביעו לנו. הבחירות הללו התנהלו בלחץ עצום, והמצביעים הקלאסיים שלנו, הבסיס של המפלגה, היו תחת מתקפה מכל מיני כיוונים. מפלגות שונות, מימין ומשמאל, הזמינו סקרים שבאופן מפתיע ישראל ביתנו לא הוזכרה בהם, ואז הם פרסמו אותם באופן ממוקד לדוברי רוסית כדי לשכנע אותם שהמפלגה מתרסקת ולא עוברת את אחוז החסימה. חלק מהסקרים האלה פורסמו גם בתקשורת הארצית. אני עברתי ממקום למקום והסברתי לאנשים שהמפלגה ממש לא במצוקה ושאנחנו לחלוטין על המפה".
כיצד תאפיין את המצביע הממוצע של המפלגה
"הבסיס המוצק שלנו הוא אנשים מעל גיל 60. אני לא יכול לומר לך שהרבה צעירים מצביעים לנו. ואגב, אנחנו לא מתביישים בבייס שלנו, מדובר באנשים שתמיד תמכו בנו. במקביל, יש גם עולים חדשים שנמצאים בארץ זמן קצר יחסית, נגיד חמש שנים. יש תפיסה רווחת בקהילה דוברת הרוסית בישראל, שאלה שעלו בשנים האחרונות, מ־2010 והלאה, כבר לא עזבו מדינה קומוניסטית כמו בעבר, ושהם שמאלנים יותר. אבל המחקרים מראים שהם דווקא בעלי השקפה ימנית. מדובר באנשים שרוצים להתחבר למפלגה חילונית שיש לה גוון של עולים, הרי רק חלק מהרשימה שלנו דוברי רוסית; המצביעים שלנו מחפשים מפלגה ימנית־חילונית שמכבדת את המסורת".
רבים מעולי בריה"מ לשעבר בישראל מצביעים כמובן למפלגות אחרות, וסובה ממפה אותם. "יש קבוצה גדולה שהצביעה לכחלון, שניהל קמפיין מסיבי מאוד בקהילה הרוסית. היו לו הרבה מנדטים, לכן היה לו כסף לקמפיין. ח"כ לשעבר טלי פלוסקוב (הוצבה במקום החמישי ברשימת כולנו ולא נכנסה לכנסת; צ"ק) הייתה הנציגה שלו במגזר הרוסי. יש הרבה עולים שמצביעים לליכוד. כיום הוויכוח בינינו ובין הליכוד הוא אידיאולוגי, בנושא של דת ומדינה. אנשים שמצביעים לישראל ביתנו מחפשים חופש דת ולא רוצים כפייה דתית. לא רוצים שיגידו להם לסגור חנויות בשבת, ואיזה מרכז קניות ייפתח ואיזה לא. אלה שמצביעים לליכוד לא תמיד מבינים שהליכוד עובר תהליך של 'חרדיזציה', ושבקדנציה האחרונה היו דברים ששינו מהסטטוס־קוו בנושאי דת ומדינה".
מנגד, סובה מבקש לבדל את מפלגתו מיש עתיד של יאיר לפיד. "אצלנו אין שנאה כלפי הדת או החרדים, אנחנו לא לפיד. אצלנו רוצים מדינה יהודית, רק שלא תהיה מדינת הלכה. אנחנו רוצים למשוך את הקהל שלנו בחזרה מהליכוד. הרבה מהם הצביעו לנתניהו בשנים האחרונות בעקבות החשש שאם הליכוד לא יהיה חזק שלטון הימין ייפול, זאת למרות שאידיאולוגית הם יותר דומים לנו".
אנחנו מפלגה רוסית?
סמיון גרפמן, אושיית רשת ופעיל חברתי, עלה לארץ בנעוריו מאוקראינה וסיים תיכון בישראל. בשנים האחרונות הפך לדמות מוכרת בעקבות הצטרפותו לתוכנית 'הצינור' המשודרת בערוץ 13, ובבחירות האחרונות ניסה את מזלו כפוליטיקאי ורץ בראשות מפלגת בט"ח – ביטחון חברתי. "הקהל שמצביע לישראל ביתנו מגוון מאוד", הוא אומר. "בבחירות האחרונות הסתובבתי בחוגי בית ושמעתי מאנשים מכל המגזרים שהם מצביעים לישראל ביתנו". לדעת גרפמן, "בסוף, הכול תלוי בליברמן עצמו. אם הוא יעשה מהלכים נכונים מבחינת הציבור הפוטנציאלי שלו, הוא יכול להגיע בקלות ל־10־15 מנדטים כמו שהיו לו בשיא. אנשים אוהבים שהוא נגד הדתה, אחרים אוהבים שהוא מתנהג כמו פוטין. אני לא חושב שאפילו חמישה אחוזים ממצביעי ליברמן יודעים מי נמצא ברשימה שלו. ישראל ביתנו היא מפלגה של בן־אדם אחד. אם מחר ליברמן לא יתמודד, לא תהיה מפלגה".
בתוך ישראל ביתנו יש גם מי שכופרים בכך שמדובר בכלל במפלגה 'רוסית'. "המפלגה הזו מעולם לא הייתה מגזרית", טוען באוזנינו גורם נוסף במפלגה. "הסיפור שזו 'מפלגה רוסית' הוא נרטיב של מתחרים, לא של המפלגה. הרשימות לאורך השנים אף פעם לא כללו רק יוצאי בריה"מ, ומעולם לא רק אשכנזים. אנחנו המפלגה היחידה מתחילת דרכה עם ח"כ דרוזי, ושתומכת בנוצרים המתגייסים לצה"ל. כל הסיפורים על גזענות נגד ערבים הם בורות או הכחשה.
"בכלל", מתלהט בן שיחי, "למה מפלגה שבראשה עומד אשכנזי או מזרחי ותיק היא מפלגה כללית, אבל מפלגה שבראשה עומד יוצא בריה"מ היא מפלגה 'רוסית'? ליברמן היה בכל התפקידים הבכירים במדינה, למה הוא עדיין נחשב רוסי? כשפואד בן־אליעזר היה בעבודה, זו הייתה מפלגה עיראקית? אבי גבאי עומד בראש מפלגה מרוקאית? ליברמן עשה פחות מהם? זו סטיגמטיזציה. אנחנו פונים לקהל העולים כי זו המפלגה היחידה שפונה לקהל הזה, אבל לא רק אליהם. בבחירות 2009 הצביעו למפלגה הרבה קהלים, כולל מזרחים ומתנחלים".
ומה חושב הדור הצעיר של עולי בריה"מ? דן דובין (29) עלה לישראל מרוסיה בגיל שש, וכיום הוא עורך את יומן הבוקר של גלי צה"ל ואת התוכנית 'פגוש את העיתונות' בערוץ 12. "מזרח־אירופים הם אנשים שלרוב נגד זרים, ימניים מאוד ופופוליסטיים", הוא סבור. "ליברמן בונה על הערכים האלה, גם אם זה לא נאמר. מצד שני, מדובר בציבור מאוד חילוני, אבל עם כבוד למסורת במובן הלא־דתי שלה". דובין סבור שהקריצה של ישראל ביתנו לכיוון הימני־חילוני נובעת מכך ש"אם עד עכשיו היה לו קהל שבוי, עכשיו הם מפנימים גם שהוא נלחם בחרדים. הרבה רוסים אוהבים את זה שליברמן נלחם על הכבוד של הרוסים, ומאוד יכבדו את זה שהוא לא נכנע לחרדים ולראש הממשלה. לדעתי המחאה האחרונה שלו מעוררת את ציבור הבוחרים הפוטנציאלי שלו, שרובם אנטי־חרדים".
הוא יצליח למשוך ימנים נטולי רקע רוסי?
"לא יודע להגיד לך. אולי צעירים שהם יחסית פופוליסטיים, שמתלהבים מהבטחות לחסל את הנייה תוך 48 שעות ושרוצים שר ביטחון שבא לכסח".
האם יש עוד מקום למפלגות עולים?
"אני בטוח שיש אנשים שהנושא חשוב להם, ושחושבים, כמוני אגב, שהעלייה הרוסית לא מקבלת את המקום שמגיע לה. יש כיום אפס העדפה מתקנת כלפי עולים ממדינות דוברות רוסית. תראה בוועדות מיונים של תפקידים ציבוריים שונים. מי שרוצים להראות גיוון יקבלו מרוקאי דור שלישי בשם בוזגלו, גם אם מולו מתמודד על התפקיד מישהו בשם ניקולייב שגר בדירה קטנה עם אימא וסבתא שהן עובדות ניקיון, ושלא נמצא בקשר עם אבא שלו. רוסים לא נחשבים מיעוט במדינת ישראל. הרבה אנשים נשכחו מאחור. יש מאות אלפי עובדי חברות קבלן בלי פנסיות".
אנה רייבה־ברסקי, פרשנית פוליטית ומגישה בערוץ 9 וברדיו כאן רק"ע, ראיינה השבוע במפתיע את ראש הממשלה נתניהו אחרי כישלון נוסף בהידברות שלו עם ליברמן. רייבה־ברסקי, ילידת רוסיה, מסקרת זה כעשור את הזירה הפוליטית בישראל ומכירה כמובן היטב את ישראל ביתנו. "במערכת הבחירות האחרונה המסרים השתנו, ויכול להיות שזה נובע מידיעה שקהל הבוחרים השתנה", היא אומרת. "הדור הצעיר דורש כוכבים חדשים. יש כיום צברים ילידי הארץ כמו עודד פורר, ואילו כל העולים והוותיקים שליוו את ליברמן מתחילת הדרך כבר לא איתו. האחרונה שעזבה היא סופה לנדבר, שרת הקליטה לשעבר. הוא הביא נציגים של 'דור 1.5' (כינוי למי שעלו לישראל בצעירותם, בגיל בית הספר; צ"ק) כמו יבגני סובה ואחרים, בשנות השלושים והארבעים לחייהם. הם אמנם עלו מבריה"מ, אבל הם נציגי דור אחר".
גם רייבה־ברסקי מדברת על בסיס מצביעים המורכב מ"עולים שהגיעו לפני שלושים שנה בגיל מבוגר, שלא הצליחו למצוא בישראל עבודה מתאימה ושיש להם בעיות מורכבות וייחודיות, ללא פנסיות וכסף". תת־מגזר נוסף הוא אנשים המצויים בשנות הארבעים והחמישים לחייהם ושהצליחו להתאקלם בישראל, ושעל קולותיהם התחרה ליברמן עם מפלגות כמו יש עתיד וכחול־לבן. "לפיד שריין את יואל רזבוזוב כנציג המגזר במקום גבוה", היא מציינת. "לפיד מרבה להתראיין לתקשורת הרוסית, ויש לו יכולת לדבר בשפה של הצעירים". קבוצה נוספת היא "צברים ימנים שהם גם חילונים, שמחפשים מפלגה שתתאים להם. עם השנים, האג'נדה של המפלגה הפכה להיות יותר ויותר חילונית. בבחירות הבאות יהיה קרב על הקולות האלה בין ליברמן ללפיד".
שינוי הסלוגן של המפלגה במהלך הבחירות האחרונות לא הפתיע את רייבה־ברסקי. לדבריה, ניצני השינוי ניכרו כבר בבחירות המקומיות: "באשדוד למשל היה קרב של ממש בין החילונים, רובם דוברי רוסית, ובין החרדים על אופי העיר. אנשי ישראל ביתנו היו פעילים מאוד בבחירות האלה, ושם היו כבר סיסמאות אנטי־דתיות. תופעה דומה הייתה גם בערים נוספות עם קהל גדול של ישראל ביתנו".
