הצעת חוק חדשה שהגיש חבר הכנסת הטרי משה ארבל (ש"ס) מבקשת לתקן עוול היסטורי של אפליה בין הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון ותושביהן ובין שאר הארץ. המהלך עשוי לספק תוספת הכנסות ניכרת למועצות ביו"ש.
עד היום, בסיסי צה"ל ומתקני הממשלה ביו"ש לא חויבו בתשלום ארנונה לרשויות המקומיות, מאחר שתחום השיפוט של הרשויות לא כלל את השטח המוניציפלי, אלא רק את היישובים עצמם. הצעת החוק מבקשת לקבוע כי נכסים המוחזקים על ידי הממשלה באזור, וכן תשתיות מרחביות שבאחריות חברות ממשלתיות דוגמת מקורות וחברת החשמל, ייחשבו כאילו הם מצויים בתחום הרשויות המקומיות הקרובות אליהם, אף אם לא הוכללו בשטחן, לעניין תשלום ארנונה.
"מדובר בעיוות היסטורי שצריך לתקן", אומר ארבל, שבשלוש השנים האחרונות שימש ראש המטה של השר דרעי במשרד הפנים, ומכיר מקרוב סוגיות הקשורות לצדק חלוקתי. "המצב אבסורדי, כי הרשויות המקומיות מספקות שירותים מוניציפליים לצבא, והכסף שלא משולם להן נגרע בסופו של דבר מילדי הרשויות המקומיות ביו"ש. זה פשוט לא צודק".
"ארנונה עסקית היא מקור החמצן של הרשויות", מוסיף ארבל. "ארנונה למגורים היא גירעונית – כלומר, מוציאים על התושבים יותר ממה שמכניסים, ומה שמאזן את הרשות ומייצר לה עוד הכנסה הוא מה שנקרא 'הארנונה האחרת'. כדי לסבר את האוזן אומר שעיריית תל־אביב מקבלת כ־70 מיליון שקלים בשנה ממשרד הביטחון בגלל בסיס הקריה. אם המדינה יודעת לשלם ארנונה בתל־אביב, בחיפה ובירושלים – אין שום סיבה שלא תעשה את זה גם ביו"ש. זו לא הצעת חוק מגזרית, ילדים הם ילדים הם ילדים. לתפיסתי, זה לא רלוונטי מאיזה מגזר הם".
"לפני הבחירות התחלנו לבחון את הפערים בין המועצות האזוריות ביו"ש ובין שאר המועצות", מספר ראש מועצת מטה בנימין ישראל גנץ על התהליך שקדם לגיבוש הצעת החוק. "אחד הדברים המהותיים שעלו היה הפער הזה, שבו למעשה המדינה מתקצבת רשויות דרך הארנונה הממשלתית. כיום יש הכרזה שאומרת שרשויות לא יקבלו כסף מבסיסי צה"ל, והדבר כולל כל תשתית ממשלתית – זה יכול להיות מתקני חשמל, אנטנות סלולריות וכו'. כחלק מההכנות למו"מ הקואליציוני ישבנו עם ארבל, והוא הבין יחד איתנו שהמצב הזה אינו יכול להימשך, ויזם את הצעת החוק. צריך לומר שגם באיחוד מפלגות הימין, במסגרת תוכנית כוללת להתיישבות, הניחו את הנושא הזה על השולחן כחלק מהדרישות הקואליציוניות".
לפי מחקר שהזמינו ראשי המועצות ישראל גנץ, שלמה נאמן, יוחאי דמרי ויוסי דגן מחברת "סמקאי אסטרטגיה", הצעת החוק היא צעד ראשון מתבקש, אולם לא מספק. מהמחקר עולה כי מעבר להסדרת יכולת הגבייה של מועצה אזורית ביו"ש בשטחים המצויים בין היישובים, יש לנקוט צעדים משלימים לחלוקה צודקת יותר של משאבי המדינה.
הארנונה הממשלתית, שהתעריף שלה מופחת יחסית לארנונה לעסקים, אינה מחולקת בשווה בין הרשויות המקומיות, משום שמספר הנכסים הממשלתיים משתנה מרשות לרשות. כך, 30 אחוזים מהארנונה הממשלתית מרוכזת במחוז הדרום, ואילו 30 אחוזים נוספים במחוזות תל־אביב והמרכז. ההכנסה מארנונה ממשלתית בכל תחומי יו"ש היא אפסית, ונכון לשנת 2009 עמדה על 0.4 אחוזים מכלל הארנונה הממשלתית.
"כשהממשלה מעבירה כסף למועצות זה לא באמת כנגד שירותים", אומר סמקאי. "הארנונה כבר מזמן מנותקת מהשירותים. כך, ארנונה לעסקים יקרה פי ארבעה מארנונה למגורים, כאשר ברור שעסק לא מקבל פי ארבעה שירותים. כלומר, ארנונה היא סוג של מס שהמדינה משלמת לרשות המקומית. למה המדינה משלמת יותר כסף לרשות אחת מלאחרת? למה תושב יו"ש אינו זכאי לקבל במסגרת השירותים הציבוריים שלו נתח מהכסף הזה שהמדינה משלמת? אי החלת הריבונות גורמת לכך ששטח השיפוט של יו"ש הוא היישובים בלבד, אבל גם אם ייגבו מיסי ארנונה כפי שהחוק מציע, זה עדיין לא יפתור את הבעיה".
מהדו"ח שהגיש סמקאי עולה כי מאחר שארנונה שלא ממגורים נמוכה באופן ניכר ביו"ש ביחס לשאר המועצות האזוריות בישראל, יש לקבוע מנגנון "חלף ארנונה", שבמסגרתו יעביר המנהל האזרחי שם מיליוני שקלים נוספים מדי שנה למועצות האזוריות ביו"ש.
"הרשויות ביו"ש לא צריכות להיות במשבר", אומר סמקאי. "הן מנוהלות באופן תקין. אבל ההכנסות העצמיות שלהן נמוכות מאוד בהשוואה למועצות אחרות. למעשה, כובלים את ידיהן בכל מה שקשור לפיתוח אזורי תעשייה או מסחר. המסקנה שלנו מהמחקר שערכנו היא שלא די לחייב את בסיסי צה"ל ואת מתקני הממשלה לשלם למועצות המקומיות, אלא צריך להגיד: זה הסכום שתושב במדינת ישראל מקבל בממוצע כארנונה ממשלתית. תקראו לזה 'חלף ארנונה' או מענק – העיקרון החשוב הוא שמגיע לו לקבל כסף כפי שמקבל כל תושב אחר בכל רשות אחרת".
