יש לא מעט אירועים מתוקשרים ונוצצים, שביקור מאחורי הקלעים שלהם מצנן את ההתלהבות מהמראות הנשקפים על פני השטח. נראה שאירוויזיון 2019 בישראל לא נכלל בקטגוריה הזאת נכון ליום חמישי, 48 שעות לפני גמר תחרות הזמר האירופית.
100 אלף איש צפויים להיכנס בשערי מתחם ה"אקספו" עד לסיום האירוויזיון: זה אינו מספר אסטרונומי. ישראל ותל־אביב כבר התמודדו עם יותר אורחים. באופן טבעי למדינה שנלחמת על תייריה מול לא מעט גורמים עוינים, השיח על מספר התיירים הנכנסים לרגל האירוויזיון תפס נפח רב, אבל יש בכך משהו מטעה – ודאי באירוע שהשפעתו תימדד הרבה אחרי התרחשותו בפועל.
קשה למדוד את פוטנציאל הרווח העתידי בעקבות אירוח האירוויזיון, אך אפשר להעריך אותו. נקודת הפתיחה היא כ־200 מיליון צופי טלוויזיה ברחבי העולם ועשרות מיליוני גולשים שחווים את האירוע דרך המסכים. שיווק הנופים הישראליים וחיי הלילה של תל־אביב יעודד את התיירות. יתרה מזו, העין האירופית והעולמית בוחנת גם את ההיתכנות לעריכת אירועים אחרים בישראל.
שוק הכנסים מגלגל מאות מיליוני דולרים בשנה, וערים רבות ברחבי העולם מנסות להבליט את יתרונותיהן על פני ערים אחרות. החשיפה מאפשרת לישראל להראות שיש לה מה למכור בתחום באופן ישיר, כמארגנת, אך גם באופן עקיף, בחידושים טכנולוגיים בתחום. כאן נכנס לתמונה הצורך במעטפת הפקה שתצליח לעמוד בפרוטוקול הנוקשה של רשות השידור האירופית. כבר חודשים ראשיה מבקרים בישראל תדיר כדי לפקח מקרוב על ההכנות.
המעטפת הדיגיטלית הביאה איתה לא מעט חידושים בתחום השיווק. טוב יעשה משרד התיירות אם לא ייתן לידע וליכולות ללכת לאיבוד, וישתמש בהם בעתיד במאמצי השיווק של ישראל. אך גולת הכותרת היא ההנגשה של השידור. ערוצים מיוחדים הופקו גם לחירשים וכבדי שמיעה, בעזרת שפת הסימנים, וגם לעיוורים וכבדי ראייה, באמצעות שידור בערוץ מיוחד במתכונת של שידור כדורגל, שבו מתארים את מהלכי השחקנים בקול. שידור במתכונת מיוחדת הותאם לאנשים בעלי קושי קוגניטיבי.
לצד אולם ההופעות שעוצב באופן מרשים נפתח חדר תקשורת מצויד היטב, בגודל של אולם ספורט ענק, וכן מרפאה, חדרי כביסה, מתפרה, חדרי אוכל, פינות מנוחה מעוצבות ועוד לא מעט מרחבים שנועדו לאפשר למשלחות להתרכז במטרה שלשמה הגיעו הנה: לשיר.
כמעט אי אפשר היה לראות אנשים בלי תפקיד מסתובבים במתחם. בכל שביל ופנייה בין האוהלים הוצבו עמדות בידוק, והמעבר בלי מלווה רם דרג היה בלתי אפשרי גם לאנשי ההפקה.
מי שבכל זאת חיפש מעט אוויר ישראלי להתבשם בו היה יכול למצוא זאת במחירים הגבוהים שדרשו דוכני המזון שהמתינו לקהל הרחב. 35 שקלים לנקניקייה בלחמנייה – זו הייתה תזכורת סמלית מצוינת לבעיות היומיום שנצטרך להתמודד איתן מחוץ לאי האסקפיסטי שנבנה כאן, ושיקופל במוצאי שבת בסביבות השעה 2 לפנות בוקר – עד לזכייה הבאה.
