סביב שולחן המטה הכללי כבר לא מכנים את ההתכתשויות החוזרות בעזה "סבבים". אלו מותגו מחדש, והם מכונים כעת "ימי קרב". כל יום כזה גם זוכה לכינוי מבצעי; האחרון, למשל, שאך הסתיים – כונה "גן סגור". אבל שום דבר כאן לא סגור, ואת זה מבינים היטב גם בכירי המטכ"ל. ישראל קנתה ביומיים האחרונים שקט לטווח קצר במחיר כבד. בכל 50 ימי הלחימה של צוק איתן נהרגו 5 אזרחים ישראלים – ב"ימי הקרב" של שבת וראשון נהרגו ארבעה. בצה"ל החליטו שלא לשבור את הכלים בעקבות כך, כהחלטה מודעת.
בדרג המדיני, ראש הממשלה נתניהו בראשו, הקפידו להדגיש שלאירועים הקרובים – ימי הזיכרון והעצמאות וכן האירוויזיון שייערך בשבוע הבא – אין כל השפעה על קבלת ההחלטות באשר לעזה. אם תשאלו את בכירי צה"ל הם יוכלו לספר שלסבב הזה דווקא היה דד-ליין ברור שהוגדר על ידי הדרג המדיני: עד יום הזיכרון.
התקיפות הישראליות הפעם בעזה היו אכן קשות כפי שהן תוארו. ישראל חזרה לבצע מספר סיכולים ממוקדים, לראשונה מאז מבצע צוק איתן, בתיהם של מפקדים בחמאס ששימשו כמחסני אמל"ח הותקפו, בניינים בלב עזה ששימשו את ארגון הטרור הופלו. אבל למרות ההצהרות, לפיהן נתקוף ככל שיידרש, המערכה נתחמה לכתחילה בשני גבולות ברורים: הגבול הראשון הוא הזמן, כפי שצוין. יש לסיים עד לאירועים הלאומיים בהמשך השבוע. הגבול השני הוא גבול המלחמה – וכאן העניין מורכב יותר. ישראל ביקשה שלא להגיע להסלמה שתכלול מערכה נרחבת מול עזה. עם זאת, בשונה מפעמים קודמות, ביקשו בצד הישראלי להעביר מסר מעשי, לפיו "אנחנו מוכנים ללכת עד הסוף". מסר זה לא הועבר במילים, אלא במעשים ובתקיפות – שנחשבו לקיצוניות יותר מתקיפות קודמות. צה"ל הלך על סף שבירת הכלים במכוון, אבל למרות ההצהרות, מקבלי ההחלטות ידעו לכל אורך הדרך שאין בכוונתם להכנס להסלמה בנקודת הזמן הזו.
דבר מרכזי אחר שהיה שונה הפעם הוא העמדת הג'יהאד האסלאמי ברצועה במוקד. לפחות 10 פעילי ג'יהאד נהרגו בתקיפות, ויעדים של ארגון הטרור הסוני הותקפו בעוצמה, זאת בשונה מהסבבים הקודמים בהם הג'יהאד האסלאמי כמעט שלא נפגע. המדיניות עד כה הייתה של התייחסות לחמאס כריבון שמשלם את המחיר, גם אם לא הוא זה שביצע את פעולות הטרור. אלא שהפעם הג'יהאד האסלאמי – שנחשב לזרוע איראנית מובהקת – שבר את הכלים בכמה הזדמנויות. ראשית בירי על כוח צה"ל בגבול הרצועה, האירוע שהתחיל את סבב הלחימה האחרון. אבל גם בהמשך – לאחר שצה"ל השיב בהריגת מחבלים ברצועה, בחמאס תכננו לענות במטבע דומה, ירי לעבר כוח שישמר את המשוואה.
המטחים הכבדים של שבת בבוקר הפתיעו גם את חמאס – הג'יהאד האסלאמי בחר לפעול כך ככל הידוע מבלי התראה מוקדמת. התפיסה הישראלית היא כי חמאס מעוניין בהסדרה בעת הזו, ולא מעוניין בהסלמה. מנהיגיו מבינים ששלטונם אינו מובטח, ומעוניינים בהסדרה עם ישראל כדי לשפר את מצב החיים ברצועה. הג'יהאד לא מחוייב לזה, ועד כה לא שילם מחירים בסבבים השונים ברצועה. הסבב האחרון נועד בעיקר כדי להרתיע אותו.
אבל כאן נחזור לנקודת ההתחלה. הרתעה אמיתית לא הושגה. גם בדרג המדיני וגם בדרג הצבאי מבינים (ובחדרים סגורים אולי אפילו מודים) שהשקט שהושג הוא שקט זמני. כמו בכל השנה האחרונה, שוב בחרה ישראל להגיע להסכם הפסקת אש בלי שהכריעה את ארגוני הטרור ברצועה, שהוכיחו שוב שהם קובעי סדר היום כאן. במערכת הביטחון מקווים שזה מספיק כדי להציל את האירוויזיון. הבעיה האמיתית היא, שלכל אירוויזיון – יש מוצאי אירוויזיון. אחרי שהאירופים יחזרו לאירופה, אנחנו עדיין נשאר כאן עם רצועה מלאת תעוזה.
