דור אחרון לעדות, דור ראשון לזיכרון; למעלה מאלף איש צפויים להשתתף מחר (יום ה') במיזם החברתי 'צום נזכור', במסגרתו יקבלו על עצמם המשתתפים לצום במהלך יום השואה. הצום הוא לא בהכרח לכל היום, אלא גם לכמה שעות בלבד, מתוך ניסיון לשוות ליום הקדוש, מלא הכאב והזיכרון, תוכן שייקבע לדורות . המארגנים מעוניינים בהעלאת היום, שמציין את הזיכרונות הקשים מהשמדת למעלה משישה מיליון מבני העם היהודי, למקומם של צומות אחרים שמקובלים בעם היהודי כמו צום גדליה, אסתר, י"ז בתמוז ואחרים.
היוזמה, שהחלה כיוזמה אזרחית-חילונית ומאז יצאה לדרכה הצטרפו אליה גם מבני הציונות הדתית, היא של שני פעילים חברתיים, אסף בנר ומיה שריג. אליהם חברו עוד עשרות מתנדבים שמפיצים את הרעיון לצום לזכר חללי השואה. בנר הסביר לאתר 'מקור ראשון' כי זו השנה השלישית למיזם, והפעם הצטרפו אליו גם ניצולי שואה שביקשו לקחת בו חלק ולתמוך ברעיון החברתי. באמצעות דף הפייסבוק 'צום נזכור', הצליחו מפעיליו להגיע להמונים כאשר "המרכיב המשותף לכל החבר'ה שמובילים את היוזמה שהיא שהם צעירים שלא נחשבים עוד לדור השני לניצולי השואה ואף לא השלישי, אך הם מרגישים מחוברים לנושא ומבקשים להעביר את הלפיד בדרך שתשמר בוודאות את הזיכרון".
בנר מספר כי מספר מכינות קדם צבאיות בישראל הצטרפו ליוזמה והודיעו שבכוונתן לצום. בכפר הנוער החינוכי ימין אורד הוחלט לפתוח את חדר האוכל במתכונת יום צום, עם אוכל בסיסי ומקיים בלבד. ראש המועצה האזורית גליל תחתון ניצן פלג אף הודיע השבוע כי הוא מזמין את כל עובדי המועצה להצטרף אל היוזמה החברתית לקיום הצום, "אולי רק מאוכל, אולי רק כמה שעות ואולי מזריחה ועד שקיעה", זאת מתוך ההבנה כי הפתרון "באימוץ דרך זיכרון בת אלפי שנים, אשר הצליחה להחזיק מאורעות היסטוריים כחלק אינטגרלי מהתרבות והמסורת שלנו כעם". פלג החליט כי מי מבין עובדי המועצה שיבחר לצום יוכל לסיים את יום עבודתו שעתיים מוקדם יותר, כפי שנהוג בתקנון שירות המדינה ביחס לצומות אחרים בלוח השנה היהודי.
מיזם צום נזכור:
כהכנה ליום הצום, בנר וחבריו כתבו מערכי שיעור ודפי לימוד למכינות ולקבוצות שישתתפו בו. "להערכתנו כמה אלפים ייקחו חלק בצום ואנחנו שומעים עוד ועוד קולות שמשתפים אותנו שהם מצטרפים ליוזמה", אומר בנר. לדבריו, "אני יודע שרבים מתלבטים אם שייך אם להתייחס לנושא הזה באמצעות צום אבל הדור האחרון לעדות חי בינינו כעת ואנחנו למעשה דור ראשון לזיכרון, כי הילדים שלנו כבר לא ישמעו את ניצולי השואה מדברים בלייב אלא רק מסרטים. אנחנו יודעים היום, כעבור אלפי שנים, מי זה גדליה בן אחיקם ויודעים שנהרגו 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא כי העם היהודי משמר את הזיכרון בצום. לעומת זאת, אין לנו מושג מתי היה היום של גירוש יהודי ספרד כי לא 'נעצנו' אותו בזיכרון הצרוב שלנו ואם יש כלי שעובד ומחזיק כבר 2,000 שנה כמו צום, אז קל וחומר שהאירוע הכי נורא שקרה לעם היהודי עם השמדת רוב העם, אי אפשר שלא לנעוץ אותו ולתת לו להיעלם".
בין המצטרפים ליוזמת הצום, שר החינוך לשעבר הרב שי פירון וח"כ החדש חילי טרופר (כחול לבן) שכתב בעמוד הפייסבוק שלו כי "בעוד כמה שנים כבר לא יחיו בינינו אנשים שהיו שם. ביום השואה גם אני בוחר להיות חלק מצום נזכור, צום ישראלי, דרך מיוחדת לזכור ולהזכיר".
הצום הישראלי התקבל בקרב ניצולי השואה ברגשות מעורבים. מצד אחד, תמיכה ברעיון ומצד שני סקפטיות מהסיכוי שבאמת יצליח לתפוס אחיזה במסורת הישראלית. ציפורה גרנט, ילידת צרפת שהוריה נספו באושוויץ אמרה לאנשי המיזם כי היא משוכנעת שבעוד שני דורות לא יישאר זכר מזיכרון השואה ולכן חובה להשריש את את זיכרון הנספים. לדבריה, "רק צום יכול להשריש בחברה שלנו זיכרון ארוך טווח. העובדות מלמדות שהצומות לזכר חורבן בית המקדש החזיקו מעמד כאלפיים שנה כי כשאדם מחויב לעשות משהו הוא עושה אותו ולא שוכח אותו".
לעומת זאת, אלי גוטמן (91), ניצול שואה יליד הונגריה החי כיום בצור יגאל, סבור כי הרעיון יפה אך אינו בר-ביצוע: "הציבור הדתי לא יקבל את הצום בגלל שהוא במהלך חודש ניסן שאסור להתאבל בו בתענית ציבורית והציבור החילוני, אני לא סומך שידעו באמת לשמר את הרעיון של הצום הזה. זה לא יקבל אופי לאומי", הוא פוסק בכאב.
גוטמן מאמין כי את יום השואה צריך לציין בצורה אינטימית בקרב משפחה וחברים ובטקסי זיכרון סמליים, בדומה לטקס המשמעותי שמציינים בעם היהודי מידי שנה בליל הסדר עם קריאת ההגדה ועשרת המכות. "צריך למסד את הפרויקט של זיכרון בסלון (במסגרתו מזמינים אנשים פרטיים להגיע לביתם ולשמוע עדות מפי שורד שואה, י"ק) כי זה אינטימי ונחמד. זה מוביל לשיח בין אנשים והדברים נכנסים עמוק בתודעה. אני יודע שבתוך כמה שנים לא בטוח שיהיה מי שיוכל לספר בסלון אבל יוכלו לעשות אולי ערב הקראה של עדויות מהשואה וההשמדה כמו קטעים של סופרים כמו אלי ויזל, קצטניק ועוד. אני מאמין שכל עוד אנחנו חיים, מי שיכול ומסוגל לספר על שהיה, הוא יבוא. אני אבוא בכוחותיי האחרונים אפילו אם אצטרך לזחול".
גוטמן, אב לבת ולשני נכדים הינו כאמור יליד הונגריה. הוא היה בגטו והצליח לברוח עם חלק מבני משפחתו לבודפשט שם חיו בדירת מחבוא של חדר אחד קטן וחשוך במשך 9 חודשים ביחד עם 15 איש שניצלו כולם. "לא ראיתי אור יום במשך כל התקופה הזאת", הוא מתאר. אביו נרצח במחנות ההשמדה וחמשת האחיינים שלו נשרפו חיים כשהגיעו למחנה ההשמדה באושוויץ בעיצומו של חג השבועות והושלכו לתוך בורות של אש בעודם חיים.
"התודעה חייבת להיות ביסוד של המשפחה. בני משפחה שמתאספים בערב ליל הזיכרון לשואה ולגבורה ביחד ומדליקים נר זיכרון ביחד. אבא אמא וילדים. זה המקום לעשות 'והגדת לבנך'. אפשר להרחיב את זה ל'זיכרון בסלון' אבל זה חייב להיות במסגרת טקס. כמו שיש טקס סדר פסח כך צריך להיות סוג של סדר זיכרון. אני לא אומר לאכול מרור או דברים כאלה אלא לשתף את הילדים גם בסיפורים שהם יספרו ויקראו ובכך נשמר את זיכרון השואה".
