"זה לא מספיק", היה השיר של להקת הדג נחש שהתנגן באולם הכינוס של מפלגת העבודה בנמל תל־אביב לקראת מדגם הבחירות. אך "לא מספיק" זו מחמאה ביחס למה שעבר על העבודה בבחירות הללו. אלו הן תוצאות הבחירות הקשות ביותר בתולדות מפלגת השמאל הוותיקה. "זו המפלה הפוליטית הקשה ביותר בהיסטוריה של העבודה", אומרים פעילים בה.
ואמנם, בעקבות התוצאות הקשות מצויה העבודה במשבר עמוק. משבר אידיאולוגי, משבר זהות, משבר מנהיגות, וגם בעיות כלכליות קשות בעקבות ההוצאות הרבות והתוצאות החלשות. למעשה, המפלגה שבנתה את המדינה לא הייתה רחוקה מהיעלמות מוחלטת מהמפה.
עם פרסום המדגמים נשמעו צהלות שמחה מקבוצת פעילים צעירים של המפלגה. "על מה השמחה?" נשאל מספר 2 במפלגה העבודה טל רוסו, שהיה בין המתמודדים הבודדים שהגיעו מתחילת הכינוס ונשארו עד הסוף. "הם שמחים על השישים־שישים", אמר. אותו מדגם ראשוני של ערוץ 12 גרם לבני גנץ לפצוח בנאום ניצחון מנותק, אבל רוסו כבר הבין שהמפלה היא קשה וכואבת. בתוך דקות ספורות יכריז איתן כבל כי כפי שהוא חזה, "גבאי הפיל את הבית עלינו, הכישלון רשום אך ורק על שמו. אין לו יותר מנדט לנהל את המפלגה והוא צריך להתפטר עוד הערב".
"הממלכתיות שלנו עלתה בהרבה מנדטים", אומר רוסו ל'מקור ראשון'. רוסו היה זה שאמר שהוא שומר על גנץ, ושהוא לא יושמץ מצד הקמפיינרים של מפלגת העבודה. אבל האסטרטגיה הזו אפשרה לגנץ למחוק טוטלית את מפלגות השמאל. חרף זאת, רוסו מתעקש שאסור היה לוותר על הממלכתיות. "האם טעינו? ודאי שנצטרך ללמוד מה קרה פה, אבל אינני מצטער על הגישה הממלכתית. הפוליטיקה לא תצליח לשנות אותי".
התדהמה במפלגה הייתה משולשת: מהשתייה של כחול־לבן את המנדטים של העבודה, מהתוצאה הדרמטית של הליכוד, ומהמספר הנמוך של המנדטים של מפלגת השמאל.
"הבייס של הליכוד התגייס כולו כי נתניהו נלחם על חייו", אומר הנריקה צימרמן, מספר 20 בעבודה, "הוא הקמפיינר הכי טוב שהיה פה, והוא יודע לעשות את זה. יש פה תופעה מדהימה של מפלגה כמו כחול־לבן שהוקמה לפני כמה שבועות והשיגה תוצאה מרשימה על חשבוננו. ברור לנו שיש טעויות, ברור שצריך חשבון נפש וצריך לשקם את התנועה שלנו, שהיא זו שבנתה את המדינה. אני מקווה שלא ינצלו את חולשתה של המפלגה כדי לפרק אותה לחתיכות ולהשמיד אותה. אני לא אתן לזה לקרות. נילחם בכל כוחנו כדי שזה לא יקרה".
כשהחלה אט אט לחלחל ההבנה על גודל השבר, הגיעו החששות מפני עתיד השמאל בישראל. מזכ"ל המפלגה ערן חרמוני (מספר 11) אמר כי הוא חרד לגורל הכנסת. "זה תהיה כנסת עם רוב ברור לימין", אמר ל'מקור ראשון', "וזו מכה קשה למפלגת העבודה ולדמוקרטיה. הכנסת הבאה תהיה הימנית ביותר, בלי שום איזונים ובלמים".
אחדים מהפעילים הביעו חשש מעתיד קודר לחברה הישראלית. עומר נחמני (28), ששימש ראש מטה הלהט"ב במפלגת העבודה, אמר כי הוא מפחד ממה שעלול לקרות לאנשי הקהילה הגאה. "ברמה הכי אישית אני מפחד לחיות פה. אני לא יודע אם ייתנו לנו לעשות מצעדי גאווה. צריך לזכור שאת זכויות הקהילה הגאה קיבלנו רק דרך מערכת המשפט, דרך בג"ץ והאקטיביזם השיפוטי. כל זה יכול להשתנות. אם אנשים כמו סמוטריץ יהיו שרי חינוך ומשפטים, מי יודע מה יהיה פה. אנחנו מאות אלפי אנשים שתלויים לחלוטין במעמד בית המשפט. אני לא יודע אם בעתיד אוכל בכלל ללכת ברחוב באופן בטוח".
נחמני מגיע ממשפחה שהצביעה באופן מסורתי למפלגת העבודה, אבל הפעם הצביעו הוריו לכחול־לבן. "אבא שלי הצביע לכחול־לבן בידיים רועדות, שנים הוא היה במפלגת העבודה. אבל הקמפיין של כחול־לבן היה אפקטיבי ביותר. הוא פחד שנתניהו ינצח, והצביע לגנץ. הקמפיין של כחול־לבן הוביל לריסוק מפלגות השמאל".
ככה מבריזים?
הסכינים נשלפו מהר מאוד. חברי כנסת בולטים הביעו אי אמון בהנהגתו של אבי גבאי בכך שנעדרו בהפגנתיות מנאום התבוסה של יו"ר מפלגתם. שלי יחימוביץ, עמר בר־לב, איציק שמולי וסתיו שפיר, שהגיעה לכמה ראיונות ומיהרה להסתלק מהאולם, לא הגיעו לכינוס המפלגה. "מגיע לאבי גבאי שנהיה פה", אמרה אמילי מואטי, מספר 18 ברשימת העבודה, שהסתובבה באולם ועודדה את הפעילים הצעירים. מתמודד אחר בעבודה אמר ל'מקור ראשון' כי "היעדרות חברי הכנסת כמו שמולי ושפיר היא אחד המעשים המכוערים שנעשו בבחירות האלה למפלגת העבודה".
פעילים שונים, ותיקים וגם צעירים, קראו להדחתו של גבאי לאלתר. הפרופ' מיכאל בר־זוהר (81), מהאנשים שליוו את בן־גוריון ושמעון פרס, שלח לחבריו הודעה שבה הוא קובע כי "למפלגה הזו ולהנהגה הזו אין תקנה. צריך להקים את מפלגת העבודה מחדש, מן היסוד". בר־זוהר האשים את גבאי בהתנהלות בעייתית, ואת צמרת הרשימה בשתיקה ויישור קו. יו"ר המשמרת הצעירה תומר פינס, מתנגד קולני לגבאי, קרא אף הוא להדחתו.
כבר עם היוודע תוצאות המדגם החלו במפלגת העבודה להכין תוכניות להדחת היו"ר. אייל אוסטרינסקי, יועצו של איתן כבל, יוזם כינוס של ועידת המפלגה שבו תתקבל הצעה להחלפת יו"ר המפלגה. אל אוסטרינסקי הצטרפו עשרות פעילים, ראשי סניפים וראשי מחוזות. "אבי גבאי צריך להתפטר", אומר היועץ, "אין תקדים לתוצאה כזו במפלגת העבודה. זהו שפל היסטורי, פוליטי וגם פרסונלי. אנחנו חייבים להתחיל בתהליך שיקום ארוך, והוא מתחיל בהזזתו של אבי גבאי מראשות המפלגה. בכל חברה עסקית סבירה הוא היה מתפטר לאלתר עם תוצאות כאלה. הוא היה צריך לעשות את זה עוד לפני הבחירות".
אבל לא נראה שגבאי מתכוון להתפנות מהר כל כך. הוא הצליח להעביר שינויים בתקנון המפלגה, וטכנית הוא יכול להמשיך לכהן עוד 14 חודש עד הבחירות הפנימיות במפלגה. השיר שסיים את ההתכנסות של עשרות פעילי העבודה בנמל בתל־אביב היה "לא עוזב את העיר" של שלמה ארצי. למרות הקריסה המוחלטת של העבודה, יו"ר המפלגה לא מתכוון לעזוב בשקט.
