כאשר סגן נשיא בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר נכנס לשמש בתפקיד יו"ר ועדת הבחירות, הוא עטה על עצמו שריון, התחמש בכידון ויצא להילחם בטחנות הרוח של הרשתות החברתיות. את מוקדי הזוהמה זיהה מלצר בקלות, גם את בנק המטרות סימן בבהירות אלא שללא גוף חקירה וידע מספק בטוויטר מצא עצמו מלצר בודד במערכה, שספק אם נכון היה להיכנס אליה. ביום שאחרי הבחירות ירשום לעצמו מלצר בעיקר את קריאת הכיוון שסימן, שאולי אף דורשת וועדת בדיקה ממלכתית רחבה, וגם כמה תקדימים על שמו.
לא הרבה יודעים זאת, אך בתי המשפט בישראל הם המובילים בעולם בתחום האכיפה ברשתות החברתיות ופסקי הדין הישראלים נלמדים בכל העולם. הרשת החברתית היא כמו תאטרון בבעלות פרטית שאינו מצוי בתחום שיפוט גיאוגרפי ברור. בכדי להקשות על העניין, במאי התיאטרון הראשי – הלא הוא מארק צוקרברג – רשם בחוזה ההתקשרות של הלקוח עם פייסבוק סעיף לפיו כל תביעה תידון אך ורק בקליפורניה שבארה"ב. בתי המשפט בישראל, אגב, בתמיכת היועץ המשפטי לממשלה, היו הראשונים בעולם לבטל את הסעיף ולקבוע לעצמם סמכות שיפוטית במדינת פייסבוק. את מרבית התקדימים הביא לשולחנם עו"ד גיא אופיר, איימת הרשת. אקטיביות השופטים בישראל הביאה לתהליך של החלת החוק הישראלי על מרעי הפרא של פייסבוק וסיפוח השטח הווירטואלי כשטחה של מדינת ישראל הנתון בתחום שיפוטה. קנסות, השבת דפים ועמודי פייסבוק ועוד ועוד החלטות שהביאו את בכירי פייסבוק להגיע בבהילות לישראל, לפני שמערכת המשפט שלה תחולל ברשת מהפכה שיפוטית.
את המפכה קיווה השופט מלצר לקדם גם בשבתו כיו"ר ועדת הבחירות. הוא התחיל בהוצאת צו תקדימי לפיו מסר תעמולה מטעם מפלגה או מטעם רשימת מועמדים, אסור שיהיה לא מזוהה, אסור שיופץ באמצעות דמויות פיקטיביות או ע"י בוטים. הוא אף סיכם עם פייסבוק וטוויטר על מנגנון טכנולוגי באמצעותו ניתן יהיה לדווח לפלטפורמות על פרסומים המפרים את הצו – ואלו יסירו את הפרסום. גולשי פייסבוק שמו לב כי לאחרונה הרשת חושפת את הגורם הממן פוסטים בתשלום ובגוגל החליטו כי חודש וחצי לפני הבחירות ימנעו כל פרסום פוליטי. על החתום – חנן מלצר.
אלא שבאופן לא מפתיע העסק התגלה מורכב יותר. כך למשל דף פייסבוק שפרסם הכפשות על ח"כ אחמד טיבי לא הוסר, למרות שהוגשה תלונה לפייסבוק. טיבי הגיש תלונה למלצר וזה הוציא צו לפייסבוק המחייב אותה לסגור את הדף. והוא אכן נסגר, אלא שכמו פטריות אחרי הגשם, צצו דפים נוספים נגד טיבי, ומלצר החל להוציא צווים גם נגדם וחוזר חלילה. החתול מלצר והעכבר האנונומי במחילות הפייסבוק.
ולא רק משתמשי פייסבוק, גם צוקרברג עצמו התגלה כסוס עיקש שאינו מוכן לאוכפו של מלצר. פייסבוק גילו עצמאות והחלו להכריע בעצמם מהו פרסום ראוי ומהו לא, וכך החברה האמריקנית חסמה את פרופיל הפייסבוק של המועמד מטעם איחוד מפלגות הימין, איתמר בן גביר, מאחר שכתב: "ימותו אלף מחבלים ולא תיפול שערה מראשו של חייל צה"ל". מה הבעיה? לדידם של אנשי צוקרברג מדובר ב"מודעה המסיתה לגזענות ושנאה". כאשר מלצר ניסה להתערב הודיעו לו פייסבוק כי אין בידיו הסמכות וכי לא יענו לצווים שלו. אשפתו של מלצר נותרה ללא חיצים.
השיא הגיע לאחר שבידיעות אחרונות פורסם "תחקיר" שחובר על ידי פעילי שמאל קיצוני הטוען כי הליכוד עושים שימוש במערך "בוטים". בעוד בתקשורת מתגלים עוד ועוד חורים בתחקיר, שהפך כבר מזמן למסננת שכל טיפת אמינות נשפכת ממנה, בוועדת הבחירת מלצר קיים שעות רבות של דיונים, במהלכן אף קבע כי יש לבחון את הסוגיה גם באפיק הפלילי. מלצר נכנס לעומק נבכי הטוויטר תוך שהוא חושף שאין לו בקיאות גדולה ברשת הזו. במהלך הדיון השופט מלצר אף הציע לשתק את הפעילות ברשתות החברתיות עד לבחירות, ולהותיר לעיתונאים לשלוט בשיח הציבורי כמו בעבר. בכדי להגחיך את מלצר נפתח בטוויטר פרופיל מזויף על שם "השופט חנן מלצר" שם הפרופיל פועל כשריף של הטוויטר ומודיע בבדיחות הדעת על פסילתם של ציוצים.
מישטור הרשתות החברתיות, דומה למישטור השיח הציבורי בכיכר הומה אדם. מסובך, קשה-עד-בלתי-אפשרי וכלל לא בטוח שנכון להידרש למשימה הזאת. כוונתו הטובה של מלצר הייתה לנסות ולמזער את מימדי השיח המזהם והמרעיל במערכת הבחירות. אלא ששיח כזה מתרחש במקרה הטוב תחת שמות גלויים ובמקרה הרע באופן אנונימי תוך תחכום ועקיפת הצווים של יו"ר ועדת הבחירות. החלת החוק על השיח ברשתות החברתיות הוא, כאמור, קושי שמדינת ישראל ומערכת אכיפת החוק עדיין אינן יודעות כיצד להתמודד איתו. בעוד כמה עשרות שנים נזכור שהיה זה מלצר שהזהיר שהבוטים משתלטים על חיינו.
