2,251,340 – זה מספר המצביעים שהביאו לגוש הימין את הניצחון בבחירות 2015. ארבעה ימים לפני הבחירות לא נעסוק בניחושים על התוצאות הצפויות, אך כבר עכשיו אפשר לקבוע שעתיד גוש הימין ייקבע באופן שבו יחולקו אותם קולות, פחות או יותר, בין המפלגות.
נקודת הפתיחה של מערכת הבחירות בשביל גוש הימין הייתה כמובן פרישת נפתלי בנט ואיילת שקד מהבית היהודי והקמת הימין החדש. נדמה שהאירוע הזה התרחש לפני נצח, אך הוא קרה רק לפני שלושה חודשים: חמישה ימים אחרי שנתניהו הכריז על בחירות, במוצאי שבת 29 בדצמבר, כינסו השניים מסיבת עיתונאים והכריזו: "אם בעבר הצלחנו למנוע שחרור מחבלים כעת בהדרגה איבדנו את כוחנו להשפיע. נתניהו הבין שהציונות הדתית יושבת בכיס שלו… אנחנו יוצאים לדרך חדשה ומציגים אלטרנטיבה להנהגה לאומית".
שלושה חודשים לפני יום הבוחר הסתערו בנט ושקד על יעד דו־ספרתי של מנדטים, אך הם צפויים לסיים את ההסתערות בקול ענות חלושה. למה? כי משה פייגלין. אם נחקור את הבחירות האלו בחוג לסוציולוגיה, שאלת המחקר תהיה: מדוע התערער גוש הימין למצב שבו שתיים ממפלגותיו עוברות את אחוז החסימה לסירוגין (כחלון וליברמן), ואחת כבר לא תהיה הפתעת הבחירות (בנט)? הנחת המחקר תהיה: האשמה היא בפיצול בציונות הדתית, באיחוד במרכז־שמאל ובהצלחה של פייגלין. אבל המסקנה תהיה שהאשמה היא בעיקר במהלך הפרישה של בנט.
כשבנט עזב את המפד"ל המיתולוגית ואמר למצביעיה המסורתיים, צעירים בעיקר, "בואו אחריי, יש לכם בית גם אצלי", הוא שבר מוסכמה של 70 שנה שאומרת שהציונות הדתית מצביעה למפד"ל. תמיד היו מי שהצביעו למפלגות אחרות, אך השדרה המרכזית הביעה תמיכה במפלגת המגזר. עם הגעתו של בנט התמיכה שולשה: הוא הצליח להביא קהלים אחרים להצביע למפלגה, וגם, או בעיקר, להביא את צעירי המגזר, שראו בו בשורה מרעננת.
עם עזיבתו התרסקה המפלגה אל מתחת לאחוז החסימה, ואילו הימין החדש בתחילת ימיה עמדה על בין שמונה ל־12 מנדטים. הצלחה מרשימה אך רגעית. פולחן האישיות שיצר בנט בקרב צעירי המגזר, שביקשו מישהו חדש ומרענן להצביע לו, פעל נגדו ברגע ששחקן חדש נכנס לתמונה.
את הבית היהודי, האיחוד הלאומי ועוצמה יהודית הציל נתניהו במו ידיו לפני חודש, כשכפה על כל הצדדים להתכנס בכפיפה אחת, באיומים מצד אחד ובמגדנות מצד שני. נתניהו הפוליטיקאי הצליח בניגוד לכל הסיכויים להביא את הרב פרץ ללחוץ ידיים לבן־גביר, ומשברי מפלגות הפכו שלוש המפלגות לכוח עולה בבחירות: בין שישה לשבעה מנדטים לפי הסקרים האחרונים.
פייגלין לא הספיק כמעט לעשות טעויות ולחשוף פרגמטיות פוליטית מאכזבת. ככל שחקן חדש בזירה הוא הבטיח פוליטיקה אחרת, וסחף המונים. ולא רק זו, בנט מבחינות רבות הותיר אחריו אדמה חרוכה בקרב חלקים בציונות הדתית, בגלל אופן עזיבתו. יש מי שלא יכולים להצביע לו אחרי המהלך, אבל גם לא מוצאים את עצמם מצביעים לרב פרץ ולסמוטריץ'. בא פייגלין וגרף את קולותיהם. שקד אמרה לפני כמה שבועות שיום הבחירות יקבע אם מהלך הפרישה שלהם שווה צל"ש או טר"ש. כבר ברור לאן זה הולך.
כמו בנט וכחלון והגמלאים לפניהם, פייגלין בבחירות 2019 עושה את סיבוב "הפוליטיקה החדשה" על הבוחר הפוטנציאלי, ונוטל את בסיס המצביעים שבנט בנה עליו. יו"ר הימין החדש פרש מהבית היהודי כדי שנתניהו לא ישתה את המנדטים שלו רגע לפני הבחירות, וקיבל את פייגלין ששותה לו את הקולות בלי לומר אפילו אם הוא ימין או שמאל.
ששת המנדטים הנחזים לפייגלין, שרובם המכריע מגיעים מגוש הימין, עשויים להיות קרש הקפיצה של גנץ לכיסא ראש הממשלה. גנץ ולפיד, שהביאו את צבי האוזר ויועז הנדל ומשה קינלי טור־פז ועליזה לביא ומשה בוגי יעלון רק כדי לשתות את קולות הימין הרך והציונות הדתית (ללא הצלחה של ממש), קיבלו במתנה את פייגלין, שכביכול נשאר בבית, אבל כבר הודיע שיעבוד עם כל המרבה במחיר. ושבית המקדש השלישי יחכה.
וכמובן, בימין נמצאות גם שתיים שעלולות לא להיכנס לכנסת בכלל: ישראל ביתנו וכולנו. אם לשפוט לפי חוגי הבית והכנסים שמשה כחלון מסתובב בהם בשבועות האחרונים, הוא צפוי לקבל עשרה מנדטים לפחות. מכל עבר מרעיפים עליו חיבוקים והבטחות לפתק בקלפי. אבל החיבוקים לא מתיישרים עם הסקרים, וכחלון חושש שתמונת המצב בקלפי תיראה גרועה עוד יותר. הוא כבר לא הבטחת הבחירות, וקדנציה במשרד האוצר בדרך כלל מנבאת התרסקות בבחירות. תשאלו את לפיד. וגם את נתניהו.
עוד זכורה לי הפגישה המחויכת שלי עם השר אורי אריאל המציג את רשימות התומכים המובטחים, רגעים ספורים לפני שנוצח ברוב מוחץ בידי סמוטריץ' בוועידת האיחוד הלאומי. הוא לבדו יכול לספר לכחלון שהרבה יותר כואב להפסיד אחרי רצף של חיבוקים והבטחות לתמיכה. כחלון יוכל לומר תודה אם בכלל יעבור את אחוז החסימה.
לגבי ליברמן, בסיס המצביעים שלו, ארבעה עד חמישה מנדטים, צפוי לעמוד לצידו גם ביום הבוחר 2019. אבל זו כנראה תהיה הפעם האחרונה. אחרי הבחירות האלו ישראל ביתנו תיעלם, או תידרש להמציא את עצמה מחדש – כמו כולנו, וכנראה גם כמו הימין החדש. המצביעים הצעירים בורחים מישראל ביתנו לליכוד או לכחול לבן, והמבוגרים כדרך העולם הולכים ונעלמים. אין באמת סיבה להצביע לליברמן במקום ללפיד, או לליברמן במקום לבנט או לנתניהו.
ראש הממשלה אמר השבוע בריאיון למקור ראשון כי הוא לא מעוניין בממשלת אחדות. אני מאמינה לו. גם הסקרים נוטים לטובתו ומנבאים הצלחה זעירה לגוש הימין. אך אם תישאר בחוץ ולו מפלגה אחת מהגוש, במפתיע, התמונה תשתנה לחלוטין. בכל זאת, בסוף פוליטיקה, ופרגמטיזם, והקמת ממשלה. אם מצבת המנדטים תשתנה ולו במעט, גנץ, שנתניהו הצהיר שלא ישב איתו בממשלתו (וגם הפוך), יכול לקבל הזמנה לקואליציה דרך הדלת הראשית.
