בחמאס הבינו מזמן את מדיניות הפיצול שישראל מנהלת, שעל פיה יו"ר הרשות אבו־מאזן הוא הכתובת לנעשה בשטחי הרש"פ ואילו ארגון הטרור הוא הריבון המועדף על ישראל ברצועת עזה. בהתאם להיותו המוציא לפועל של אותה מדיניות, חמאס רואה עצמו נכס אסטרטגי של הממשלה בירושלים, ודורש לשפר את תנאי העסקתו.
חודשים ארוכים מנהלים בכירי חמאס משא ומתן על תנאי הרגיעה מול ישראל בתיווך המודיעין המצרי. גם השבוע, במקביל לירי לסירוגין מעזה לישראל ולתגובה הישראלית, היו הנציגים המצרים חלק ממעגל השיחות, ועשו כל שביכולתם למנוע הסלמה ולקדם הסכם רגיעה. על פי מקורות ערביים, בכירי הארגון ובראשם איסמעיל הנייה ויחיא סנואר סירבו להצעה הישראלית שהמצרים הניחו לפניהם, וזאת בשאיפה לראות מהלכים ברורים שיבטיחו שני דברים עיקריים: חופש תנועה של חמאס מחוץ לרצועה שיאפשר את המשך הקשר ההדוק עם הפטרונים האיראנים, ושיפור משמעותי בכלכלה העזתית – מהלך שיפחית את הלחץ הפנימי המתפתח ברצועה נגד הארגון.
בניגוד לסבבים קודמים, אז חגגו העזתים את הרקטות שהצליחו להסב נזק לישראל, הפעם ניכר שההתלהבות דעכה. גם ההישג המשמעותי מבחינת חמאס, של ירי טיל ארוך־טווח למרחק של 120 קילומטרים עד מושב משמרת, לא הוציא את ההמונים ברצועה לריקודים ולחלוקת ממתקים. ברשתות החברתיות אף היו עזתים שהביעו מיאוס מנוהל הירי, ביודעם שתגובה ישראלית בוא תבוא. רק בשבוע שעבר הביעו צעירים ברשת את מורת רוחם מהארגון, מה שלבטח לא גרם לבכיריו אושר.
בינתיים הצליח גוף הטרור העזתי לדכא את המחאה בכוח הזרוע, או ליתר דיוק בכוח הרובה שהופעל על מפגינים, כמו גם אלות שהכו בגבם של ילדים בני 14 שיצאו להפגין נגד המשך שלטונו. בארגון מיהרו לצבוע את הפגנות המחאה על יוקר המחיה בצבעים פוליטיים. הם האשימו את הרשות כמי שמשכה בחוטים בתקווה להפיל את משטר חמאס בעזה, ואף בשיתוף פעולה עם ישראל – גם במהלך ירי התגובה שביצע חיל האוויר על בתי הרצועה.
דובר חמאס סאמי אבו־זוהירי טען כי אנשי מודיעין מרמאללה התחזו לגורמים ישראליים והתקשרו למשפחות בעזה כדי להפעיל את נוהל "הקש בגג" – פינוי בתים לקראת תקיפה אווירית – כדי להלחיץ את תושבי הרצועה ולעורר בהם מחדש את ההתנגדות לארגון.
הדלק שמניע את התסיסה הפנים־עזתית הוא המשבר הכלכלי. אבו־מאזן הוא שהוביל את הרצועה למשבר, שנועד לזרז את סיום משטר חמאס. אחרי שקיצץ משכורות ופיטר פקידים, ביטל את רכישת הדלק לתחנת החשמל והטיל מיסים חדשים על סחורות הנכנסות לרצועה, השבוע הוא הכריז כי יפסיק לשלם על פינוי פצועים מרצועת עזה לטיפול בבתי חולים בישראל. משרד הבריאות ברמאללה הבטיח שישקול אופציות אחרות, כמו טיפול במצרים או בירדן, אבל בינתיים מדובר בעוד סנקציה כלכלית שמטרתה לפגוע ברווחת תושבי הרצועה כדי לקומם אותם נגד חמאס.
אנשי ארגון הטרור מצידם הבינו שמחסום הפחד ברצועה נסדק, ואם לא יהיה שיפור כלכלי הם עלולים למצוא עצמם בפני גל הפגנות נוסף. על כן פתח חמאס לאחרונה קמפיין המונים לגיוס כספים, שבו הם קוראים לתורמים לרכוש מטבע ביטקוין כדי לסייע לפעילות הארגון. ברשת הטלוויזיה הביתית 'אל־אקצה' מרצדים מספרי טלפון לכל המעוניין לתרום טלפונית "להמשך ההתנגדות לציונים".
רקטה עד איפא"ק
את הלחץ הפנימי קיוו בחמאס להפחית גם באמצעות הישגים שיירשמו על שמו בזכות ניצול נקודת החולשה של ישראל: מערכת הבחירות. שבועיים לפני ההצבעה בקלפי, כך חשבו בארגון הטרור, הם זמן מתאים ללחוץ שוב על ישראל לספק שורה של הקלות על עזה. הבחירות היו מבחינתם סוג של תעודת ביטוח שראש הממשלה בנימין נתניהו יימנע מפעולה נרחבת ברצועה, ועל כן הרשו אנשי חמאס לעצמם לשחרר את הרסן ולבצע "ירי מורלי" לעבר מרכז הארץ. לתיאוריית "העיתוי הנכון" תרם גם ביקור נתניהו בוושינגטון, שיועד כנראה להיות הבליץ האחרון של מערכת הבחירות.
הפרשנים הערבים נחלקו בדעתם באשר לתגובתו האפשרית של נתניהו. "חמאס רצו לנצל את התקופה הזאת כדי ללחוץ על ישראל שתיתן להם משהו לפני הבחירות. אבל הם צריכים לחשוב טוב יותר. נתניהו נמצא במערכת בחירות קשה, והוא לא יכול להיתפס כחלש מול חמאס אם הוא רוצה להיבחר שוב לתפקיד", הסביר הפרשן אחמד רפיק עוואד בריאיון ל'סקיי ניוז' בערבית. לדבריו, "נתניהו ספג מכה מורלית קשה כשחמאס אילץ אותו שוב להקדים את שובו מארה"ב לישראל ולבטל את הנאום שהיה אמור לשאת מול שדולת איפא"ק. ישראל עצמה נתפסת כחלשה כאשר ארגון חמאס, באמצעות הרקטות שהוא משגר מעזה, משבית את תנועת הרכבות".
הפרשן עריב א־רנתאווי, מנהל מרכז קודס למדיניות, קשר גם הוא בין חימום הגזרה על ידי חמאס לבחירות בישראל, ומצטרף לדעת עמיתו שתזמון הפרובוקציה לא היה חכם. "נתניהו מחויב כעת להנחית מכה קשה על עזה כדי לשמור על תדמיתו ולשמר את שרידותו הפוליטית. הוא חייב לשגר לישראלים מסר ברור שהוא זה ששומר עליהם ולכן הם צריכים לבחור בו. נתניהו שואף להיות הפוליטיקאי שכיהן כראש ממשלה לתקופה הממושכת ביותר, ולכן יפעל בנחרצות נגד חמאס".
מנגד, אימאן ארפאתי, פרשן בערוץ 'אל־אקצה', הימר על תגובה חלשה של ישראל. "ניסיון העבר מלמד שנתניהו לא יגיב. הוא כבר שבר את כל הקווים האדומים במשוואה שהוא הציב בנוגע ליחס לרצועת עזה, ותגובה חריפה שלו בתקופת בחירות לא נראית לעין. בתקופה האחרונה יש לחץ גדול על נתניהו, והוא מצטייר כחלש וכמי שלא יכול להכריע את רצועת עזה – מה שגורם לו להפסיד נקודות רבות בציבוריות הישראלית. עם זאת, נתניהו יודע כי לא יהיה ניתן להכריע את רצועת עזה וחמאס אלא באמצעות פעולה קרקעית וכיבוש הרצועה כעת. הוא לא יכול לשלם את המחיר שישראל תצטרך לשלם בכניסה שכזאת".
יועמק בנק המטרות
התגובה הישראלית לירי למרכז הארץ הייתה נרחבת. ברצועת עזה דיווחו על חמישה מבנים של חמאס שנהרסו ביום שני בלילה, באחד מהם היה משרדו של ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה. בעזה מיהרו לפרסם תמונות של האתר המותקף, ואף שתלו בין ההריסות נדנדת ילדים חדשה שנותרה יתומה כביכול בין החורבות. זאת, כמובן, במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל חמאס נגד ישראל בזירה הבינלאומית, וגם כניסיון נואש לעורר את העולם הערבי, אשר הגיב בשתיקה מוחלטת מול הפגיעות ברצועה.
"השינוי העיקרי מבחינת ישראל הוא העמקת בנק המטרות", הסביר הפרשן עוואד. "השמדת משרדו של הנייה, פגיעה במשרדי המודיעין וביטחון הפנים של חמאס והשמדת בית של בכיר נוסף בארגון הן ניסיון ישראלי להציג תמונת ניצחון לחברה בישראל". עוואד הגדיר את הבעיה הישראלית העיקרית כחוסר החלטיות. "ישראל לא החליטה איך לטפל ברצועת עזה כי היא לא החליטה איך לטפל בנושא הפלסטיני. היא לא מעוניינת בפתרון שתי המדינות ובהקמת מדינה פלסטינית, ומצד שני היא לא מעוניינת לכבוש מחדש את רצועת עזה ולשלוט בה. לכן המצב הזה יימשך, תוך פילוג פנימי בחברה הישראלית בין ימין לשמאל ובין ימין וימין בשאלה מה עושים עם עזה ומה עושים עם חמאס".
הפרשן הפלסטיני סבור שסטטוס־קוו הוא היעד המועדף על כולם. "התגובות של שני הצדדים, הן של ישראל והן של הפלגים הפלסטיניים, מחושבות. אף אחד לא מעוניין בפעולה צבאית נרחבת שתשנה את המצב הקיים, ולכן הכיוון הוא המשך המאמצים של מצרים, האו"ם וקטאר לקדם תוכניות שיקום והסכם רגיעה".
בשבת הקרובה, 30 במארס, יציינו בחמאס שנה לתחילת "צעדות השיבה" – המהומות על הגדר. הארגון, שהשקיע את כל כספו ומשאביו בבניית האיום התת־קרקעי והאיום הרקטי, לא האמין שדווקא נשק הלואו־טק – בלוני תבערה ומטעני גדר – יניב הישגים כה רבים. מבחינתם, במהלך השנה החולפת הם הצליחו לגרום להתפטרות שר הביטחון אביגדור ליברמן, לכפות בחירות על ישראל, לחתום על עסקה של העברת דלק קטארי לתחנת החשמל העזתית ומיליוני דולרים לרצועה, וגם לירות לעבר גוש דן ואפילו לשרון.
חמאס מתבסס כאמור על הנחת המוצא ששלטונו בעזה הוא נכס אסטרטגי מבחינת ישראל. לא ברור עד כמה הוא יכול למתוח את החבל, אך בהתחשב בניסיון העבר נראה כי הארגון יכול להמשיך בפלירטוט עם המצרים במקביל לפעילות מהרצועה, בלי לשלם על כך מחיר ניכר. כדי לשנות את נקודת המוצא הזו, יש להחזיר את מדיניות החיסולים לארסנל.
שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני בין ישראל למצרים טוב מאוד. אפשר לנקוט יד קשה נגד חמאס, ולסמוך על המצרים שייתנו גיבוי כלשהו, לפחות בשתיקה. יש להבהיר לבכירי חמאס שחייהם בסכנה, ובכך לכפות עליהם לקבל החלטות מתוך פחד ולא מעמדת מיקוח עדיפה. 
