יותר משלושה חודשים לאחר שתושבי טבריה החליפו את ראש העירייה, העיר שלחופי הכינרת עדיין נבוכה. מאבקים בין חרדים, דתיים וחילונים, מועצת עיר משותקת, וראש עירייה אחד שנדמה כאילו הוא ממשיך לנהל את קמפיין הבחירות שלו, ומתקשה או אפילו לא מנסה להחזיר את העיר לשגרה הרגועה והשקטה שאפיינה אותה עד היום.
גם אם אינכם תושבי טבריה, מן הסתם כבר הספקתם לשמוע על ראש העיר החדש שלה, רון קובי, הממקד אליו תשומת לב תקשורתית וציבורית הרבה מעבר לגודלה היחסי של עירו. בעקבות אישיותו הססגונית ומאבקו הקולני למען פתיחת עסקי תיירות והפעלת תחבורה ציבורית בעיר בשבת, הוא מרבה להופיע בתוכניות אקטואליה ואירוח, שם הוא מוצג לרוב כגיבור הישראלי החדש הנלחם בכפייה החרדית.
קובי, 47, פעיל חברתי מוכר בעירו ואיש עסקים, ניצח בבחירות המקומיות האחרונות את ראש העיר הקודם יוסי בן־דוד, לאחר שזכה ב־45.3% מקולות הבוחרים (בן־דוד ומועמד נוסף קיבלו כל אחד כרבע מהקולות). קובי רץ לבחירות ללא גב ומימון מפלגתי, והתפרסם בעיקר באמצעות אינספור שידורים חיים שקיים בדף הפייסבוק שלו בשנים האחרונות. רבים מהשידורים הללו נמשכו שעה ויותר, כאשר קובי מצרף אליהם תומכים ופעילים. מסע הבחירות שלו התמקד בקו אנטי־חרדי, ובהצהרות כי יש לפתוח את התיירות בעיר בשבת ולמנוע השתקעות של אוכלוסייה חרדית נוספת בעיר.
מי שחשב שהקמפיין הלעומתי של קובי נועד לצורכי בחירות, ושלאחר כניסתו לתפקיד הוא יתמקד בניהול העיר ובהחזרתה לפסים של שקט תעשייתי, התבדה במהירות. נישא על גלי הלייקים בפייסבוק והאהדה בתקשורת וברחוב הטברייני, קובי ממשיך בקו הלוחמני ושואף לסמן את הקו גם בעבור ערים אחרות. "הציבור במדינה מבין שמפה אנחנו מוציאים את הבשורה של המלחמה למען הפרדת הדת מהמדינה", הוא אומר לנו בלשכתו שבבניין העירייה הישן. "פה בטבריה מתחילה המלחמה בכפייה החרדית".
בסגנונו העממי והמתעלם מכללי התקינות הפוליטית, מבקש קובי לחולל בעיר מהפך. בעשורים האחרונים טבריה סובלת מהזנחה בתחומים רבים, ובראשם התיירות. קובי שואף להחזיר את העיר לימיה היפים בשנות השבעים והשמונים, כאשר הטיילת המתה בני אדם וטבריה הייתה מוקד תיירות מוביל בזכות הכינרת המרהיבה, ולאו דווקא בשל קברי הצדיקים.
אם תשאלו את קובי, הוא בא לעבוד ו"לא רואה אף אחד בעיניים", כלשונו. "שלושת החודשים האחרונים שעברתי כאן בעירייה הם כאילו עברו חמש שנים", הוא אומר. "אנחנו עובדים ומובילים תהליכים מטורפים באינספור שעות עבודה והקרבה עצמית. אני עובד ב־360 מעלות, ברמות שאנשים לא מבינים שאפשר לעבוד ככה. כל היום מלא בפגישות בשלל נושאים. יושבים פה על תוכניות, על הבאת תקציבים, 'קולות קוראים' ועוד".
בניגוד לדברי מבקריו, קובי טוען כי הבולטות התקשורתית שלו איננה באה על חשבון תפקידו, וכי העיסוק בכפייה החרדית, כהגדרתו, איננו מונע ממנו להתמודד עם אתגרים אחרים בעיר המצויה בגירעון תקציבי של 200 מיליון שקלים. בחודשים האחרונים, הוא מתאר, סדר יומו מתחיל לא מעט פעמים ברבע לחמש לפנות בוקר, בנסיעה לאולפני טלוויזיה במרכז כדי לדבר על פתיחת התיירות בעיר בשבת ועל מאבקו בחרדים. לאחר מכן, בשעה תשע, הוא מתייצב בבניין העירייה ושוהה בו עד השעות המאוחרות של הלילה. עובדים בעירייה מעידים כי קובי מגיע למשרד שבעה ימים בשבוע – גם ביום שישי ובמוצאי שבת. אשתו וילדיו מתגוררים בתל־אביב, ומצטרפים אליו בסופי שבוע.
הוא תזזיתי, קופץ מנושא לנושא, ומתנהל באופן ישיר ונטול דיסטנס. כך למשל, צעירה שהגיעה לפגישה עם גורם בעירייה דופקת על דלת הלשכה בבקשה לצילום סלפי רגע לפני שהיא חוזרת לתל־אביב. היא נענית בחיוב כמובן. בהמשך מקבל קובי שיחת טלפון מבכירה במשרד החינוך, המבשרת לו כי הוחלט לאשר את בקשת העירייה להרוס את מבנה בית הספר היסודי 'רעות', שנמצא רעוע ומסוכן. קובי פוצח בקריאות שמחה, ואנשי צוותו מצטרפים לחגיגה. הוא שולף את הטלפון הסלולרי, דוחק במנהלת לשכתו להזעיק את מהנדס העיר, ומתחיל לדווח בשידור חי לרבבות התושבים שעוקבים אחריו בפייסבוק. השידור מתנהל כמו דיווח חדשותי טלוויזיוני: קובי מראיין את בעלי התפקידים בעירייה על ההחלטה, מסביר אותה בעצמו לתושבים, ובסיום נפרד מהם. חלק מעובדי העירייה פחות מחבבים את הבוס החדש, וטוענים בהקשר הזה כי לשכתו מתנהלת כמו בסטה בשוק ולא כמו לשכת ראש עיר.
ביטוי נוסף לאופיו הדינמי והחריג של קובי הוא האופן שבו בחר לעצב את לשכתו. מיד לאחר שנבחר לתפקידו הוא הפך אותה למעין 'אופן ספייס' (חלל עבודה פתוח), הכניס אליה עמדות עבודה נוספות והציב בהן אנשי מקצוע ויועצים. כל פגישותיו של ראש העיר מתקיימות כאן, בנוכחות עוזריו, כאשר הוא עצמו יושב באמצע שולחן המוצב במרכז החדר, לצד אנשיו. אגב, האורחים נדרשים להפקיד את מכשירי הטלפון שלהם מחוץ ללשכה, כנראה מחשש להקלטות. כאשר אני מבקש ממנו להסביר את השינוי במבנה הלשכה, הוא אומר: "גילינו שיש כאן בעיה במבנה ארגוני וביכולת לייצר תהליכים, ולכן בנינו את הצורה הזאת יש מאין".
הריאיון המלא יפורסם מחר במוסף יומן של מקור ראשון
