חצי שנה לקח למתח שנוצר בין רוסיה לישראל, בעקבות הפלת מטוס הביון הרוסי בשמי סוריה, להתפוגג. פגישתם השבוע של ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין היא הסימן האולטימטיבי לכך שהיחסים חזרו למסלולם. אם כי מה שהיה כנראה כבר לא יהיה. מתח שיורי נותר בכל מקרה. בפתח פגישתו עם פוטין התייחס נתניהו בעיקר לתיאום הצבאי בין צה"ל לצבא הרוסי, ולהבנות בעניין סוריה: "האיום הגדול ביותר ליציבות ולביטחון באזור מגיע מאיראן וגרורותיה", אמר ראש הממשלה. "אנו נחושים להמשיך בפעולה התקיפה שלנו נגד הניסיונות של איראן הקוראת להשמדתנו, ונגד ניסיונותיה להתבסס צבאית בסוריה". בהמשך הזמין את פוטין לבקר בישראל ולחנוך אנדרטה לזכר קורבנות המצור על לנינגרד במלחמת העולם השנייה. הנשיא הרוסי נענה להזמנה אך נמנע מלהתייחס לאיראן באופן ספציפי, באומרו כי ישוחח עם נתניהו בענייני ביטחון באופן כללי.
ההבדלים בניואנסים ניכרו כבר בהודעות שקדמו לפגישה, ואלה הבדלים משמעותיים. בעוד נתניהו היה ממוקד בנושא האיראני, הקרמלין פרסם הודעה לקראת הפגישה ובה נאמר כי המנהיגים ידונו ב"נושאי מפתח של שיתוף פעולה בילטרלי בכל תחומי הכלכלה, המסחר וההקשרים ההומניטריים. כמו כן יוחלפו דעות בנוגע למצב במזרח התיכון, כולל הסכם פלסטיני־ישראלי והמצב בסוריה". פירוש: "הנושאים הבילטרליים" – זהו טקסט כללי, שבדרך כלל אין מאחוריו משמעות רבה. לעומת זאת הסיפא, הקושרת בין הסוגיה הפלסטינית ובין ההסכמות בסוריה, היא כנראה לב העניין.
אז באיזה סחר סוסים מדובר בעצם? נתניהו היה רוצה להתרכז בעניין התיאום הצבאי. גם המשלחת המצומצמת שהגיעה עימו, ושכללה את ראש אמ"ן אלוף תמיר היימן ואת ראש המל"ל מאיר בן־שבת, רומזת לכך. המטרות של פוטין רחבות יותר. הוא רוצה להגיע להסדרה בסוריה, שתאפשר לו לקצור את פירות הניצחון. לשם כך מנהלת רוסיה משא ומתן קשוח עם איראן מצד אחד ועם טורקיה מצד שני. כדי להראות לשתי המדינות הללו שהוא אכן מסוגל לייצר הסדרה, עליו להציג להן יכולות מו"מ מוכחות מול ישראל. אחת האופציות היא שפוטין ידרוש מישראל גמישות גדולה יותר ביחס לנוכחות האיראנית בסוריה, בתמורה להבטחות רוסיות מסוימות בנוגע לרמת הגולן.
בשבועות האחרונים אירחו הרוסים במוסקבה את כל הפלגים הפלסטיניים. מבחינתם, עסקת המאה של טראמפ לא יכולה להיות ההצגה היחידה בעיר. יש להם אינטרס מובהק להידחף לזירה. נתניהו יכול להגיד לאמריקנים: תנו להם להיכנס למשחק. כל זה בעירבון מוגבל כמובן, כי לכאורה נתניהו איננו יודע עדיין מהי התוכנית האמריקנית, ואנחנו לא יודעים אם פוטין ונתניהו אכן דיברו על הפלסטינים; כל זה ייוודע, אם בכלל, רק אחרי הבחירות. בינתיים הנושא הוא איראן, איראן ושוב איראן.
