בית המשפט העליון הפך לפני כשבועיים הרשעה של נאשם בשתי ערכאות נמוכות, לאחר שהגיע למסקנה כי נחשד בגלל צבע עורו. בהכרעת דינם ביקרו השופטים את מה שכינו "קלות בלתי נסבלת של הפיכת אדם לחשוד בשל זיהויו כאדם ממוצא אתיופי".
בסתיו 2012 רכב ירדאו קסאי, צעיר ישראלי ממוצא אתיופי, על אופניו בטיילת חוף הים בחיפה. פקחי העירייה הורו לו לעצור ולהזדהות ללא סיבה. לאחר שסירב לקחו אותו הפקחים לחדר צדדי על החוף, ערכו עליו חיפוש ומצאו ברשותו סכין. שוטרים שהוזעקו למקום הפשיטו את הצעיר, ערכו עליו חיפוש מדוקדק ומצאו טלפון סלולרי שנחשד כגנוב. השוטרים עצרו את קסאי והביאוהו לחקירה. קסאי קילל את השוטרים, איים עליהם בנקמה ואף ירק על אחד מהם.
נגד קסאי הוגש כתב אישום בעבירות של איומים, הפרעה ותקיפת שוטר במילוי תפקידו, החזקת נכס חשוד כגנוב והחזקת סכין למטרה פסולה. בית משפט השלום בחיפה הרשיע את קסאי בעבירות הללו וגזר עליו שלושה חודשי עבודות שירות. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור שהגיש קסאי.
ד"ר אלקנה לייסט, הסנגור הציבורי המחוזי של מחוז ת"א, ועו"ד יגאל בלפור מהסנגוריה הציבורית, אשר ייצגו את קסאי, הגישו ערעור לבית המשפט העליון. בערעור טענו כי לפקחים לא הייתה כלל רשות לעכב את קסאי, וכי חיפוש השוטרים עליו והפשטתו בוצעו כשהוא לא היה נתון במעצר וללא חשד סביר לביצוע עבירה. שלושת השופטים, חנן מלצר, עוזי פוגלמן ודפנה ברק־ארז, קיבלו את עמדת הסנגוריה וביטלו את העונש על אחזקת הסכין. הם הותירו על כנו את עונש המאסר על תנאי בגין העבירות האחרות.
שופטי בית המשפט העליון מתחו ביקורת חריפה על פקחי עיריית חיפה ועל השוטרים, בקובעם כי פעלו בניגוד לחוק כאשר עיכבו את קסאי ללא חשד סביר לעבירה ואף ביצעו עליו חיפוש תוך כדי הפשטה. יתרה מכך, השופטים קבעו כי המניע מאחורי העיכוב של קסאי היה גזעני, בשל היותו ממוצא אתיופי.
"לא הייתה נתונה לאדם פרטי, ובכלל זה לפקח בחוף הים, סמכות לעכב את המערער", כתבה השופטת ברק־ארז בפסק הדין, והוסיפה כי "תיאור השתלשלותו של האירוע מעורר תחושה לא נוחה באשר לקלות הבלתי נסבלת של הפיכת אדם לחשוד, ולא כל שכן כאשר אחד המאפיינים שנמסרו לגביו לפקחים הוא זיהויו כאדם ממוצא אתיופי". השופט פוגלמן הוסיף כי "המערער הוא ממוצא אתיופי. לא פעם יטפלו חשד על אנשים ממוצא זה, או ממוצא אחר, אך ורק בשל המוצא וצבע העור".
ברק־ארז אף קראה למחוקק להתערב ולהסדיר את נושא סמכויות פקחי העיריות: "המקרה שבפנינו מגלה כי לכאורה יש מרחב של אי־בהירות באשר להיקף סמכויות העיכוב של פקחים, כמו גם לאופן המדויק שבו עליהם להפעיל את סמכויות אלה".
