מעצרם של הנערים החשודים במעורבות ברצח הפלסטינית עאישה א-ראבי, שהותר לפרסום השבוע, עורר מחאה שלוותה בהפגנה שנערכה מול בית ראש הממשלה. זעמם של המפגינים כוון נגד שיטות החקירה של השב"כ במסגרתן, בין השאר, נמנעה פגישת החשודים עם עורכי דין.
אם אכן מעורבים החשודים ברציחתה של עאישה א-ראבי, הרי שיש לגנות את מעשה הזוועה בצורה התקיפה ביותר. פעולות של טרור יהודי ו"תג מחיר" הן פשעים חמורים הן מצד עצם חומרת המעשים, והן מבחינת ההשלכות שלהן על יחסי יהודים ערבים ועל ערכיה של מדינת ישראל.
אך גינוי זה אינו יכול לעמעם את הדרישות הברורות שיש להציב בפני חקירות שב"כ, אפילו בחקירת מעשים חמורים אלו: אסור שהמאבק בטרור, יהודי או ערבי, יהיה בכלים שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות מוסר בסיסיים, הכוללים את השמירה על זכויות היסוד הבסיסיות של החשודים. איננו יודעים, כמובן, מספיק פרטים על האירוע הקונקרטי, אך בכל חקירה של כוחות הביטחון והמשטרה ראוי שיישמרו הכללים הבאים:
ראשית, שלילת הזכות להיוועצות עם עורך דין, כמו גם נקיטת שיטות חקירה קיצוניות נוספות, שמורות למקרים החריגים שבחריגים. בשלילת זכות הפגישה עם עורך דין ובשיטות חקירה נוספות שלעיתים גובלות בעינויים, לא ראוי להשתמש אלא במקרים שבהם בטוחים כוחות הביטחון כי מדובר "ב"פצצה מתקתקת" שאי-מניעתה עלולה להוביל לפגיעה בנפש. גם אז, יש להשתמש באמצעים חריגים אלו בזהירות מפליגה. בעניין זה ראוי להדגיש שההצדקה היחידה שיכולה לעלות על הדעת בשימוש באמצעים אלו היא מניעת סיכון לחיי אדם בעתיד. פצצה שהתפוצצה איננה פצצה מתקתקת, גם אם הכאב גדול ויש מי שתובע את נקמתו.
שנית, כאשר מדובר בקטינים יש להקפיד על זכויותיהם שבעתיים. מעצר וחקירה קשים לכל אדם אך כאשר המדינה מפעילה את כל עוצמת כוח הכפייה והחקירה שלה כלפי קטינים, סביר להניח שאלו יישברו תחת הלחץ. מעבר לבעיה של שלילת הזכויות הקיצונית הכרוכה בחקירת קטינים תוך שימוש באמצעים חריגים, קיים גם סיכון משמעותי ומוכח כי הקטין יודה הודאת שווא, ויסיט את החקירה ממטרתה. רק בשבוע שעבר פסלה שופטת בית המשפט המחוזי הודאה של קטין שנחשד בפעולות תג מחיר. קריאה של ההחלטה יכולה ללמד הרבה על הסכנה במתן כוח בלתי מוגבל לרשויות הביטחון. עוצמת הלחץ שהופעלה במקרה ההוא כלפי הקטין הייתה כזו, שקשה מאוד לתת אמון בהודאה שיצאה מפיו.
באותו משנה זהירות יש לנהוג גם ביחס להרחבת המונח "חריג". קיים החשש כי כל שימוש באמצעי חקירה כמו שלילת פגישה עם עורך דין יורחב גם למקרים שבהם הצורך בשימוש בהם דוחק פחות. משעה שניתנה לכוחות הביטחון הרשות להשתמש באמצעים אלו, קיימת הסכנה כי הם יפרשו את ה"חריגים" בצורה מרחיבה. אמצעי שהשימוש בו הותר בחקירות בסיכון לחיי אדם, יכול בקלות "לגלוש" לחקירות בהגנה על רכוש ופעולות חקירה שהותרו כלפי בגירים, מתורגמות בקלות לפעולות הננקטות כלפי קטינים.
סיכון מרכזי נוסף הטמון באמצעי חקירה חריגים הוא כי השימוש בהם יהיה בצורה מפלה. אם ניתן להצדיק נקיטת אמצעים מסוג זה, הרי שאותה הצדקה חלה גם כאשר אותה פצצה מגיעה עם הוראות הפעלה בעברית. ולעתים, כך מסתבר, זו אכן צורתה. מניעת זכויות בסיסיות מקטינים היא מעשה פסול בין שהיא מוחלת על יהודים, ובין שעל פלסטינים. אלא שכמה מהמקרים האחרונים מעלים חשש כבד כי כאשר אמצעי חקירה חריגים מופעלים כלפי יהודים, הם גוררים תגובה ציבורית קשה, בעוד שהפעלתם כנגד עצורים פלסטינים עוברים בחסות ההרגל. הפרסומים האחרונים גם מלמדים על כך שמי שמחלק את זכויות האדם על פי שיוך אתני, וסבור כי אמצעי חקירה יופעלו כלפי פלסטינים בלבד, עלול לגלות כי חלוקה זו אינה פועלת במציאות.
ככה זה אולי במדינה שמיום הקמתה נמצאת במצב חירום באופן רשמי ושצמד המילים "איום קיומי" נזרק לאוויר מרחביה כל העת. סביבה כזו היא קרקע נוחה להכשרת החמורים שבאמצעים ותדירות השימוש בהם מחסנת את הבטן שכבר אינה מתהפכת למשמע אישורם.
חקירות ביטחוניות, שמטרתן להגן על חיי אזרחים חפים מפשע, ימשיכו להתנהל בעתיד הנראה לעין. אך שיקוליי זכויות אדם, זהותה של מדינת ישראל ותועלת החקירה, מלמדים כולם על הצורך בצמצום משמעותי של אמצעים חריגים בחקירות.
פרופ' כהן הוא מנהל התוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין שחק במכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר שפרן גיטלמן היא חוקרת בתוכנית.
