את הנטייה הפיזיולוגית הזאת אנו מאמצים באופן בלתי מודע גם ברמה הפסיכולוגית כאשר אנו אוגרים חפצים ופריטים ששימשו אותנו בתקופה מסויימת בחיינו, אך בשלב מסויים כבר אין לנו צורך בהם, ובכל זאת אנו שומרים אותם בקירבנו.
דוגמא לכך אפשר למצוא בכל ארון בגדים בו אפשר למצוא לפחות שלושה ג’ינסים וארבע חולצות שלא לבשנו בשנתיים האחרונות, אבל משום מה אנחנו לא ממש מעוניינים להיפרד מאותם בגדים, מכיוון שאולי ביום מן הימים יתחשק לנו שוב ללבוש אותם. זה יכול להתבטא בספרים שאותם יש לנו קושי מיוחד להוציא מהבית, ואנו שומרים אותם בספריות שמכסות קירות שלמים, וזה יכול להתבטא בעוד שורה של סוגי פריטים וחפצים.
העניין הוא שאצל אנשים נורמלים האגרנות הזאת היא עניין שעדיין אפשר למצוא בו היגיון. יש היגיון, גם אם הוא לא עומד בדרך כלל במבחן המציאות, לשמור בגדים שאהבנו פעם, פשוט מהסיבה שייתכן שנתאהב בהם שוב ונרצה ללבוש אותם.
צריכים עזרה עם אגרן כפייתי? התקשרו אלי עכשיו – 050-7454504
האגרנות הזאת הופכת לעניין כפייתי, כאשר קיים צורך לאגור כל דבר, ללא קשר לצורך הפונקציונלי שלנו בו, וכשאנחנו אומרים כל דבר, אנחנו מתכוונים לכל דבר, לרבות כלים חד פעמיים משומשים, ניירת חסרת ערך, פחיות ובקבוקים משומשים ריקים, בגדים בלויים, בובות בלויות, חפצי פלסטיק מכל הסוגים, הצורות והגדלים, חפצי מתכת, מכשירי חשמל, פיסות בד, פריטי עץ ועוד כהנה וכהנה פריטים וחפצים שאנו מכניסים לסביבת המחייה שלנו רק כדי שיהיו שם, ולא כדי להשתמש בהם באיזשהו אופן.
מן הסתם, אפשר לדמיין שאנשים הסובלים מתופעה זו של אגרנות כפייתית, יכולים למצוא את עצמם בשלב כזה או אחר חיים בבית מלא בחפצים חסרי ערך התופסים את רוב נפח הבית, עד כי המחייה בבית נעשית בלתי אפשרית. במקרים חריפים יכולות ערימות החפצים האלה למלא את הבית מקיר לקיר, מגובה הרצפה ועד גובה התקרה כשרק מעברונים צרים מאפשרים לעבור בין אגפי הבית השונים, תוך דילוג על ערימות קטנות יותר של חפצים.
כאשר האגרן הכפייתי חי לבדו, אפשר להתנחם בכך שהוא לפחות לא מזיק לאנשים אחרים, ולא פוגע באיכות
החיים שלהם. אבל אגרנים כפייתיים הם לא אנשים שרוצים לחיות לבדם. אנשים אלו יכולים להיראות לנו נורמליים לחלוטין ברחוב ובחיי היום יום. הם יכולים להחליף איתנו כמה מילים בתור לבנק, הם יכולים לשבת לידנו באוטובוס, הם יכולים לשבת לידנו בבר ולשתות איתנו בירה, ואנחנו לא נדע שהם כאלה. במקרים רבים, האגרן הכפייתי אכן לא חי לבדו. הוא חי עם משפחה שלמה המקיפה אותו, משפחה שלמה שסובלת סבל רב בעקבות הנטייה של אותו אגרן לאגור כל דבר שהוא רואה. משפחות רבות מצליחות לסבול את התופעה עד רמה כלשהי, אך ברגע שהעניין הופך לעניין תברואתי, בטיחותי וגורם לפגיעה משמעותית באיכות החיים, והמצב הזה לא מאחר לבוא, ישנה רק אפשרות אחת והיא פינוי הדירה מכל אותם חפצים.
ערימות אלה של פסולת מתחילות מהר מאוד להפיץ ריח רע בבית, להזמין מזיקים שונים כדוגמת ג’וקים, עכברים, חולדות ואפילו נחשים, להעלות עובש ולהוביל לפטריות שמתפשטות בכל רחבי הבית וכדומה. פרט לכך, האם בכלל אפשר לדמיין מגורים בתוך בית שמלא בחפצים שרובנו מגדירים כזבל? האם אפשר לדמיין גידול וחינוך של ילדים נורמליים בסביבה כזאת? כמובן שזה הוא מצב בלתי אפשרי, שיש לטפל בו מן היסוד.
אנחנו בחברת שי שטיקגולד מתמחים בפינוי דירות ועוד מגוון רחב של חללים כמו מקלטים, מחסנים, מפעלים, משרדים, בתי עסק, חצרות וכדומה. במהלך שנות פעילותנו צברנו ניסיון רב גם בתחום של עבודה עם אגרנים כפייתיים. בשונה מפינוי של חלל רגיל, הפינוי של ביתו של אגרן כפייתי הוא יותר תהליך פסיכולוגי מאשר תהליך פיזי. היכולת שלנו להרים חפצים כבדים ולפנות אותם מהדירה היא חסרת ערך כמעט כאשר מדובר באגרן כפייתי. היכולת שלנו להפעיל מגוון רחב של ציוד ומכשור כדי להתמודד עם כל סוג של פסולת, ולהפנות את הפסולת ליעד שלה, היא כמובן יכולת הכרחית, אך היא תופסת נפח מאוד שולי כאשר מדובר במקרים של פינוי בתים של אגרנים כפייתיים.
פינוי בית של אגרן כפייתי מתחיל בקבלת החלטה משותפת. העניין מתחיל בפגישה של האגרן הכפייתי עם פסיכולוגית, וזה כמובן אחרי תהליך ארוך ומייגע שיכול להימשך שנים ארוכות, במהלכו מנסה המשפחה לנקוט בכל טקטיקה ואפשרות העומדת בפניה על מנת להתמודד עם הבעיה ולשכנע את האגרן הכפייתי שחייבים לעשות שינוי באורח החיים של המשפחה.
כשהאגרן הכפייתי מסכים כבר להוביל מהלך כלשהו, כשהוא מבין שהוא פוגע באנשים שהוא אוהב, והוא מבין את זה היטב, או אז מתחיל תהליך שבסופו אמורה הנטייה של האגרן הכפייתי לדעוך באמצעות טיפול פסיכולוגי או לפחות להיכנס לשליטה. כאמור, התהליך מתחיל בסדרת פגישות של האגרן הכפייתי עם פסיכולוג. במהלך הפגישות בונה הפסיכולוג את תמונת הפינוי בעיני רוחו של האגרן הכפייתי, הוא מנסה לשכנע אותו שזה הוא הדבר הטוב ביותר לעשותו למען כולם, והוא מכין אותו נפשית לקראת האירוע הקשה, ואכן מדובר באירוע קשה מאוד עבור אותו אגרן כפייתי, שמפתח קשר רגשי של ממש עם כל אותם חפצים שהוא אוסף.
ביום הפינוי, מגיעה חברת הפינוי עם צוות פינוי מקצועי ומיומן בתחום פינוי דירות ופסולת, אך במקרה זה גם עם כישורים של עבודה עם אגרנים כפייתיים. היכולת של הצוות להפוך לגורם פאסיבי שעובד בקצב אחר לגמרי מפינוי שגרתי היא קריטית.
תהליך הפינוי הוא למעשה משא ומתן ארוך בין הפסיכולוג ובין האגרן הכפייתי על אופן וסדר פינוי הבית. איזה חדר מפנים קודם? מה לא מפנים? מה אפשר לפנות בכל מקרה? האם אפשר להתחיל? האם צריך לעצור לרגע? המדובר בתהליך רב שלבי שיכול להימשך הרבה מעבר ליום פינוי אחד, בהתאם לרמת שיתוף הפעולה של האגרן הכפייתי. אנשי הצוות צריכים להיות רגישים מאוד למצבו של האגרן הכפייתי, ועל אף שאצל מרבית האנשים יום הפינוי יכול לכלול סדרה ארוכה של מצבים המעלים גיחוך וחיוך על השפתיים, על צוות הפינוי להראות אמפתיה מלאה עם המטופל, מאחר והם מהווים חלק חשוב ומרכזי בתהליך הטיפול.
במקרים רבים, מגדירים הפסיכולוג בשיתוף המשפחה והאגרן הכפייתי מעין פינה קטנה שבה יוכל האגרן הכפייתי לממש את האובססיה שלו מבלי להפריע לשאר בני המשפחה, ומבלי לגרום למפגעים תברואתיים. פינה זו היא למעשה הכנסה של האובססיה של האגרן הכפייתי לכדי שליטה. האגרן הכפייתי יכול להמשיך ולאגור חפצים כל עוד הוא לא חורג מאותה פינה, ואם הפינה מתמלאת עד אפס מקום, הוא יודע שעליו להיפטר מחפצים ישנים יותר על מנת לפנות מקום לחפצים חדשים. זה נשמע כמו הפרעה נפשית, מכיוון שזו אכן הפרעה נפשית, ולא תמיד אפשר להתגבר עליה או להתמודד איתה כפי שצריך, אך אנו, כחברת פינוי העוסקת בתחום זה, חייבים להיות שותפים לתהליך בכל ההיבטים שלו.
