הגיאוגרפיה של הקדושה היא רכיב גיאופוליטי בדיוק כמו משאבי טבע או פיזור אוכלוסייה. אתרים קדושים מושכים אליהם בני אדם, ומשמשים כצמתים ברשתות אנושיות שלעיתים משתרעות אלפי קילומטרים והרחק מחוץ לגבולות המדינה שהם נמצאים בשטחה. איום על אתרים קדושים יכול להניע עמים לצאת למלחמה ממרחק עצום – לדוגמה, מסעות הצלב בימי הביניים, שיצאו כדי ״לגאול״ את ירושלים מידי המוסלמים. בימינו אנו איראן גייסה חיילים מהמיעוט השיעי באפגניסטן כדי להילחם בסוריה, בטענה שהם הולכים להגן על אתרים קדושים לשיעה.
הגיאוגרפיה של הקדושה בירושלים מוכרת לכול – הר הבית, כיפת הסלע, הכותל, כנסיית הקבר. אך מה עם הגיאופוליטיקה של הקדושה? הגיאופוליטיקה של הר הבית, מוקד הסכסוך בין מוסלמים ליהודים, מוכרת ומורכבת; לנוצרים יש סיפור פשוט יותר, אולי.
ירושלים הייתה ועודנה אתר עלייה רגל לנוצרים רבים. במאה ה־19, זרם המאמינים הזרים משך את המעצמות האירופיות להשיג דריסת רגל בעיר בעודה נתונה תחת כיבוש עות׳מאני־מוסלמי. הנוכחות בעיר הייתה סמל יוקרה למדינות בכל רחבי העולם. למעצמות זרות היא נתנה את היכולת להבטיח את שלום אזרחיהן, ולהפגין רצון טוב כלפי נוצרים ממדינות אחרות. כך, לדוגמה, במשך מאות שנים צרפת לקחה תחת חסותה את הדאגה לקתולים בעיר, מתוקף קשריה עם המסדר הפרנציסקני שהפכו לשומרי המקומות הקדושים בעיר מטעם האפיפיור הקתולי בהיותו באביניון, דבר שעורר מעצמות אחרות להתחרות בה. האימפריה העות׳מאנית, בהיותה חלשה מכדי להתנגד או משום שהייתה מעוניינת בבעלי ברית, מסרה שטחים רבים למעצמות ולכנסיות המשויכות אליהן.
העדויות למאבק הנוצרי על העיר גלויות לעין סביב ירושלים העתיקה ובתוכה.
גם היום הגיאופוליטיקה של הקדושה טורדת את ישראל, לאחרונה בעיקר בהקשר הרוסי: מוסקבה עדיין חותרת לחזק את ריבונותה ובעלותה במתחמים הרוסיים בירושלים, ובראשם מגרש הרוסים וחצר סרגיי הסמוכה לו. היחס אל המתחמים הדתיים הללו כאקס־טריטוריה, מעין שגרירות שהדיון בה דורש שיח עם מעצמה זרה, מעלה את השאלה מה בדיוק המעמד הריבוני של ישראל בשטחים נרחבים רבים אחרים בבעלות נוצרית ברחבי העיר. רשמית החוק הישראלי חל על כל השטחים, אך נראה שמדינת ישראל מסכימה להעניק להן אוטונומיה מסויימת, מתוך הבנת המורכבות הבינלאומית.
הכיבוש הנוצרי של ירושלים – המתחמים האירופיים בירושלים
1 מגרש הרוסים נבנה בעקבות עלייה במספר הצליינים הרוסים. הצאר הרוסי לחץ על האימפריה העות'מאנית שתמכור לו קרקע, והעות׳מאנים נעתרו באמצע המאה ה־19. במתחם הוקמו מאגרי מים, אכסניות לצליינים, לכמרים ולנזירות, בית חולים, מעון הקונסול וכנסיית השילוש הקדוש, שנחנכה ב־1872.
2המתחם הצרפתי – בין מגרש הרוסים לחומת העיר העתיקה – נועד לשרת צליינים קתולים ולדאוג לאזרחי צרפת בירושלים. גם שם הוקמו בית חולים, מנזר שהפך לאכסניה, מנזרים (אחד מהם נפגע במלחמת העצמאות ונהרס), וסמוך לשם – הקונסוליה הצרפתית הישנה, שפונתה עם הרחבת כיכר ספרא.
3 האימפריה האוסטרית, במקום לצאת מן החומות, הקימה את האכסניה שלה ברובע המוסלמי. אחרי הרפתקאות ותהפוכות בימי המנדט והכיבוש הירדני (המלך עבדאללה הראשון מת שם מפצעיו לאחר ההתנקשות בו ב־1951), המבנה הושב לידי האוסטרים ב־1985 ומשמש היום שוב כבית הארחה לצליינים.
4 דוגמה נוספת היא מתחם אוגוסטה ויקטוריה, שהוקם בידי גרמניה ונקרא על שם הקיסרית של הרייך השני. המתחם נרכש בראשית המאה ה־20 לא בירושלים עצמה אלא בכתף הר הזיתים, וכולל כנסייה מפוארת, אכסניית צליינים (שהפכה מאז לבית חולים) ומכון ארכיאולוגי.
