בנחלים שבמורדות הכרמל נמצאות אבני חן ששוות מיליונים

ערמות העפר סביבי נראות תמימות למדי, אך בתוכן, כך מתברר, יש פוטנציאל לעושר אגדי. בין גרגירי החול והחצץ, מסבירים לי מארחיי, עשויים להסתתר יהלומים יקרי ערך או אבני חן אחרות, יקרות עוד יותר. כמי שלא נרתע מעבודה קשה אבל עדיין מחפש הכנסה קלה, אני שואל אותם אם בתום השיחה אוכל לצאת לשטח שממנו נכרה העפר הזה, וללקט לי כמה ספירים נדירים, אבני גארנֶט אדמדמות או ספינלים שחורים. "אתה יכול לנסות", הם מציעים בחיוך, אך מסרבים לגלות את המיקום המדויק שממנו נחצבו אוצרותיהם. "פעם אמרו לנו שבגללנו יבואו לכרמל עם טוריות, אבל לא פשוט לאתר את המרבצים. מעבר לכך, וזה העניין המהותי, אסור לשכוח שאלו משאבי טבע ששייכים למדינת ישראל. אנחנו קיבלנו סוף־סוף אישור מהמדינה למכור את האבנים שנכרה, ואנחנו גם משלמים עבורן תמלוגים. אם אתה תיקח אבנים כאלה לעצמך, ובוודאי שאם תנסה למכור אותן, זו עבירה על החוק".

ואחרי כל ההסתייגויות הללו, הם מוכנים לתת לי טיפ: "חלק מהנס, וגם על זה הרבי מלובביץ' דיבר, הוא שהאבנים לא נמצאות עמוק מדי באדמה. במקומות אחרים בעולם אתה צריך לחפור עשרות ומאות מטרים, וכאן הן ממש על הקרקע. בכרמל אתה יכול לפעמים לראות את ה'אינדיקטורים' – לא האבנים עצמם, אלא מינרלים שמצביעים על הנוכחות שלהן – מנצנצים באור יום".

טלי שלום־טאוב: "לא יכולנו להסתמך על שום עבודה מחקרית קודמת, כי אף אחד לא חשב שהדבר הזה קיים. אבל זו בדיוק המהות של להיות חסיד. התחלנו ללכת עם מפה ולסמן אקראית נקודות באזור שהרבי דיבר עליו. זה היה כמו לחפש מחט בערמת שחת, אבל מהרגע הראשון ראינו את הסימנים"

האיש שאחראי לכל התגליות הללו כבר לא יזכה ליהנות מפרי מאמציו, לפחות לא במובן הגשמי. חמישה חודשים אחרי פטירתו הפתאומית של אבי טאוב, נצר לחלוצי תעשיית היהלומים והתכשיטים בישראל, אישרה מדינת ישראל את הבקשה שהגיש, והנפיקה תעודת תגלית ראשונה מסוגה המאשרת כי חלומו התגשם: מרבץ כלכלי של אבני חן נחשף באזור שבו הורשה טאוב לחפש אותן, עמק זבולון שלמרגלות הכרמל. בהתאם לכך, החברה שלו קיבלה זיכיון לשווק ולמכור את שכיות החמדה שהסתתרו מתחת לפני האדמה. לאחר יותר מעשרים שנים של מחקר ופיתוח, בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים ומול אינספור קולות ספקניים, אפשר לדבר על ארץ זבת חלב ותכשיטי יוקרה. אבי טאוב אולי לא זכה למעמד הזה, אבל ילדיו הם שהשיקו לאחרונה מרכז מבקרים חדש, בין המפעל שלהם למעבדות מיון האבנים, כדי להציג את שללם ואת הדרך הארוכה אליו.

על רקע המולת מכונות הענק שממיינות ומנקות את ערמות הבוץ והחצץ שהגיעו משטחי הכרייה, אנחנו זוכים להצצה אל תהליך העיבוד והייצור – משלב חומרי הגלם ועד התכשיטים שמעצבת מיכאלה טאוב, אלמנתו של אבי, בהשראת פסוקי התנ"ך. בין המכונות מסתובבת טלי שלום־טאוב (45), הבת הבכורה שלאחר פטירת אביה מונתה למנכ"לית של חברת הכרייה "שפע בישראל", וגם של חברת "הולי ג'מס", שאמונה על ייצור התכשיטים ושיווקם. לצידה עומד אחיה הצעיר מענדי (34), סמנכ"ל התפעול של המפעל שהוקם באזור התעשייה של עכו.

"הנבואה של הרבי מלובביץ'", שלדבריהם הביאה אותם עד הלום, ניתנה בשנת 1988. בשיחה עם ראש עיריית חיפה, אריה גוראל, אמר מנהיג חסידות חב"ד שבסביבות חיפה ישנן אבני חן יקרות, ושיש סיבה טובה להימצאותן שם. את הקביעה הזו ביסס הרבי על ברכתו של משה לשבטים יששכר וזבולון – "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך… כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול". פרשנים שונים הסבירו כי בני זבולון, ששכנו באזור הכרמל, התעשרו בזכות אבנים טובות שנתגלו בשטחם, וכך יכלו לפרנס גם את בני יששכר שעסקו בתורה.

דבריו של הרבי הגיעו כעבור עשור לאוזניו של טאוב, איש עסקים וחסיד חב"ד, ולא נתנו לו מנוח. כעבור חודשים אחדים הוא ייסד יחד עם כמה שותפים את "שפע ימים", חברה לפיתוח מכרות של אבני חן יקרות בצפון הארץ – וזאת בניגוד לחוות הדעת של גיאולוגים ומומחים, שסברו כי אין טעם לערוך חיפושים באזור. בשנים שחלפו מאז, הצליחה החברה לחשוף עוד ועוד עדויות גמולוגיות לקיומם של אוצרות טבע באדמות עמק זבולון. יהלומים בכמויות מסחריות אומנם לא נמצאו כאן, אבל אבני הספיר, הגארנט והספינל שאותרו בקרקע שימשו פיצוי מספק בהחלט.

"לאחר ההכרה בתגלית, החלטנו שאנחנו נייצר את התכשיטים ונשמור בידינו את השליטה באבנים האלו, כדי לשמר את מעמדן בשוק", מסבירה לי טאוב. "כל אבן מקבלת תעודת זהות שמספרת בדיוק מהיכן נחצבה. זה משהו שלא קיים היום כמעט, וזה יכול להתבצע רק כשאתה מוכר את האבנים במוצר הסופי, בתוך תכשיט. אנחנו רוצים שהן יקבלו בעולם את היחס המגיע להן, כאבנים שמקורן במקום מקודש".

מתנת פרדה מלמעלה

שבעה אחים יש במשפחת טאוב; ארבעה מהם עובדים כיום בחברה המשפחתית. ההורים, אבי ומיכאלה טאוב, לא היו חב"דניקים מבית. הם השתייכו לקהילה הדתית־לאומית בנתניה, ועל רקע מלחמת יום הכיפורים העקובה מדם, הם הפסיקו לשמור מצוות. "אבא שלי איבד הרבה חברים במלחמה, ולקח את זה קשה מאוד", מגוללת טלי את סיפורם של הוריה, בני הדור שראה לנגד עיניו כיצד מדינת ישראל הצעירה כמעט ונכחדת. "אביו של אבא, סבא חנן, הקים את מלטשת היהלומים הראשונה בנתניה, ואחרי המלחמה אבא הצטרף אליו לעסק, וגם פיתח מפעל לייצור תכשיטים. באחת הנסיעות שלו לארה"ב, בתחילת שנות השמונים, הציעו לו לפגוש את הרבי מלובביץ'. 'בוא, מה אכפת לך', אמרו לו. אבא היה מלא כעסים וטענות כלפי הדת, אבל לבסוף הסכים. לפני שהגיע לרבי הוא הכין בראשו שאלות קשות, אבל ברגע שהם עמדו זה מול זה, הכול השתנה. אבא הגדיר את זה כאהבה ממבט ראשון. הוא נכנס לשם כחילוני גמור וכועס, אבל מאותו רגע לא היו לו עוד שאלות ותהיות, הכול היה ברור וכל האנטגוניזם נעלם.

"במהלך השנים אבא בנה בשליחותו של הרבי מקוואות ובתי חב"ד ברוסיה הסובייטית, עוד לפני נפילת מסך הברזל. הוא שיפץ את כל הקברים של אדמו"רי חב"ד, וגם את קבר הבעל שם טוב. הרבי אפילו קרא לו 'חברי הטוב', כינוי שלא כל אחד זכה לו. וכשאבא שמע שהרבי ציין מיקום מדויק של אבני חן באדמת ארץ ישראל, היה ברור לו שהאבנים האלו צריכות להיחשף לעולם".

מצד שני, אבי טאוב לא הבין את תהליכי המחקר והכרייה הנדרשים לצורך איתור והפקה של אוצרות טבע. יתרה מכך, הרשויות במדינת ישראל לא קיבלו מעולם בקשה כזו, ולא ידעו כיצד להתמודד איתה. קידוחים למציאת נפט וגז כבר נעשו כאן, גם חיפושים אחר מתכות שונות נערכו פה ושם, אבל מה פתאום אבני חן? "הפנייה הזו הייתה משהו חדש עבורם, ולא ידעו בהתחלה איך להתייחס אליה", מספרת טלי. "הודיעו לנו שאנחנו צריכים לעמוד בכל הדרישות של רשות שמורות הטבע ובכללי רגולציה שונים, ובסוף אמרו לנו 'צאו לדרך', אבל לא ממש האמינו שנמצא משהו". טאוב קיבל היתר לחפש אבני חן בשטח כולל של כ־660 אלף דונם – באפיק נחל קישון, בעמק יזרעאל, בכרמל, באזור רמות מנשה ועוד. במשך שני עשורים הוביל טאוב את החיפושים, תוך שהוא משקיע במיזם עשרות מיליוני דולרים, אך במשך תקופה ארוכה נראה היה שאין באזור אבנים יקרות בכמויות מסחריות. מעל חברת שפע ימים כבר ריחפה "הערת עסק חי", שמעידה כי היא עלולה שלא לעמוד בהתחייבויותיה. מאוחר יותר החליט הדירקטוריון של שפע ימים למכור את השלד הבורסאי וליצור במקום זאת חברה פרטית שאינה נסחרת בבורסה – "שפע בישראל".

באיזה שלב אתם אומרים לאבא, "די, מספיק, אתה שורף לנו את הירושה"?

האחים פורצים בצחוק. "נכנסנו לעסק בגיל צעיר מאוד, וזה הפך להיות גם החלום שלנו ולא רק של אבא", אומרת טלי. "כבר מתחילת החיפושים מצאנו אבני חן ואינדיקטורים רבים לקיומן, אבל העולם לא האמין בנו. גם לא יכולנו להסתמך על שום עבודה מחקרית קודמת וללכת בעקבותיה, כי אף אחד בכלל לא האמין שהדבר הזה קיים. וזו בדיוק המהות של להיות חסיד. לא ניגשנו למאמצים הללו רק מתוך העולם העסקי. כחסיד אתה יודע שאם הרבי אומר משהו, לא ייתכן שזה לא נכון. התחלנו ללכת עם מפה ולסמן אקראית נקודות באזור שהרבי דיבר עליו. זה היה כמו לחפש מחט בערמת שחת, אבל מהרגע הראשון ראינו את הסימנים, והבנו שהקב"ה אומר לנו: אתם בכיוון הנכון, תמשיכו. בכל שנה מצאנו כאן משהו יוצא מגדר הרגיל ברמה המדעית שלו, עוד ועוד תוצאות וגילויים, כמו אבני מואסניט שהן נדירות ביותר, ואבן ספיר הכרמל, מינרל שלא קיים בשום מקום אחר בעולם".

והאמנתם שהממצאים העתידיים יצדיקו את ההשקעה הכספית העצומה?

"אם כסף היה המניע היחיד שלנו, היינו מוותרים מראש, כי יש דרכים פשוטות יותר להרוויח. מובן שכחברה עסקית יש לנו יעדים ומטרות עסקיות, ויש בעלי מניות שמצפים לראות דיווידנדים ואנחנו רוצים לתת להם את מה שמגיע להם, אבל לצד כל זאת פעלנו גם מתוך רצון להוכיח את הנבואה של הרבי. לאורך עשרים השנים הללו הושקעו פה יותר מ־40 מיליון דולר, ולא ויתרנו לרגע".

רוחמה תורג'מן, מינרלוגית ב"הולי ג'מס": "זה מרגש, לדעת שהכול מגיע מתוך הארץ שלנו. כשהגעתי לפה לא האמנתי שיש לנו באדמה מרגליות יפות כל כך. יש לאבנים האלו אנרגיות טובות, אני מרגישה אותן. גם כשאהיה בפנסיה, אני מתכוונת להגיע לפה כדי לראות את כל היופי הזה"

בתחילת שנת 2020 חלה תפנית כאובה בסיפור. "בגופו של אבי התגלתה מחלת הסרטן", מספרת טלי בקול כאוב. "היו לו פצעים מוזרים שהוא לא הבין מה הם, ובבדיקות שעשה התברר שזה סרטן מסוג לימפומה שהתלבש על הריאות שלו. לא הספקנו אפילו להיפרד ממנו, לא חשבנו בכלל שזה הולך לקראת מוות".

בגיל 68, שלושה חודשים אחרי גילוי המחלה, הלך אבי טאוב לעולמו. "אילו יכולנו לקבל תשובה על שאלת ה'למה', היינו שואלים את השאלה הזאת", אומר בנו מענדי. "אבל אנחנו בוחרים לשאול 'מה'. מה אפשר ללמוד, ומה עושים עכשיו – האם להרים ידיים ולזנוח הכול, או שזה חלק מהתסריט".

"זה קשה לנו, קשה מאוד", אומרת טלי, ולרגע נסדקת תדמית המנכ"לית החזקה שהיא משדרת. "היה כעס ותסכול ועצב. בשבעה היינו בהלם מוחלט, ולקח לנו חצי שנה להתאפס. אם לא היינו מאוחדים, היינו קורסים".

איך מתמודדים עם הידיעה שאביכם לא זכה לשמוע את הבשורה שציפה לה לאורך חלק ניכר מחייו?

"אנחנו מאמינים שאבא יודע איפה אנחנו נמצאים, והוא רווה נחת. מבחינתנו הוא עדיין פה, במובן מסוים. בכל נקודת ציון שעברנו מאז, אנחנו עושים ופועלים למענו".

ב־2018, שנה וחצי לפני פטירתו, הגיע אבי טאוב למסקנה שיש בידי החברה די הוכחות לקיומן של אבנים יקרות בהיקף מסחרי בשטחי החיפושים. בשלב הזה הוא פנה למפקח על המכרות בישראל והגיש בקשה לזיכיון בלעדי לסחר באבנים שהוציא מהאדמה. את האישור קיבלו כאמור ילדיו חמישה חודשים אחרי פטירתו. "הרגשנו שאבא נותן לנו מלמעלה מתנת פרדה", אומרת טלי. "הנה, אנחנו לא צריכים להמשיך לעמוד במבחן, קיבלנו את החותמת הסופית לכך שהמאמצים לא היו לשווא".

מענדי: "אבא היה כמו חלוץ במשחק כדורגל. הוא עבר את כל המגרש והשחקנים, נעמד מול השער, מסר לנו פס רוחב – ואנחנו צריכים רק לתת את הגול, לא להחטיא את השער".

הבת הבכורה כינסה את המשפחה, את דירקטוריון החברה ואת המשקיעים. לאחר שהציגה את תמונת המצב, הם ביקשו שתיקח על עצמה את ניהול "הולי ג'מס", החברה שהוקמה לצורך עיבוד האבנים וייצור התכשיטים. טלי, אם לארבעה, נכנסה בטבעיות לנעליים הגדולות. "עולם הכרייה והסחר באבנים יקרות ובתכשיטים הוא עדיין עולם גברי, ולא תמצא בו בדרך כלל נשים מנהלות", היא אומרת בחיוך. "אבל אבא שלי האמין שהמגדר הוא לא אישיו, השאלה היא רק האם אתה מתאים לתפקיד ויכול למלא אותו. בכלל, נשים חרדיות עובדות הרבה יותר מגברים חרדים, ורוב העסקים במגזר החרדי קמים מתוך יוזמות שלהן".

פירמידות על האצבע

טלי דוחקת בנו לצאת ממשרדה במפעל ולעבור למרכז המבקרים, כדי שתוכל להדריך אותנו בעצמה במסלול הסיור בעקבות אבני החן. "את הכרייה אנחנו מבצעים באזור הקישון, על גדות הנחל המקורי, שלפני שנים רבות הוסט בידי האדם", היא מספרת. "אנחנו חופרים שם בכמה מוקדים, ומחפשים עוד מתחמים במרחבים נוספים. האבנים שאנחנו רוצים למצוא נוצרו במעבה האדמה בתנאים מסוימים של חום ולחץ וחמצן, ומאוחר יותר התפרצויות געשיות העלו אותן לעבר פני השטח. הכרמל מורכב למעשה מכמה הרים, ויש פה כמה וכמה גופים געשיים שדחפו את האבנים לשכבות הקרקע העליונות. במהלך השנים הן הידרדרו מההר לעמק, אל הנחל".

"שלושה חודשים אחרי שהתגלתה בגופו מחלת הסרטן, הלך אבי טאוב לעולמו. "אילו יכולנו לקבל תשובה על שאלת ה'למה', היינו שואלים את השאלה הזאת", אומר בנו מענדי. "אבל אנחנו בוחרים לשאול 'מה'. מה אפשר ללמוד, ומה עושים עכשיו – האם להרים ידיים ולזנוח הכול, או שזה חלק מהתסריט"

אנחנו צועדים אל נקודת הפתיחה במסע מאובק שרחוק מלהיות מלא חן. "אתה רואה את ערמות החול והחצץ האלו? הטרקטורים מכניסים אותן לתוך המכונות, שם החומר עובר כמה תהליכי סינון על ידי שטיפה וניפוי", צועקת אליי טלי ממרחק קצר, מנסה להתגבר על הרעש מהמפעל. אולי פה בכף הטרקטור מסתתרת האבן היפה והגדולה ביותר בעולם? אני חושב לעצמי ומנסה לתפוס חופן מהאדמה. מתברר שגם אני דיברתי בקול רם מאוד. "הסיכוי בהחלט קיים", אומרת טלי. "כשיש לנו טון של אדמה מנחל הקישון, אנחנו מוציאים ממנו בממוצע קראט וחצי של אבנים (300 מיליגרם – י"ק), אבל החול הזה מגיע ממקום שריכוז האבנים בו הוא גדול יחסית".

כדי להפריד בין החול לאבנים משתמשים בכמויות גדולות של מים, שמוזרמים אחר כך למערכות סינון ומוחזרים לשימוש נוסף. האבנים שהופרדו עוברות דרך מכונת סינון אחרת, שמחלקת אותן לשלושה גדלים שונים, ואז מנערת אותן על גבי רשת. "המשקל הסגולי של אבני החן גבוה משל החצץ, ולכן נראה אותן במרכז הערמה במסננת, בולטות בצבען הכהה. גם האינדיקטורים שנוכחותם מלמדת על אבני חן באזור, יימצאו במרכז הרשת".

אנחנו עוצרים ליד מגשים טריים שיצאו ממכונת הסינון. "כאן אתה רואה אבני גארנט וספינל", מסבירה טלי. "הערמות הללו עוברות למעבדה שלנו, לסינון תחת המיקרוסקופ".

כמה מטרים משם שוכנת המעבדה – חדר לבן בוהק ובו שולחנות ארוכים שעליהם מיקרוסקופים. כאן אנחנו פוגשים את רוחמה תורג'מן וקירה לויאשווילי, שתי המינרלוגיות האמונות על זיהוי אבני החן והוצאתן מהרשת הצפופה. עיניהן צמודות לעדשה במשך שעות מדי יום בחיפוש אחר הניצוץ המיוחד – "אבל גם אחרי 12 שנות עבודה כאן, אני נהנית בכל יום מחדש", אומרת לנו תורג'מן. "אנחנו מוצאות אבנים יפות מאוד. צריך לאהוב את זה, ועבורי כאישה זו אהבה ענקית".

היא מפצירה בי לרכון לעבר המיקרוסקופ ולבחון צלוחית גדושת אבנים. "תראה איזה יופי. אלו הגארנטים שלנו, הם מהממים. כאן הם לפני ליטוש; אנחנו שולחים אותם לבנגקוק לצורך התהליך הזה". אחר כך היא מציגה בפניי כמה שקיות ובהן אבנים נוספות שאיתרה: "אלו אבני רובי, והנה הכרמל־ספיר שלנו. זה מרגש, לדעת שהכול מגיע מתוך הארץ שלנו. כשהגעתי לפה לא האמנתי שיש לנו באדמה מרגליות יפות כל כך. יש לאבנים האלו אנרגיות טובות, אני מרגישה אותן. גם כשאהיה בפנסיה, אני מתכוונת להגיע לפה כדי לראות את כל היופי הזה".

ומה לגבי יהלומים, אני שואל. הרי נתתי אחד לאשתי, מתוך הנחה שזו האבן היקרה והנחשבת מכולן. אבל מתשובתה של טלי אני למד שמדובר בעיקר ביחסי ציבור: "יש היום אבני חן שערכן הכספי גבוה הרבה יותר", היא מסבירה. "גם לנו יש כאלה. המחיר נגזר מהנדירות, וגם ממקום הימצאן של האבנים. אבן בגודל וליטוש מסוים שנכרתה מאדמות אפריקה תימכר ב־500 דולר לקראט, ואבן זהה שמקורה בארה"ב תימכר ב־2,000 דולר לקראט. אנחנו מאמינים שאבנים מאדמת ארץ הקודש הן בעלות ערך רב, ואנשים יהיו מוכנים לשלם עבורן בהתאם".

כמה באמת הם ישלמו? כדי לקבל תשובה אנחנו נדרשים להתקין עצמנו בפרוזדור לקראת הכניסה לטרקלין התצוגה של קולקציית התכשיטים מבית "הולי ג'מס". דלת זכוכית משוריינת מובילה אותנו לחלל מוצף אור יקרות, מוזיקה נעימה וניחוח מיוחד. סבינה, מנהלת החנות, מוציאה מהתיבות כמה תכשיטים שמוצאים חן בעיניי, ומתנצלת שהמבחר מצומצם היום "כי חלק מהתכשיטים יצאו לתערוכה בבחריין". היא מגישה לי טבעת מעוטרת אבנים שחורות בוהקות. "אלו אבני ספינל, תוכל לראות אותן גם על הכתר של מלך בריטניה. לטבעת הזאת, המיועדת לגברים, קראנו 'טבעת יוסף', והיא מעוצבת בצורה שמזכירה את הפירמידות במצרים. את אבני החן מלווים גם יהלומים".

אני מביע את התרשמותי מהיצירה, וסבינה נוקבת במחיר: 15 אלף. כדי שלא אתבלבל חלילה, היא מבהירה שבעולם תכשיטי היוקרה המחירים הנקובים הם בדולרים ולא בשקלים. פתאום אני נזכר שאני לא עונד תכשיטים

אני מביע את התרשמותי מהיצירה, וסבינה נוקבת במחיר: 15 אלף. כדי שלא אתבלבל חלילה, היא מבהירה שבעולם תכשיטי היוקרה המחירים הנקובים הם בדולרים ולא בשקלים. פתאום אני נזכר שאני לא עונד תכשיטים. המספרים על תגי המחיר האחרים כאן בתצוגה נעים בין מאות למאות אלפים. היקרים ביותר הם התכשיטים שמשובצת בהם "ספיר כרמל" – אבן שעינה כעין השמיים, ונמצאה כאמור רק כאן בישראל. מחירה של טבעת "קריעת ים סוף", ובה 12 אבני ספיר המסמלות את שבטי ישראל העוברים בחרבה, עומד על 19 אלף דולר. גם עליה אני מוותר לפי שעה. "אתה יכול למצוא כאן תכשיטים ב־200 דולר", נותנת לי סבינה שביב של תקווה.

הקורונה לא הפריעה

ב"הולי ג'מס" מצהירים כי עשרה אחוזים מההכנסות מועברים לצדקה, לבתי חב"ד ולמימון פעילויות ה"שלוחים" של החסידות ברחבי העולם. בין לקוחות המותג החדש יש כבר כמה ידוענים ישראלים והוליוודים, למשל ונסה וילאלה, כוכבת סדרת הריאליטי Selling Sunset. בחתונתה שהתקיימה לפני כחודש, העניקה וילאלה לבן זוגה טבעת בעיצוב אישי עם אבן ספינל מרשימה. המחיר? 4,000 דולר. בקטנה.

היתרון של ענף היהלומים והתכשיטים, אומרת טלי, הוא העמידות שלו בפני פגעי הזמן, ואין הכוונה רק לתכונות האבנים עצמן. גם כשהקורונה הייתה בשיאה והכלכלה העולמית נכנסה להקפאה, השוק הזה המשיך לשגשג, בורסות היהלומים גלגלו סכומי עתק, ונרשמו אפילו עליות במחזורי המכירות. "תכשיטים יזכו לביקוש בכל מצב כלכלי. למה? כי תמיד יהיו ימי הולדת, ימי נישואין, חתונות ועוד, ותמיד אפשר לשמח אישה בעזרת תכשיטים של זהב אמיתי ואבנים אמיתיות. תכשיטים נושאים איתם סנטימנטים, ואם הם משובצים באבני חן מארץ ישראל, הם מדברים לכל מי שהמושג 'ארץ הקודש' אומר לו משהו".

בזמן ביקורנו במפעל מגיע למקום דניאל ארמה, מנהל התיירות בעיריית עכו. הוא מעוניין לשלב את מרכז המבקרים החדש במפת התיירות של העיר, ומביע חוסר שביעות רצון למראה הגרוטאות ומכלי השמן שניצבים באזור התעשייה, בדרך למפעל. "לא ככה מקבלים את פני התיירים, במיוחד כשמדובר במבקרים אמידים", הוא אומר, ומודיע שהעירייה מתכוונת להשקיע בפיתוח האזור.

"אני שמחה שהעירייה איתנו ומתכוונת למשוך לכאן מבקרים", אומרת טלי. "אנחנו רוצים לחשוף את הסיפור הזה לעולם. אנשים לא יודעים שקיים בכלל דבר כזה, אוצר טבע ישראלי של אבני חן. כל מי שמגיע לפה נדהם. החלטנו לפתוח את חנות הדגל שלנו דווקא כאן, ליד מרכז המבקרים והמפעל, כדי שהקונים יעברו את חוויית היצירה".

מרכז המבקרים, יש לציין, פתוח לכולם בתיאום מראש, ולא רק ללקוחות פוטנציאליים שמתעניינים ברכישת "הטבעת המלכותית של מרדכי" או "שרשרת מגן אברהם". "אנחנו כל הזמן משפרים בהתאם לדרישות העולם, מקשיבים לרחשי הלב ומנסים גם להתאים תכשיטים במחירים נמוכים יותר. למשל, לקחת אבנים גולמיות שפחות לטישות ולשלב אותן בתכשיט, למי שמבקשים אבן שנחצבה מאדמת ישראל".

ומה היעד הבא, אחרי שהפכתם באופן רשמי לכורי אבני חן ויצרני תכשיטים?

"בשנה הקרובה אנחנו אמורים להגיע לרווחיות ולהכנסות שיבואו סוף־סוף לידי ביטוי. בעזרת השם, אנחנו עוד נקים סניפים של הולי ג'מס בכל העולם, כדי להגיע לכמה שיותר קהלים. מעבר לכך, המדרש אומר שלעתיד לבוא הדרך לירושלים תהיה רצופה אבנים טובות ומרגליות, וגם בית המקדש יבנה בהן. אנחנו מקווים לקבל את הזכות לספק את האבנים הללו. אנחנו מאמינים בלב שלם שבשביל זה אנחנו כאן, ובשביל זה האבנים הטובות קיימות".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il