פילוסוף עידן הרנסנס מישל דה־מוֹנְטֵן העיר פעם ש"המוות מחזיק אותנו בעורפנו בכל רגע". הוא היה יכול להוסיף: עד שלבסוף הוא חונק אותנו. אך מה אם היינו יודעים כיצד להימלט מאחיזת המוות? מה אם נוכל להימנע מהמוות ולחיות לנצח?
אלמוות אולי נשמע כמו עניין של מדע בדיוני, אך הוא הופך יותר ויותר למוקד של מדע אמיתי. בשנת 2013 השיקה גוגל את "קאליקו", חברת ביוטכנולוגיה שמטרתה "לפתור" את בעיית המוות. פיטר תיל, ממייסדי פייפאל, התחייב "להילחם" במוות. בשנה שעברה דווח שיו"ר אמזון, ג'ף בזוס, השקיע בחברת "אלטוס לאבס", שמתכננת "להצעיר" תאים כדי לרפא מחלות. יש היום גם סטארטאפ שמפתח תרופות שיאפשרו לכלבים לחיות יותר שנים. ניסויים קליניים מתוכננים להתחיל עוד השנה. אם התוצאות יהיו טובות, התוכנית היא לנסות את הטיפול גם בבני אדם.
אלמוות – או אנטי־אייג'ינג, כפי שחוקרים מכנים זאת בפיכחון – הוא הדבר הגדול הבא. לפי ההערכות, שווי התעשייה יעמוד על 610 מיליארד דולר עד 2025. מעמק הסיליקון ועד קיימברידג', מדענים כותבים את הפרק האחרון בהיסטוריה הפתלתלה של החיפוש שלנו אחר חיי הנצח. זו היסטוריה שנמשכת שנים ארוכות. למעשה, כבר נצח אנחנו מנסים לחיות לנצח. הסיפור העתיק ביותר של המין שלנו, "עלילות גילגמש", הוא על הרצון הזה.
האגדה החרותה על לוחות חרס בני 4,000 שנה במסופוטמיה מספרת על המלך גילגמש, שלאחר מותו של חברו הטוב נאלץ להתמודד עם היותו בן תמותה. "הַכְמוֹת אֶנְגִּידוּ אָמוּת גַּם אָנִי?", הוא זועק
האגדה החרותה על לוחות חרס בני 4,000 שנה במסופוטמיה מספרת על המלך גילגמש, "פר־אדם" עם שרירי ענק ואגו ענק עוד יותר. לאחר מותו של חברו הטוב נאלץ גילגמש להתמודד עם עובדת היותו בן תמותה. "הַכְמוֹת אֶנְגִּידוּ אָמוּת גַּם אָנִי?", הוא זועק לשמיים. ממעמקי צערו הוא הופך לפיטר תיל מסופוטמי, וחותר "לגבור" על המוות. הוא נכשל, אך חושף את משמעות החיים בדרך:
"בִּבְרֹא אֱ־לֹהִים אָדָם מִנּוּ לוֹ אֶת הַמָּוֶת, / וְאֶת הַחַיִּים לָקְחוּ לָהֶם. / לָכֵן גִּלְגָּמֶשׁ, אֱכֹל וּשְׁתֵה, / מַלֵּא בִטְנְךָ וּשְׂמַח יוֹמָם וָלָיְלָה, / יוֹם־יוֹם עֲשֵׂה לְךָ מִשְׁתֶּה, / שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ יוֹמָם וָלָיְלָה, / שָׂא זִמְרָה וּתְנָה כִנּוֹר, / חָלִיל נָעִים עִם מָחוֹל. / בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, / רְחַץ אֶת רֹאשְׁךָ וְשֶׁמֶן עָלָיו אַל יֶחְסָר, / וּטְבֹל אֶת בְּשָׂרְךָ בְּמַיִם חַיִּים. / רְאֵה בְּשִׂמְחָה אֶת בָּנֶיךָ, אֲשֶר יְמִישׁוּן כַּפֶּיךָ, / רְאֵה חַיִּים עִם הָאִשָּׁה. / לָכֵן שׁוּבָה לְאוּרוּךְּ, מֶלֶךְ מְהֻלָּל וְגִבּוֹר".
אך המסר לא עבר אל שאר האנושות. הקיסר הראשון של סין, צ'ין שי הואנג, שלט במאה השלישית לפני הספירה – הרבה אחרי גילגמש – והיה נחוש לחיות לנצח. כמו גילגמש, צ'ין היה מבועת מהמוות. הוא אסר על כל דיון בנושא בחצר המלכות תחת איום בעונש מוות. לפי הספר "אלמוות" מאת סטיבן קייב, כאשר נודע לצ'ין על כתובת קיר המנבאת גם את מותו שלו יבוא בסופו של דבר, הוא הורה לחייליו להרוג את האחראי לעלבון. הפושע חמק מרודפיו, אז הקיסר הרג את כל מי שחי באזור (בתור אדם מבוהל כל כך מן המוות, צ'ין היה אדיש למדי לגבי שחיטת נתיניו).
יום אחד, המכשף האניגמטי שו פו טען שהוא יודע כיצד להעניק לקיסר אלמוות. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לשתות את "סם החיים", משקה מיוחד שאפשר למצוא על אי קסום בים סין המזרחי. צ'ין, שהאמין לכל מילה, מימן משלחת לשם, בהנהגת שו. אך, כמובן, לא היה שום אי. ובכל זאת, הקיסר נשאר אובססיבי להארכת חייו. לשם כך, הוא החל לשתות מרקחת מוזרה; הוא מת בגיל 49 מהרעלת כספית.
צ'ין לא היה האישיות ההיסטורית היחידה ששוכנעה שקוקטייל מסוים עשוי להעניק אלמוות. דיאן דה־פואטייה, שהעידו עליה במאה ה־16שהיא האישה היפה ביותר בצרפת, שתתה זהב כדי לשמר את יופייה. פואטייה לא בחרה סתם בזהב בתור תרופת פלא שלה.
היסוד נקשר לאלמוות הודות לאלכימיה, הביוטכנולוגיה של ימי הביניים, שבמרכזה החיפוש אחר אבן החכמים. אנשי התקופה האמינו שהיא הופכת מתכות בסיס לזהב ומעניקה חיי נצח. אלכימאי פריזאי מהמאה ה־14, ניקולא פלאמל, אכן גילה את האבן המקודשת וחי איתנו עד היום. או לפחות כך אומרת האגדה, שנתנה השראה לספר הראשון בסדרת הארי פוטר.
דם נחשב לתרופה נגד הזדקנות לאורך ההיסטוריה. בשנת 1492 הזריקו לאפיפיור הגוסס אינוקנטיוס השמיני דם ילדים, תוך מימוש המלצתו של הגאון האיטלקי מרסיליו פיצ'ינו לקשישים למצוץ את דמם של צעירים "כמו עלוקות", כדי להסב את השעון הביולוגי לאחור (אם הטעם היה מגעיל מדי, פיקינו המליץ למהול את הדם במים חמים עם סוכר). אבוי לאפיפיור: אלה היו שטויות. אינוקנטיוס מת יחד עם תורמי הדם הצעירים שלו.
המסע אחר האלמוות התקיים גם בשעה האפלה ביותר של המאה ה־20. בשיאה של מלחמת העולם השנייה יצא המנהיג הנאצי היינריך הימלר למסע לאיתור "הגביע הקדוש". מפקד ה־SS היה ספוג באמנות אפלות וטפלות, והאמין שהגביע יעניק לו יכולות על־אנושיות, כולל חיי נצח. מאז ימי הביניים נאמר ששתייה מהגביע תבטל את המוות. אך הימלר מעולם לא מצא את הגביע; הוא מת ב־1945 מגלולת ציאניד שבלע כשנלכד בידי הבריטים.
היום, אם אתם מקווים לחיות לנצח, זנחו את אגדות ימי הביניים: עדיף שתחקרו במקומן את התחום המדעי המתפתח של תכנות תאים, או "פריצה" לתאים כדי לקודד אותם מחדש. הרעיון עמד לאחרונה באור הזרקורים בכנס שעסק בו במכון לונדון למדעי המתמטיקה (LIMS). "אפשר לעצב את החיים כך שיימשכו זמן רב יותר", אומר מנהל LIMS תומס פינק, פיזיקאי שלמד במכון הטכנולוגי של קליפורניה (קל־טק) בפסדינה ובקיימברידג'.
הוא רואה באלמוות אתגר מתמטי, שכדי לפתור אותו צריך לשאול קודם למה אנחנו מזדקנים. "התשובה המקובלת", מסביר פינק, "היא שההזדקנות בלתי נמנעת, והיא תנאי חיוני לחיים". כל אורגניזם מתכלה עם הזמן ובסופו של דבר מתפרק, וזהו סוף הסיפור. "אך הדברים מוזרים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים", אומר פינק. במאמר שכתב לאחרונה הוא השתמש במתמטיקה כדי להדגים ש"הברירה הטבעית עשויה להעדיף הזדקנות". וזו תובנה מזעזעת: זה אומר שצורות החיים הראשונות, שהחלו לפני מיליארדי שנים, כנראה לא מתו. המוות הופיע במהלך האבולוציה כי הוא העניק יתרון. בקיצור, מינים שמתו הצליחו יותר מאלה שלא.
במשפטו הבלתי נשכח של פינק, "אלמוות – לא תמותה – הוא מצב החיים הטבעי". אז איך נוכל לחזור למצב הטבעי הזה? כאן נכנס לתמונה תכנות התאים. כמה חברות מנסות לעשות זאת, ובהן bit.bio, שמקודדת מחדש תאים כדי לנסות למצוא תרופות למחלות כמו אלצהיימר. בטווח הארוך, הביוטכנולוגיה המהפכנית הזו עשויה בהחלט לאפשר למדענים לאפס את גיל התאים ולאפשר אלמוות.
"אם תהליך ההזדקנות הוא מנגנון תאי הנשלט בידי תוכנית שעתוק, נוכל להשפיע עליו", משער פורסט שלדון, עמית זוטר ב־LIMS שמשתף פעולה עם bit.bio. אולם פינק ושלדון מזהירים שאנחנו עדיין רחוקים מלהפוך לבני אלמוות, אז חכו עם הזמנת חופשת הקיץ שלכם לשנת 4500.
