לכל עם יש זיכרון הקשור למרחב שהוא חי בו, המכיל את תקוותיו ואסונותיו. העם היהודי אינו שונה בכך מעמים אחרים, אלא שבמשך יותר מאלפיים שנה המרחב שהוא חי בו שונה רדיקלית: מאז גלות בבל אין לעם ישראל מרכז חיים אחד, אלא מרכזים רבים. הזיכרון הלאומי שלנו כולל מפה של מוקדי העם היהודי המתחלפים, שנעו ונדו בין השאר עקב שינויים בכוחות הגיאופוליטים בזירה הבינלאומית.
סורא, פומבדיתא ושבילי נהרדעא
יהדות בבל
המרכז החשוב הראשון של עם ישראל לאחר חורבן בית ראשון היה בבבל, כיום עיראק. היהודים מצאו שם את המרכז הכלכלי והפוליטי של כמה מהאימפריות הגדולות של המזרח הקדום – בבל, פרס, הממלכה הסלאוקית ועוד. העושר הרב של האזור משך את היהודים, וכך עם בניין בית המקדש השני יהדות בבל נותרה כמרכז מקביל ואף מתחרה למרכז היהודי המתחדש בארץ ישראל. התחרות נמשכה מאות שנים, עד ששני המרכזים דעכו, והמוקד היהודי עבר הלאה.
קהילות שו"ם
יהדות אשכנז
במהלך המאה ה־11, בצורות, התמרדויות וגלים של קיצוניות דתית פגעו קשות במרכז היהודי הוותיק בבבל, והורידו את קרנה של ארם נהריים כמרכז כלכלי חשוב בח׳ליפות המוסלמית כולה. בעולם המוסלמי עבר מוקד השלטון והכוח, כשהיה מוקד כזה, לקהיר שבמצרים; את המרכז של היהדות התגבש במקום זאת במקום אחר לחלוטין: באירופה, בערים שפייר, וורמס ומיינץ (שפיירא, וורמייזא ומגנצא, בפי היהודים), שעל גדות הריין. בקהילות הללו למד רש״י, ובהן פעל רבנו גרשום.
ראשית התפתחותה של יהדות אשכנז במערב הריין כנראה אינה מקרית. היסטורית ותרבותית, מערב הריין היה בדרך כלל החלק ה״מערב אירופי״ של גרמניה מבחינה תרבותית. במשך מאות שנים הוא היה תחת שליטתה של רומא, ונותר מחובר בקשרי מסחר ותרבות ענפים לקהילות הרומניות בצרפת ובאיטליה. התסיסה הכלכלית כנראה משכה את היהודים להתיישב שם, והפריחה התרבותית אפשרה להם להקים שם מוקד יהדות משגשג.
תור הזהב
יהדות ספרד
בסוף המאה ה־11 יהדות הריין, ולאחריה יהדות אירופה, החלו לסבול גלי רדיפות ואלימות בידי הנוצרים שסבבו אותן. הדברים התבטאו בגירוש כללי, בעלילות דם ובמלחמות השמדה וכפיית התנצרות במסגרת מסעות הצלב. על הבמה עלה, בשל כך, המרכז היהודי בספרד המוסלמית, שנהנה מתור זהב בין המאה ה־9 למאה ה־13. הממלכות המוסלמיות והנוצריות המתחרות נאבקו זו בזו, והשתמשו ביהודים לטובתן: היהודים השתלבו במוסדות כמדינאים ופקידים בכירים, שניצלו את כישורי המסחר והתקשורת שלהם לטובת המדינה. המתח המתמיד בין הנוצרים למוסלמים בחצי האי האיברי אילץ את בני שתי הדתות למתן את עוינותם כלפי היהודים.
תחום המושב
יהדות מזרח אירופה
תור הזהב של יהדות ספרד הגיע לסופו עם גירוש היהודים מספרד ב־1492. רבים מהיהודים ברחו למדינות מוסלמיות אחרות, איטליה וטורקיה. אחרים בחרו במוקד כוח עולה במזרח: פולין, וערי המסחר שלחופי הים הבלטי ובמרחב המזרח־אירופי כולו. פולין התרחבה אז והפכה לכוח עולה בין רוסיה לפרוסיה. היהודים הוזמנו לבוא לפולין בידי השלטונות בוורשה: הנוצרים ראו בהם כוח שיסייע להצלחתה הכלכלית של הממלכה. בפולין היהודים נהנו מסביבה יחסית מתונה, והיא הפכה למרכז חיים יהודי חשוב עד השואה.
