"לפי התורה והמסורת של דורי דורות הקיימת וחיה עד היום הזה – יהודי, או – בסגנון שונה אבל בתוכן שווה – שייך לעם בני ישראל, הוא זה ורק זה שנולד מאם יהודייה או גר שנתגייר באופן גרות מדויק, אשר פרטי סדר גרות זה מבוארים בספרי פסקי דינים של עמנו בית ישראל מדור לדור ועד להשולחן ערוך".
זהו חלק מהמכתב הקצר ששלח הרבי מלובביץ', הרב מנחם מנדל שניאורסון, בתשובה לשאלה ששאל אותו ראש ממשלת ישראל בשנת 1958 דוד בן־גוריון: מיהו יהודי? במכתב ארוך יותר עם "רעיונות שלכאורה פשוטים יותר", פירט הרבי כמה מורכבת וחשובה משימתו של ראש הממשלה. 49 מכתבים נוספים כמו זה, מאת חכמי הדור, הגיעו אל שולחנו של דוד בן־גוריון – אחד משלושת חברי הוועדה שהוקמה כדי להגיע להסכמה בסוגיה המורכבת של רישום דתם של ילדים שאינם יהודים על פי ההלכה משום שאמם אינה יהודייה.
במכתבו המפורט התייחס בן־גוריון לשאלת הזהות הפרטית של אדם והזהות של העם. הוא ביקש תשובה לשאלת מעמדו של ילד לאב יהודי ולאם לא יהודייה, ושאל אם אפשר לתת אמון באדם המצהיר בתום לב על השתייכותו לעם היהודי. "במדינת ישראל הובטח, גם במגילת העצמאות וגם בכל קווי היסוד של הממשלות שהיו עד כה, ושבהן השתתפו מפלגות 'דתיות' ו'חופשיות' – העיקרון של חופש המצפון ודת, ונאסרה בישראל כל כפייה דתית או אנטי־דתית, ויהודי יכול להיות דתי או לא דתי", ציין בן־גוריון.
"כל הגדרה מסלפת", השיב לו הרב אברהם יהושע השל, אחד מההוגים החשובים של יהדות ארה"ב. "'יהודי' הוא מושג דתי וגם לאומי. במושג דתי קיימת הגדרה קבועה. במושג לאומי המונח מעורפל. על כגון זה כדאי לומר: טוב שלא להגדיר מלהגדיר ולקצץ בנטיעות. ואם מטעם ביטחון המדינה יש צורך שתושב חוקי בישראל יוכל לזהות את עצמו על ידי תעודה, אפשר שאלה שאין יכולים לזהות את עצמם כ'יהודים' יירשמו כ'עברים'. ואשר לחוק השבות אין בודקים במזוזות".
הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי באותם ימים, התעקש מנגד: "על ממשלת ישראל להבטיח ולקבוע שההנחיות זהות עם ההלכה והמסורת היהודית, כך שלא יירשם אדם מבוגר כיהודי על סמך הצהרה בלבד, אלא כל שמתעורר ספק בשייכות היהודית של אדם, יצטרך לאמת את הדבר בראיות ברורות או במסמכים מהימנים ומוכרים על פי ההלכה היהודית, וכל גרות תבוצע אך ורק לפי ההלכה היהודית בפני בית דין רבני בלבד". את תשובתו הוא סיכם בכמה סעיפים עם הצעה מעשית להסדרת רישום ילדים מנישואי תערובת. וכך הוא כותב בסעיף הראשון: "יש ליצור מעמד מיוחד של 'מתייהד' במרשם התושבים (על שם הכתוב 'ורבים מעמי הארץ מתייהדים', אסתר ח', י"ז). מעמד זה יכלול את כל הקטינים החייבים בגיור ושאין אפשרות בינתיים להטבילם, אבל הם בתהליך של גיור לפי הסכמת הוריהם".
"ועתה פונה אני אל כבודו", מבקש הרב יצחק הרצוג, רבה הראשי של מדינת ישראל, "שכשם שהודיע על השבתת ההנחיות בדבר רישום בני נוכריות – שהם נוגדים ניגוד גמור לדין תורתנו – שיקום כעת ויודיע על ביטולן המוחלט של כל ההנחיות החדשות, ויציל את העם בארץ ובגולה (…) מטשטוש ספרי יוחסין אשר בלעדיו יתערער היסוד אשר כל בניין בית ישראל עומד עליו". זאת אף שבן־גוריון במכתבו ניסה להסביר מדוע החשש מפני נישואי תערובת אינו קיים כבר בארץ ישראל: כאן אנחנו הרוב, ולכן מי שמוּעד להתבולל יישמר מפני האיום הזה.
64 שנים עברו מאז במדינה הולכת ונבנית, מדינתו של עם שסובל תדיר מכאבי גדילה, ושל אומה שאוספת אל מתחת לסינרה בנים אבודים, ניצולים מתופת, פליטי מלחמה ודורשי משפחה מאמצת. שאלת הזהות, כך מתברר, עדיין חיה. פנינו גם אנחנו לשורת רבנים ורבניות, אנשי רוח והוגי דעות, בבקשה שייתנו את דעתם על מכתבו של דוד בן־גוריון, וימצאו פתרונות לשאלת הזהות ולהגדרות היהדות בנוסח מדינת ישראל 2022.
"אני אדם חרדי, יש תשובה אחת חד־משמעית ואין פה בכלל שאלה" – כך ענה לנו איש ציבור שדעתו היא בעלת משקל בחברה החרדית. "זו שאלה שצריך לתת עליה את הדעת, ולהשקיע די זמן בחשיבה ובניסוח התשובה כדי שתהיה מדויקת" – זה בערך נוסח הסירוב שהגיע מכמה נשים. היו לא מעט שציטטו את תשובתו של הסופר זוכה פרס נובל ש"י עגנון: "ואין לי לא להוסיף או לגרוע מדבריהם (פירוש חז"ל בשולחן ערוך, י"ט) כלום", וכמו סופר שלא נחה דעתו כל עוד הוא רואה מולו נייר ריק, הוסיף אחרי החתימה וורט על ההבדל בין גר צדק ליהודי, ועוד הוסיף הצעה בהתנצלות עגנונית: "ואתה ששלום המדינה וטובת המדינה תלויים בך, כדאי שתמשוך ידך מלדון בענייני דת בין טוב ובין למוטב".
עם כל הזהירות הנדרשת, תוכלו לקרוא בקישורים הבאים מגוון דעות ורעיונות מעשיים לגבי היחס הראוי למבקשים להצטרף לעם היהודי. מתוך ניסיון השנים, חלק מהרבנים של היום לא מקבלים את טענותיו של בן־גוריון בדבר היעדרה של סכנת התבוללות במדינת היהודים. הם מעלים את החשש שהפרדה בין דת ללאום תביא לטשטושה של זהות העם כולו. אחרים אומרים שצריך להקפיד על ההלכה, אך חובה עלינו להקל עד כמה שאפשר בתהליך הגיור. אחרים מפנים זרקור אל החינוך ליהדות בבית ובסביבה התרבותית: המנגינה שאדם הולך לישון איתה וקם לצליליה בבוקר היא שהופכת אותו ליהודי, ומשייכת אותו לעם היהודי בארצו.
הדמיון בין תשובות חכמי ישראל משנת 1958 לתשובות בגרסה העדכנית הוא רב: באופן גורף כמעט, אין מי שמערער על הפסיקה ההלכתית או מקל בה ראש. ורבים, כמו יהודים, עונים בשאלה: אולי בכלל צריך לשאול מהו יהודי? וגם – מי לא יהודי? ואפשר גם לשאול כמו שסבי זכרו לברכה, שופט בית המשפט העליון בדימוס צבי טל, אהב לשאול: כיצד מבדילים בין גוי לגוי גמור? והיה עונה בחיוך: רק יהודי יכול להיות גוי גמור.
ב־2,000 שנות גלות ועוד 74 שנות המדינה, עדיין לא נמצאה תשובה שתיתן מנוחה. גם אם בעוד חמישים שנה נחזור שוב למכתב של בן־גוריון שהודפס במכונת כתיבה, או לדוא"ל ולמסרונים ששלחנו בשחזור השאלה בשנת 2022, נמשיך ככל הנראה לזקק את המושג "יהודי", להתווכח עליו ולחיות אותו. המוח היהודי תמיד מהרהר, והנפש היהודית נמצאת בחיפוש מתמיד אחר האמת, וכל כמה שמרחוק אנחנו נראים שונים, אם מתקרבים מספיק אפשר לראות עד כמה אנחנו דומים ומבקשים שלום.
