רוסיה ואוקראינה חשובות לשרשרת אספקת המזון העולמית, ולא רק כמגדלות חיטה או חמניות. נפט וגז טבעי חשובים לגידול מזון: נפט מתדלק טרקטורים וכלים חקלאיים, משאיות ואוניות; גז טבעי הוא חומר גלם לייצור דשנים חנקתיים.
רוסיה מספקת כ־40 אחוזים מהגז הטבעי של האיחוד האירופי, והיא יצרנית הנפט השלישית בגודלה בעולם. עיצומי המערב בעקבות הפלישה לאוקראינה יצרו שיבושים באספקת האנרגיה מרוסיה, אבל השיבושים נגרמים גם בעקיפין. קונים סינים של פחם רוסי מתקשים להשיג הלוואות למימון העסקה, למשל, ועובדי נמל בריטים מסרבים לפרוק ספינות עם נפט רוסי. מחירי הגז והנפט קפצו בהתאם: המחיר לחבית נפט חצה את רף 100 הדולרים לראשונה מאז 2014.
רוסיה היא גם ספקית דשן חשובה: היא מייצאת כ־13 אחוזים מהדשנים החנקתיים בעולם, וכ־15 אחוזים מכלל הדשנים מבוססי האשלגן. בתחילת פברואר, עוד לפני שהמלחמה פרצה, הרוסים הודיעו שהם עוצרים את ייצוא הדשנים החנקתיים עד אפריל. סין הודיעה כבר בספטמבר שהיא מפסיקה את ייצוא הדשנים עד יוני. גם מחיר הדשן עלה לשיא היסטורי.
ולבסוף, קיים גם שיבוש במזון. רוסיה ואוקראינה יחד מייצאות כ־12 אחוזים מכלל "הקלוריות הסחירות" בעולם – דגנים, שמנים, דבש ומזונות אחרים. בתחום הדגנים, רוסיה ואוקראינה הן המקור לכרבע מייצוא החיטה בעולם, 16 אחוזים מייצוא התירס ו־30 אחוזים מייצוא השעורה.
המלחמה משפיעה בדרכים שונות על כל אחד מהדגנים האלו. אוקראינה מייצאת את רוב מוצריה החקלאיים דרך נמלי הים השחור, במיוחד אודסה. הרוסים הטילו מצור ימי על אוקראינה, מה שאומר שמשלוחי מזון לא יצאו ממנה בדרך הים. רוסיה מייצאת מזון מנמלי הים השחור אך גם דרך הים הכספי, למדינות השוכנות לחופיו. אף שאין מצור על נמליה, הביטוח לספינות בים השחור התייקר עקב המלחמה באוקראינה הסמוכה, ולכן יקר יותר לייצא מוצרים חקלאיים מרוסיה.
רוב משלוחי החיטה והשעורה מאוקראינה השנה כבר נשלחו, אחרי הקצירה שהושלמה בסתיו 2021. לפיכך, קרוב לוודאי שלא יהיה מחסור במזון בשלושת החודשים הקרובים. חיטה ושעורה שטרם יוצאו מאוקראינה או מרוסיה כנראה יוחלפו בדגנים מאוסטרליה ומהודו. היבול בשתי המדינות הגיע השנה לשיא חדש; בהודו הוא כמעט הוכפל לעומת השנה שעברה.
בשל מיקומה הגיאוגרפי, הודו רלוונטית במיוחד לשוק הצפון־אפריקני והמזרח־תיכוני. לרוב הודו מייצאת חיטה למדינות דרום אסיה ומזרחה – הפיליפינים, אינדונזיה, סרי־לנקה וכדומה. עכשיו, עם הירידה בייצוא מאגן הים השחור והעלייה במחיר החיטה בעולם, החיטה ההודית תימכר במחירים תחרותיים יחסית בשוק באזורנו.
בשבועות האחרונים נידונה השאלה אם מצרים, מדינת ענק שמתבססת על ייבוא דגן בין השאר מאוקראינה, עלולה לסבול מרעב בשל המלחמה. האמת היא שהסיכון נמוך, לפחות עד לרבעון השלישי של 2022. למצרים יש מאגרי חיטה שיכולים להספיק להזין את העם עד יוני. נכון שב־2021 היא הסתמכה על רוסיה ואוקראינה לייבוא 80 אחוזים מהחיטה שלה, אך אלה לא המדינות היחידות שמצרים יכולה לייבא מהן. סביר שבחודשים הקרובים קהיר תעשה שני דברים: ראשית, היא תצמצם את כמות החיטה שהיא מייבאת, בתקווה שהמחירים ירדו בקרוב; בינתיים היא תסתמך על המאגרים שלה. שנית, היא תחפש מקורות ייבוא אחרים, כמו הודו, צרפת או רומניה.
ועדיין, מחירי מזון גבוהים יותר מביאים לאי יציבות. לא חסרות מדינות מתפתחות שייפגעו מהשילוב של מחירי מזון ומחירי אנרגיה גבוהים. בסביבתנו הגיאוגרפית אפשר למנות את לבנון, ירדן, עיראק ואיראן בתור מדינות בסיכון. גם הרשות הפלסטינית ועזה עלולות לחוות הפגנות ומהומות. בעיראק כבר פרצו הפגנות על רקע מחירי המזון הגבוהים.
