הבית // בית פרטי, כ־280 מ"ר, בהרחבה הצפונית ("הגדולה", של כ־70 משפחות, בניגוד להרחבה הקטנה, ובה כ־30 משפחות). בבית שלושה מפלסים – מרתף, קומת כניסה וקומה ראשונה – מתחת לגג רעפים אפור. במרכז הבית חלל כפול ענק מואר בשלושה גופי תאורה משתלשלים, שמעניק תחושת מרחב. בקומת הכניסה יש מטבח, סלון, פינת אוכל, שירותים ומקלחת לאורחים, ממ"ד המשמש כחדר עבודה וכן חדר משחקים וטלוויזיה, המשמש גם כחדר אורחים. בקומה הראשונה נמצאים חדר השינה להורים, שלושה חדרי שינה לילדים, חדר כביסה קטן ופינת משפחה (עם טלוויזיה ואקס בוקס, העיקר בבית של בנים).
אהבות קטנות // הם אוהבים את קמין הגז ב"תפר" שבין הסלון לפינת האוכל; את כיסאות הקולנוע המכוסים קטיפה בצבע בורדו ("דתיים שרואים את זה שואלים 'למה יש לכם כיסאות בית כנסת בסלון'") ואת שטיח הסומק הקווקזי ("בן שבעים שנה"); ובמטבח – את המשקל העתיק בצבע תכלת שהובא מרומניה.
בחוץ // גינה מקיפה את כל הבית. בחזית עץ זית וסל כדורסל, בעורף מרפסת עם פרגולת עץ, מדשאת כדורגל, שולחן פינג פונג וריהוט גינה, ומסביב עצי פרי (פומלות, אבוקדו, מנגו, תפוזי דם), עצי נוי, צמחי תבלין ופינת מנגל שימושית.
הבוקר // מרב יוצאת מוקדם. אראל ויונתן מתארגנים לבד ונוסעים בהסעות ללימודים בגבעת־שמואל; "אין אצלנו תרבות של ארוחת בוקר בבית, לפעמים הקטנים מספיקים קורנפלקס עם חלב". נועם מארגן את הקטנים ולוקח אותם לבית הספר ולגן, ואז חוזר הביתה להתארגן בעצמו, ובינתיים כבר עובד בטלפון. הוא יוצא לעבודה בירושלים או בתל־אביב סביב השעה עשר, אחרי הפקקים.
רופאה // מרב רופאה בכירה במחלקת נשים בבית החולים אסותא אשדוד, מומחית בניתוחים לפרסקופים והיסטרוסקופיות, וברפואת נערות ומתבגרות. "הטיפול בנערות הוא שונה, ומצריך רגישות והבנה לנערה ולעיתים גם להוריה. אני עוסקת בזיהוי מומים אנטומיים, בטיפול בהפרעות במחזור, בזיהומים, בייעוץ לגבי אמצעי מניעה וכו'. חשוב לי לדאוג שלנערה תהיה חוויה ראשונית טובה אצל רופאת נשים". שלושה ימים בשבוע היא נמצאת באשדוד, ויומיים באלעד, במרכז בריאות האישה של שירותי בריאות כללית שהיא מנהלת שם. במרפאת מכבי בפתח־תקווה היא מקבלת גם מטופלות פרטיות.
משפטן // נועם מנהל את מחלקת הדוברות של משרד המשפטים, הכוללת צוות של שבעה דוברים. הוא אחראי בעצמו על דברור פרקליט המדינה והנהלת הפרקליטות. "זו עבודה סיזיפית אך מאתגרת, אין כמעט יום שדומה לקודמו. אינסוף משברים תקשורתיים". הוא אוהב את השילוב בין הניהול לדוברות ולעבודת הצוות. "ביומיום אני עובד בעיקר עם פרקליט המדינה, היום עמית איסמן, ועם היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט. כמי שמכיר מקרוב אותם ואת תהליכי קבלת ההחלטות במערכת, אני יכול לומר שהם מקצועיים, מסורים וישרי דרך, לא שוקלים שיקולים זרים ובוודאי שלא תופרים תיקים. המתקפות נגד הפרקליטות ונגד ראשי המערכת מתוזמרות בין השאר על ידי גורמים המזוהים לכאורה עם מחנה הימין, אם כי יש לא מעט גם מהמחנה השני. עשו עוול לשי ניצן, שהוא אדם ממלכתי וביטחוניסט מובהק. הרוח החדשה שהכניס עמית איסמן כבר ניכרת, ואני חושב שהתוכנית שגיבש לרכישת אמון הציבור מחדש תסייע מאוד לארגון".
המסע שלו // נועם הוא הצעיר משלושה אחים; אביו היה פרופ' בבר־אילן, וכיום הוא רקטור מכללת אשקלון. הוא גדל עד כיתה ה' בראשון־לציון, ואז עבר לרמת אילן בגבעת־שמואל; הוא למד במכינה בגבעת־שמואל ואחר כך בישיבת נחלים, ואז למד משפטים לתואר ראשון ושני בבר־אילן. ולפני שעבר את בחינות לשכת עורכי הדין התמחה ברשות השידור. מתחילת הדרך ידע שהוא רוצה להיות עיתונאי, ועבד בתחום במשך כעשור, בין השאר בתור הפרשן המשפטי של גלובס ומעריב. לפני שמונה שנים עבר צד והצטרף לדוברות משרד המשפטים.
געגועים לעיתונות // "מצד אחד, אני אוהב לכתוב וגם אהבתי להשפיע כפרשן משפטי של עיתונים גדולים. מצד שני, אני רואה את העיתונות הולכת ומידרדרת. שום דבר כבר לא מסוקר בצורה אובייקטיבית ועניינית, אז הגעגועים חולפים מהר".
המסע שלה // מרב לבית אברהמי נולדה בבני־ברק, ומגיל שמונה גדלה באלקנה. יש לה אחות ושני אחים גדולים. שני הוריהם נפטרו. היא למדה באולפנת השומרון באלקנה, ואחר כך למדה רפואה באוניברסיטת תל־אביב. "התנדבתי במד"א הרבה שנים, ולמדתי שנה ביולגיה ושיפרתי פסיכומטרי כדי להתקבל ללימודי רפואה. די מהר הבנתי שהכיוון הוא גינקולוגיה".
"היום אני מקפידה מאוד שהמטופלות שלי לא יחכו הרבה זמן. אני זוכרת כשאורי היה חולה, כמה קשה היה לי להמתין"
היא התמחתה בבית חולים מאיר בכפר־סבא ועבדה שם כרופאה בכירה במשך חמש שנים. כחלק מההתפתחות המקצועית עברה לבית החולים אסותא באשדוד. "אני אוהבת את הגיוון והאתגר בעבודה שמשלבת גם כירורגיה וגם קשר עם המטופלות, ואוהבת את האפשרות להיות שותפה להכשרת דור העתיד של הסטודנטים והמתמחים במחלקה".
ההיכרות // חברת ילדות של מרב, ששכרה איתה דירה בתקופת הלימודים, למדה משפטים עם נועם בבר־אילן. באחד מימי הסטודנט היא הכירה ביניהם.
המעבר למושב // מאז שהתחתנו התגוררו בגבעת־שמואל, בדירת ארבעה חדרים. "חיפשנו מקום קהילתי ואפשרות לבית פרטי באזור המרכז, ובעקבות מכרים הגענו להרחבה בחמד. הילדים הסתגלו מהר מאוד לנוף, והתאהבו באופי הבלתי פורמלי של המושב. יש דמיון בדברים מסוימים בין העיר למושב, אבל יש הרבה דברים שונים. אופי החיים כאן רגוע יותר, אולי קצת פחות חומרני. מערכת החינוך והשירותים לא דומה למה שיש בעיר – יש בית ספר יסודי אחד לכל המועצה, ומבחר החוגים מצומצם. העיקר שיש חוג כדורגל".
אורי // בגיל שנה וחמישה חודשים אורי חלה בלוקמיה. "פתאום שמנו לב שיש לו בליטה קטנה בראש. חשבנו שזו מכה, ולקחנו אותו לבדיקת דם, ומשם הכול התגלגל מהר". מרב הייתה אז בשלהי ההתמחות שלה: "נשארו לי תשעה חודשים, והחלטתי שאני לוקחת הפסקה ומתמסרת לטיפול באורי ובשני הילדים האחרים שהיו בבית. עשינו משמרות לצידו בבית חולים במשך תשעה חודשים בערך, ונעזרנו המון במשפחה ובחברים. אחרי תשעה חודשים התחלנו לחזור למסלול והשלמתי את ההתמחות בבית החולים מאיר. הם היו אמפתיים מאוד לאורך כל התקופה.
"אין ספק שלמדתי הרבה על עצמי וגם על מטופלים בכלל. היום אני מקפידה מאוד שהמטופלות שלי לא יחכו הרבה זמן, אני זוכרת כמה היה לי קשה להמתין, ואין ספק שקל לי הרבה יותר להיות אמפתית. לעיתים אני אפילו משתפת מטופלות במה שחוויתי כדי להראות להם שדברים מסתדרים בסוף ולתת להן תקווה. אחרי מה שעברנו אין ספק שאני אמא יותר חרדתית, אבל גם רגישה יותר לסביבה, ואני מביאה את זה לעבודה".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
