הבית // בניין ישן בלוד, קומה שישית. דירת 3.5 חדרים ברובע נווה־זית. "קצת קטנה בהשוואה לדירה שהייתה לנו בגרמניה, אבל היא בסדר בשביל דירה ראשונה בארץ, ולכל אחד יש בה פינה משלו".
בוקר טוב // הבוקר קצת לחוץ בימים אלו: “אנחנו נוסעים לאולפן במשמרות. אביטל נמצאת שם משמונה וחצי עד אחת בצהריים, ומשה מחמש וחצי אחר הצהריים עד תשע בערב. אנחנו מנסים ללמוד את השפה תוך זמן קצר כדי שנוכל להסתדר כאן, כי בלי שפה זה פשוט בלתי אפשרי. מכיוון שאין לנו עדיין מכונית, מאבדים הרבה זמן יקר על נסיעות בדרכים. בערב אנחנו שמחים שהיום נגמר, ויושבים יחד לארוחה“.
פרנסה // כרגע שניהם כאמור לומדים עברית, ובעיקר לומדים להתנהל כאן, “כי לא פשוט להבין מי נגד מי“. בגרמניה אביטל למדה מתמטיקה, התנדבה בקהילה וטיפלה בילדים. משה עבד כמפתח ויועץ של מיקרוסופט, ובנוסף היה פעיל במפלגה פוליטית ובקהילה היהודית. “ייעלתי את התהליכים של מיקרוסופט במערכת ה־ERP, כתבתי והטמעתי מושגים, וגם ליוויתי לקוחות בכל השלבים של מיזמי העדכון. בקרוב אתחיל לחפש עבודה. אני מעדיף לעבוד עם מערכות ERP, אבל פתוח גם לאתגרים חדשים“.
הגירה // משה נולד בעיר טאלין שבאסטוניה למשפחה יהודית חילונית. כשהיה בן 10 עברה המשפחה להתגורר בגרמניה. “כנער ביקרתי לא מעט במוסדות הקהילה היהודית, הדת היהודית סקרנה אותי מאוד". הוא למד במקביל שני מקצועות – עוזר טכנולוגיית מידע ומפתח תוכנה – ובהמשך גם מידע אינפורמטיבי לעסקים. בגיל 25 ייסד את ההתאחדות היהודית בווסטפליה, ועמד בראשה במשך חמש שנים. אביטל נולדה בסנט־פטרסבורג, אז לנינגרד שבברית המועצות. כשהייתה בת 18 עברה משפחתה להתגורר בדואיסבורג שבגרמניה.
היכרות // השניים נפגשו בארגון הסטודנטים היהודי באוניברסיטה, ויחד היו פעילים בהתאחדות הסטודנטים. “בתקופה זו עסקנו רבות בזהותנו היהודית“. ב־2013 הם התחתנו, וגרו בדורטמונד. “כאשר הפכנו להורים היה לנו ברור שילדינו לא צריכים לגדול בגרמניה, אלא רק בארץ ישראל. שנינו התחלנו להתעמק בתורה והבנו שזה הכיוון שלנו בחיים. היינו בקשר רציף עם שליחי בני עקיבא, שהשפיעו עלינו מאוד. הושפענו גם מהרב אביחי אפל, שעבד בעבר בבני עקיבא העולמית ובהמשך הגיע לדורטמונד כרב. הוא ומשפחתו לימדו אותנו מה מייחד יהדות ומשפחה יהודית“.
גרמניה // "בגרמניה המחירים בסופר זולים יותר, זו ארץ נקייה, מסודרת, מזג האוויר לא חם מדי, ואין הגבלת מהירות באוטובאן, מערכת הכבישים הראשיים. מצד שני, אנשים הרבה יותר קרים, כולם דואגים לעצמם. כשאתה צריך עזרה, אתה עלול לחכות הרבה זמן עד שמישהו יבוא לעזור לך, אם בכלל. יש לאנשים פחות אומץ לסייע לאחר במצוקה, במיוחד כשזה מגיע לחברה הגרמנית שמציבה את עצמה מול אזרחיה היהודים. בנוסף, אם זהותך ודתך חשובות לך, תיתקל בכמה מגבלות – החל ממציאת אוכל כשר, ועד עירוב, חינוך יהודי, אווירה בבתי כנסת ואפילו בבחירת עבודה. כעבור זמן מה הרגשנו כמו עץ שגדל במדבר, ושחסר לו הכול".
“ המגוון האנושי הצבעוני כאן משקף את החברה הצבעונית בישראל. השאיפה שלנו היא להשתלב הכי מהר שאפשר, ולהיות חלק מהחברה הישראלית הזו בדיוק“
עלייה // הם הגיעו ארצה לפני שלושה חודשים. “ביקרנו לפני כן בישראל באופן פרטי ובמסגרת סמינרים שונים, ובכל פעם שהגענו לכאן הרגשנו בבית. סיבה נוספת שהאיצה את העלייה שלנו לארץ הייתה החינוך. חשוב לנו מאוד החינוך היהודי, ובגרמניה לא יכולנו לתת אותו לילדינו. רצינו שהם יגדלו בסביבה יהודית תוססת, ללא מגבלות של גלות. האנטישמיות הגוברת בגרמניה, ומולה האומץ המוסרי הנמוך של התושבים שם, הבהירו לנו שוב ושוב שזה לא הבית שלנו. לבסוף גמלה בליבנו ההחלטה לעלות לארץ, למרות כל הקשיים“.
לוד // הם תכננו את העלייה במשך חמש שנים, ובמהלך התקופה הזו חיפשו קהילה חמה ומחבקת. “בשנים 2018 ו־2019 ביקרנו את השליחים לשעבר של בני עקיבא שמתגוררים בלוד, ומצאנו כאן את כל מה שחיפשנו: קהילה פתוחה, פעילה וצעירה עם אנשים נהדרים. לעיר יש עדיין פוטנציאל רב שלא מומש, והמגוון האנושי הצבעוני כאן משקף במידה מסוימת את החברה הצבעונית בישראל. השאיפה שלנו היא להשתלב הכי מהר שאפשר, ולהיות חלק מהחברה הישראלית הזו בדיוק. חשוב לנו גם לחזק את היישוב היהודי בלוד“.
ישראל // "ישראל רועשת, לא תמיד נקייה ומסודרת, ולפעמים נראה שהיא אינה בטוחה לחלוטין. מצד שני, האנשים כאן פתוחים, חמים, לבביים ועוזרים. זה כמו משפחה אחת גדולה שיש בה ויכוחים וצרות, אבל בסופו של דבר אחד נמצא שם בשביל השני. צוחקים ובוכים יחד, מנחמים ומנסים לאהוב זה את זה. ישראל היא הבית שלנו, ואנחנו אוהבים אותה ורוצים להפוך אותה ליפה אפילו יותר".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
