הבית // הם גרים בשכירות ב"מעגל" של בתים עם חצר משותפת גדולה באמצע. הסלון גדול, מלא מזרנים על הרצפה וערסלים תלויים, ומתקני ספורט פזורים. לצידם מנורות, קטורת, קריסטלים, כלי נגינה. יש גם חדר מדיטציה וטיפולים, ומטבח גדול מלא בבלנדרים ומכונות מיצים. "אנחנו משפחה שעושה המון שייקים".
בוקר טוב // "כל בוקר נראה אחרת". לפעמים עודד ומדבר קמים בשבע בבוקר ויוצאים להליכה או ריצה, אלא אם עודד עבד במשמרת לילה ואז הוא חוזר רק בשמונה וחצי בבוקר הביתה. בדרך כלל כולם מתעוררים ביקיצה טבעית באופן עצמאי, סביב השעות שמונה, תשע או עשר. עברי ודריה מיד הולכים לקרוא ספרים. כולם אוכלים בבוקר פירות טריים או שותים שייק.
טבעונות // מיטל עברה לטבעונות לפני חמש שנים בערך. "היה לי ברור שיש בעיה בתעשיית המזון, שיש שם הרבה כאב, ובחרתי להקשיב ללב שלי". אחרי שנה הצטרפה שאר המשפחה. המזון הבריא הגיע קצת אחר כך.
עודד: "התחלנו לקרוא ספרים ולעבור קורסים והרצאות. למדתי באילמה בריאות טבעית, ונפתח בפנינו עולם שלם. הפכנו את הבית שלנו לבית בריא. 80 אחוז מהאוכל שלנו הם פירות טריים, שייקים וסלטים, והשאר – לחם מחמצת, קטניות ותבשילים ביתיים. מיטל מבשלת אוכל מגוון, מיוחד, בריא וטעים.
"החיים שלנו השתנו. אנחנו חיים בקרבה יותר למקור שלנו, לטבע. גם במזון וגם בקצב החיים, בתנועה. מה שמכניסים לגוף משפיע מאוד לא רק על ההרגשה אלא גם על אופן התנועה בעולם. ואנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים".
פרנסה לחוד // עודד מטפל בסאונד הילינג, בקערות טיבטיות, בקואצ'ינג ובמעגלים, ועובד בחצי משרה באבטחה בלילות. מיטל מנחה מעגלים, מעגלי שירה מקודשת ושירה בציבור, ומתקלטת במסיבות ובאירועי אקסטטיק דאנס. היא גם יוצרת "ריטריט" לנשים – מסע של התחברות לכוח החיות במשך שלושה ימים בחווה בגולן יחד עם נועה פרידמן, שגם היא מנחת מעגלים.
פרנסה יחד // לפני שנה וחצי, בתחילת הקורונה, הקימו את "בריאה – הבית לבריאות גופנפש ורוח שמחה". הם מוכרים פירות קפואים, גלידות בריאות ותמרים, ובמקביל עושים סדנאות שייקים, "רואו פוד" ובישול בריא, ופותחים דוכני שייקים לאירועים. "אנחנו מתעסקים ביצירה שלנו ובשליחות שלנו. יש דברים שאנחנו מצמיחים יחד וזה כיף ומרגש – אני רוקמת חלומות ועודד מבצע הכי טוב שיש. ולכל אחד יש גם יצירה פרטית משלו".
פניקס, אריזונה // עודד נולד וגדל בקדומים, הילד האמצעי מתוך חמישה אחים. הוא למד בישיבה תיכונית, שירת בגולני, ואחרי הצבא בגיל 24 טס לארצות הברית ובמשך חמש שנים גר בפניקס, אריזונה. הוא הפעיל שם עסק מנעולים עם חבר. אחרי שחזר לארץ עבד בתור ספר ומאלף כלבים.
הודו // מיטל נולדה ברעננה, האחות השלישית מארבעה. היא למדה באולפנת צביה הרצליה, שירתה שירות לאומי ולמדה במדרשה בנגוהות, ולימים גרה שם בגבעה סמוכה עם חבר׳ה שהכירה. בגיל 22 יצאה לטיול בהודו. היא למדה מוזיקה וחינוך ברימון ובמכללת לוינסקי.
ההיכרות // כמה חודשים אחרי שעודד חזר לארץ הם נפגשו בחתונה. הוא ליווה את החתן, היא את הכלה. "כבר מהרגע הראשון העיניים שלנו נפגשו, ומשהו קרה שם. קלטתי איך הוא מסתכל עליי. היו איתי בחדר ארבע בנות יפהפיות, אבל העיניים שלו היו עליי. לימים התברר שהוא אמר שהוא ראה הילה מסביבי. כל החתונה לא דיברנו, רק רקדנו.
"בסוף החתונה, כשעודד קצת שתוי, הוא אמר לי: 'אני בחיים לא אעזוב אותך, את תהיי אשתי'. חשבתי שאין סיכוי שנתאים: הוא היה לבוש בחליפה, מחויט, ג׳ל בשיער, נעלי לכה, ואני עם סנדלים תנ"כיים שבכלל נעלמו לי בחתונה. חלמתי להתחתן עם רועה צאן. אבל משהו בו בכל זאת קסם לי. יום למחרת עודד התקשר ואמר לי חצי בצחוק: קניתי סנדלי שורש! הבנתי שזה בחור כלבבי, מתחת לכל כיסויי ארה"ב למיניהם".
חתונה // אחרי שבועיים וחצי הם נפרדו ליומיים, ואז מיטל הציעה נישואים בטלפון. "הרגשנו שיש פה משהו חזק מאיתנו. כאילו אלוהים לחש: זה שלכם! אין מה לחכות! בתוך ארבעה חודשים היינו כבר מתחת לחופה. הזוי, לא מכירים כמעט וכבר חיים יחד".
ילדים בבית // הם גרו שנתיים בקדומים, ושם נולד עברי; אחרי זה עברו לצפריה, וגרו שם ארבע שנים. שם נולדה דריה. "בצפריה החלטנו לגדל את הילדים שלנו בבית, ופתחנו יחד גן ילדים מקסים ל־12 ילדים". גם היום הילדים לומדים בבית בקצב שלהם. "שניהם לימדו את עצמם לקרוא לבד, והם קוראים המון. הם אוהבים ללמוד, סקרנים ומחוברים לעצמם".
המקום הנכון // בצפריה הם חוו קשיים בזוגיות ובהורות. "הבנו שאנחנו לא במקום הנכון שלנו – לא הפיזי ולא הרוחני". כדי לעבור אל "המקום הנכון" הם התחילו את סדנת "המסע אל עצמי" של מרכז ליאה ארד. "עברנו חתיכת מסע של עבודה פנימית, ושם בעצם הכול התחיל להשתנות. החלטנו שאנחנו צריכים לצאת מהמרוץ, שאורח החיים הזה לא מתאים לנו. אחרי הרבה מחשבות החלטנו לצאת להודו. הרגשנו שכדי לעבור מסע אמיתי לא מספיקה חופשה של כמה חודשים, אלא צריך תקופת זמן. קנינו כרטיסים לשנה, ובמוצאי ראש השנה יצאנו.
"עברנו שנה של חוויות, התפתחות, שאלות של מי אנחנו ומה התפקיד שלנו, איך אנחנו באמת רוצים לחיות את החיים שלנו, האם אנחנו מנוהלים על ידי החברה, האם אנחנו חיים מתוך הרגל או ממקום של בחירה? אחרי שמונה חודשים של מסע מאתגר ומרפא הגענו ל'לב יהודי' בדרמסלה, והבנו שמחפשים שם משפחה שתנהל את הבית בחודשים הקרובים. מיד נדלקנו. הרגשנו שזה משהו שאנחנו צריכים לעשות. במשך שלושה חודשים וחצי אירחנו, שוחחנו, בישלנו, התחברנו והתאהבנו בהרבה אנשים מיוחדים. בחג השבועות הבית היה מלא עד אפס מקום, וזו הייתה חוויה מרגשת.
"הבנו שאנחנו רוצים להקים בארץ מקום כזה, שיש בו שיח פתוח של לב ומקום לכולם, לא משנה מי אתה, מה אתה מאמין ומאיפה באת. מקום של למידה והתפתחות וחיבורים מיוחדים".
שוב בארץ // כשחזרו הם שינו את החיים מקצה לקצה. "האטנו את הקצב, ובחרנו באורח חיים רגוע. נמשכנו למדבר. חשבנו על הערבה, ואולי נגיע לשם עוד יום אחד, אבל בחרנו לעצור בינתיים בירוחם. זו עיירה מקסימה, ביתית וחמה. אחרי שנה בהודו עם הילדים, חיפשנו שקט ומדבר ומיד התאהבנו בקסם ובפשטות של המקום הזה.
"בחרנו בחיים של מסע. אנחנו כל הזמן בתהליך של חיפוש והתקרבות לעצמנו, כדי לגלות מי אנחנו ומה המהות שלנו. זה מסע שלא נגמר. הוא לא קל, כי הוא דורש כנות ואיזון ואומץ לקבל על עצמנו שינוי ותנועה חדשה. ככל שאנחנו מקלפים את השכבות אנחנו מגלים בעצמנו עוד כוחות ועוד יכולות שלא ידענו שקיימים. אנחנו מגלים שמה שקורה בחוץ לא משנה, והכול הוא השתקפות של מה שקורה בפנים. אנחנו מבקשים לחיות את התנועה מבפנים החוצה. בחרנו בחיים שונים מהמיינסטרים, ולפעמים זה לא פשוט אבל זה ממלא. כשאנחנו קרובים לעצמנו באמת, כשאנחנו חיים באומץ והולכים בדרך של הנשמה שלנו, אנחנו מרגישים מה זה להיות מאושרים באמת".
